נחלת יעקב נח

בכדי ספדו וכו' א"ל מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיים וכו'. קושיות המפרשים ידוע. דמה תירוץ הוא זה דמקרא אני דורש. ועל הקרא גופי' קשה וכי בכדי חנטי חנטיא ועוד למה לי' למדרש היקשא דמה זרעו בחיים הא מפורש בקרא וגאלתיך ממרחק ונראה לפענ"ד לתרץ. דהנה ידוע מה שאמרו חז"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד והיינו כי בתורה יש שמות משותפים ומושאלים משא"כ אמורא צריך לפרש דבריו וידוע כי שם מת הנזכר בתורה הוא שם משותף כמ"ש חז"ל ד' נקראים מתים עני ומצורע ומי שאין לו בנים וכו' והביאו ע"ז ראי' מקראי ולזה כשאמר יעקב אבינו לא מת והבין המקשה שבלשון עצמו הוא אומר ובלשון אמורא כוונת מת מת ממש. ולכן הקשה וכי בכדי חנטי חנטייא ומתרץ ע"ז מקרא אני דורש כלומר שבלשון מקרא לא נקרא מת והנה האלשיך כתב בתה' (קי"ד) כי שלומי אמוני ישראל אשר לא למדו ממעשה האומות הם נקראו בית ישראל, ואותן אשר נטמאו ועשו כמעשיהם נקראים בית יעקב. הרי מבואר שהכשירים זהו הת"ח מכונים בשם ישראל. ועמי הארץ והרשעים מכונים בשם יעקב וידוע שמי שאין לו בנים נקרא מת בלשון תורה ולאו דוקא מי שלא הי' לו בנים אלא אף מי שזרעו כלה ואין לו קיום נצחי נקרא אין לו בנים דמה תועלת יש בחיי הזמן כשאין בו קיום נצחי וזהו כוונת מאמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת כלומר אף אותן המכונים בשם יעקב אינם בכלל מי שנאמר עליהם מתים בל יחיו (ישעי' כ"ו) שאילו הי' בכלל מתים הי' יעקב אבינו נקרא מת כיון שאין לו בנים שהרי כל אותן הבנים שנקראים בחינת יעקב כלו ולא נקרא חי וקיים רק שם ישראל ולזה אמר שגם יעקב אבינו לא מת כלומר שגם אותן המכונים בשם יעקב יתקיימו לנצח ולא יהי' בכלל מתים בל יחיו וממילא יעקב אבינו עליו השלום לא מת כיון שגם הבנים המכונים בשם יעקב יהי' להם תיקון ויתקיימו לנצח ולזה לא הי' יכול להביא ראי' מקרא וגאלתיך ממרחק שמשם אין ראי' שיש להם קיום נצח רק שיהי' בעת הגאולה שכולם יראו בנחמות ציון ואפשר שח"ו יהי' בל יחיו ויבושו. ולזה הוצרך להביא ראיה מה זרעו בחיים כי זרע נקרא על מי שהוא כותני לחזור ולצמוח עד בלתי תכלית וזה מאמרם מה זרעו בחיים זרעו נצחיים אף הוא בחיים כלומר אף הבנים המכונים בשם יעקב לא יכלו ויחיו בחיים הנצחיים כמ"ש ואתם בני יעקב לא כליתם וממילא יעקב אבינו לא מת כיון שאף בניו שלא יהי' רק מכונה בשם יעקב יתקנו ויחיו בחיי עילם והרי יש לו בנים וכאילו לא מת

ספר שמות

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם ויאמר פרעה וגו' פן ירבה וגו' והוא תמוה א' שכיון שאמר שכבר רב ועצום ממנו א"כ ל"ל פן ירבה הא כבר רב ועצום הוא אפילו בלא רביית העתיד. ב' ל"ל לומר והי' כי תקראנה מלחמה כיון שהוא רב ועצום ממנו הן עצמם יכולין להלחם כנגדם. ג' קשה הריבוי לשונות דאמר ויפרו וירבו ויעצמו וישרצו. ד' איך אפשר לומר שהישראל לא הי' רק זמן מועט במצרים שיתרבו שיעור רב משבעים נפשות יותר מכל המצרים. ונראה לתרץ דויפרו לא משמע רק שעושה פרי וישרצו מורה על ריבוי מופלג כמ"ש רש"י. וירבו אינו מורה על ריבוי הכמות רק על ריבוי האיכות שהי' חשובין גדולים כענין שאמר שהיו ישראל מצויינים שם. ויעצמו ותיבת עצום נאמר כי לפעמים הריבוי בכלל הוא חשוב וכיון שר"ל שכל אחד בפ"ע הוא חשוב בעצמותו לכך נאמר ויעצמו. וזהו שאמר פרעה הן עם בני ישראל רב ועצום כלומר מחזיקים את עצמם בחשיבות כל או"א עד שאין להם ראש וכ"א הוא ראש בעצמו ופן ירבה בכמות ג"כ יותר ממנו ומזה יש ללמוד שכ"א ילך בדרכי אבותיו ולשמוע לדברי מוכיחים כי מעת אשר מאסנו לילך בדרכי אבותינו נבזינו בעיני כל ותמיד אנחנו ביגונות אשר אין אנחנו יודעים עצה הגונה למצא. ואמרתי בשמות הנרדפין אבל עצם ויגון כי אבל הוא אשר א"א לשנותו כמו המתאבל על מתו ולכך בשרשו הוא תיבת בל כלומר שהדבר כבר אינו ויגון נאמר כשהקב"ה שולח גזר ויש דרכי הברירה לפניו לעשות כזה או כזה והולך כל יום בהגיונות היאך לעשות זה נקרא יגון ששורשו יגזר מן הוגה לשון הגיון ועצב הוא כשהצורה נשתנה מחמת עצבות ונגזר מלשון ידיך עצבוני וכן הוא היום שכל היום הולכין בהגיונות איך לעשות כי פתוי היצר גובר כ"כ שכ"א סומך על דעתו וסובר שהחכמה רק אתו תלין וכולן דומה לו כשוטים

ושמעו לקולך וגו' ופרש"י שמסורת הי' בידם מאבותם שמי שאומר בפקידה כפולה שיהי' הגואל האמת והוא תמוה. דממ"נ אם היו יודעין אם כן כל אדם רמאי יכול לומר פקודה כפולה. ונראה שכוונתם הי' כי באמת לא הגיע