נחלת יעקב נז

בכאן הכתוב סיים ויברך אותם ובראובן לא נמצא שום ברכה ועוד דרש"י ז"ל בפ' וזאת הברכה כתב וז"ל אתה מוצא בכל מקום השבטים וברכותיהם של משה מעין ברכותיו של יעקב עיי"ש ובראובן מצינו במשה ברכה וביעקב כמעט לקללה יחשב לכן נראה לפרש כי ברכה הוא כעין ברכות משה שברכו וזהו מתיו מספר שיהיו נמנו במספר שאר אחיו שלא יצאו מן המנין עיי"ש ורש"י פי' לא ניטל הבכורה מראובן וניתן ליוסף רק ליטול ב' חלקים נחלה אבל למנין ולשאר דברים לא ניטל הבכורה ממנו וזהו שאמר יעקב לראובן בכורי חתה והיינו שעדיין בכור אתה שלא תצא מן המנין של שאר אחין רק שאפילו בכורי אתה יתר שאת שלך יתרון הבכורה למנין שבתורה ושאת לשון מנין כמו כי תשא ויתר עז יש לך שם בחשיבות הבכורה על זה דהיינו למנין יוצא צבא פחז כמים אל תותר פי' כי הנה אמרו חז"ל כמה פעמים על דבר קטן שעשו האבות שעי"ז נתחייבו זרעם בעונשין כמו שאמרו בשביל שאמר אברהם במה אדע נענשו זרעו בגלות מצרים ת' שנה ולכאורה הוא תמוה בשביל חטא קל כזה נענשו זרעם בעונשים חמורים כאלו ואבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. ועוד הא חטאו בעצמם בחטאים גדולים שנתחייבו גלות בעונות עצמם, אך נראה כי אם לא חטאי האבות אפילו חטא קל לא הי' בזרעם שום זוהמא כי מגודל הקדושה אף זרעם היו נקיים מחטא אך מחמת החטא שלהם והוא קצת זוהמא ממילא נתרבה הזוהמא בזרעם וזרע זרעם כמו שאמר דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ונתרבה הזוהמא והלך ממדרגה למדרגה עד שחטאו חטאים גדולים כ"כ עד שנתחייבו גלות ובראובן שחשבו הכתוב לחטא גדול חשב משה שיתרבה בזרעו הזוהמא עד שיצאו ח"ו מכלל ישראל ולזה אמר משה יחי ראובן ואל ימות וזהו שאמר יעקב ג"כ העבירה של פחז כמים אל תותר פי' שלא יוסיף הזוהמא בזרעו כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה הוא בלשון סילוק כלומר כבר נסתלק מלפני הקב"ה עבירה זו מה שעלית משכבי אביך

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם וגו' והוא תמוה דכתיב איש אשר כברכתו כרך אותם ובקרא זה לא מוזכר שום ברכה אדרבא לשון ארור. גם נראין דבריו אשר לא כראוי לדבר נגד שבטי ישורון לומר עליהם כלי חמס מכרותיהם. וגם שקרא אותם אחים בעצה אחת ולזה נראה בכוונתו שאמר שמעון ולוי אחים כמו שדרשו על וישכב ראובן וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר שלא חטא ויצא ממנין שבטים וזה אמר יעקב ג"כ שמעון ולוי אחים היינו שעדיין הם במנין אחים ולא נעקרו על ידי זה ממנין אחוה ואמר טעם לזה כלי חמס מכרותיהם פי' הכלי חמס מה שנראה מהם שמכרו את אחיהם את יוסף אין זה חטא כי כל דבר שהוא מאת הקב"ה בהכרח והי' בו ביטול הבחירה לא נחשב חטא כמו שלא נחשב חטא ליהודה כמ"ש הכתוב צדקה ממני ופרש"י ממני יצאו הדברים וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לאיוב כי מה שנראה לפעמים מהצדיקים שנראין רעים כגון יהודה עם תמר ובשבטים במכירת יוסף לא הי' בבחירה רק מה' יצאו הדברים וכמו שאמר יוסף אלהים חשבה לטובה וזה אמר יעקב שלא נחשב לחטא כי ה' הסגירם. וכבר מצאנו כמה פעמים בקרא על לשון הסגירם מכרם ולזה אמר יעקב הכלי חמס שנראין מהן אשר הוא מכרותיהם היינו שנמסרו והוסגרו מאת השי"ת וראי' לזה בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי כלומר כי ביוסף אף שבא לעשות מלאכתו ממש בא צורת יעקב לנגדו ואם הי' דבר זה חטא מהם היו ראוים שיעמוד צורת יעקב נגדם כמו ליוסף וזה אומרו ראי' לזה שלא הי' בבחירתם היעלה על הדעת שבסודם שבשעה שנוסדו יחד על שכם אל תבא נפשי בתמי' וכי לא הי' בא נפש שלי נגדם וכיון שלא בא נפשי נגדם היינו צורת נפשי מוכח שלא נחשב זה לחטא וכן בקהלם היינו בשעה כשנקהלו כל השבטים בעצת שמעון ולוי על מכירת יוסף. הי' ראוי שיתראה אפילו השכינה למנוע החטא. כי בקהלם ודאי שרתה שכינה וע"כ שאלהים חשבה ואין זה חטא ואין ליחס בהם חטא זה והיינו שבאפם הרגו איש דהיינו שכם וברצונם עקרו שור כי אחד מלשונות של כי הוא אלא כלומר שהחטא הוא רק מה שבאפם הרגו איש דהיינו שכם כמו שפרש"י והיינו שאנשי שכם נתחייבו הריגה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים. והחטא הוא רק על מה שבאפם הרגו אותם ולא בישוב הדעת ולדון דיניהם ולהרגם בדין ולא ע"י אף וכן ברצונם עקרו שור דהיינו יוסף אף שאלהים חשבה לטובה ואם הי' בדבר בפתאום כמו ביהודה בתמר שניתוסף לו תאוה לא הי' נחשב לחטא כלל רק כאן הי' בצירוף רצונם והיינו במחשבה שלימה וצירוף מחשבתם נכלל ונחשב לחטא קצת. ואמר עוד ארור אפם כי עז ועברתם וגו' פי' כי ארור הוא לשון גירעון וברכה הוא לשון תוספות וכיון שהטבע האבות להמצא בזרעם אחריהם ולכך אמר שיגרעו אפם ועברתם מזרעם ואפם אמר על האף שנעשה בפתאום לשכם ועברתם שהוא קשה מאוד אמר נגד העון שהי' להם במכירת יוסף שבזה הי' העון קשה שלא רחמו על אחיהם לזה אמר למען יגרע אפם ועברתם:

ואחלקם ביעקב כמו שפרש"י שעשאום לסופרים ולמלמדים משמעון ולוי אמר ואפיצם בישראל שיהיו מחזרים על הגרנות וע"י זה יהיו נכנעים בטבעם ומחמת שהם נותני תרומות ומעשרות קראם בלשון ישראל

ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. בש"ס (תעני' ה') אמרינן יעקב אבינו לא מת. א"ל וכי