נחלת יעקב נו

הדיבור ונגד ארץ ישראל הוי כאלו רחל נשאת לו באיסור ולכך מתה רחל ולזה אמר יעקב כיון שבבאי מפדן בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה שהוא סמוך מאוד לארץ ישראל מתה בזה הראה לי הקב"ה שנגד ארץ ישראל לאה היא שניסת לי בהיתר ורחל היא הניסת לי באיסור נגד שתהי' עמי בארץ ישראל וממילא מוכרח אני להתדבק בארץ ישראל עמה בקבורתה ולא עם רחל ולכך ואקברה שם בדרך אפרת כו'

ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. בב"מ (פז) אמרינן עד יעקב לא הי' חולשא בעי רחמי והי' חולשא. דכתיב הנה אביך חולה. ויש לדקדק דמה"ת לא הי' חולשא לחומר וכי מעשה נסים הי' ועוד הלא ישמעאל הי' חולה מקודם וגם התוס' הקשו בב"ב על הא דאמר מרגליות טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו שכל תולה הרואה אותו מיד נתרפא עיי"ש, ועוד הא אין צריך אלא להביא ראי' שמקודם לא היה חולשא כי מה שעכשיו יש חולשא לא הי' צריך להביא ראי' כי זה אנו רואין והוא מביא ראי' להיפך לכן נראה דהנה ידוע שיש יסורין של אהבה כדכתיב את אשר יאהב ה' יוכיח. וכתיב וה' חפץ דכאו החלי כמבואר בברכות. ועוד אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של תולה אבל האפיקורסין מכחישין כל זה. כמאמר טורנוסרופס הרשע בב"ב פ' ראשון שאמר שם אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן. וזה אמרם עד יעקב לא הי' חולשה פי' לא היו מאמינים שיש מעלה בחולשה לומר שמי שמתייסר הוא מאהובים של הקב"ה וכשבא יעקב הי' רואין שיש מעלה לחולשה מדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח שני בניו עמו לברכם אף שבוודאי כבר ברכם יעקב כמה פעמים בתוך אותן י"ז שנים שהי' במצרים א"ו משום שהי' חולה והשכינה מראשותיו ויש אז מעלה להברכה יותר ועינינו רואות דיש מעלה לחולשה. ובזה יתפרש מאמרם שם עד חזקי' לא הי' חולה דאיתפח והוא תמוה דהא ישמעאל נחלה ונתפח וגם הוא נגד הטבע ונראה דזה ג"כ מענינים הנ"ל דידוע דלפעמים הקב"ה מייסר האדם כדי לעוררו בתשובה כי לא יחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכו וחי כי זהו חסד הבורא ולא הי' מאמינים בזה עד שראו בחזקיה שהי' חלה חליו אשר ימות בו ועשה תשובה וניתוספו לו ימים על ימיו אז האמינו גם בזה ועיי' מ"ש כעין זה לפרש המאמר עד אברהם לא הי' זקנה בפ' חיי שרה

האספו ואגידה לכם. בש"ס (פסחי' פ' מקום שנהגו דף נ"ו) אמרינן ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה הימנו שכינה אמר ח"ו יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכו' אמרו לו בניו שמע ישראל וכו' אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרו רבנן היכי נעביד נמרי' לא אמר משה לא נמרי' אמר יעקב התקינו שיהיו אומרים בחשאי. והוא תמוה הרבה דמ"ט אמרו יעקב ולא אמרו משה. ועוד מה תקנה יש לאומרו בחשאי. אם יש גנאי באמירתו הלא לפניו הכל גלוי. ועוד איזה גנאי יש בבשכמל"ו ועוד למה אומרים אותו ביוה"כ בקול רם. לכן נראה דהנה ידוע כשישראל עושין רש"מ נותנין עוז לאלהים כדכתיב תנו עז לאלהים, כי בזה נתגדל ונתקדש ונתוודע כבוד ה'. בנסים ונפלאות שעושה. וכשח"ו אין עושין רצונו של מקום מתישין כח של מעלה כדכתיב צור ילדך תשי, ולפ"ז כשישראל עושין רצש"מ נתברך כבוד מלכותו של הקב"ה כי ברכה הוא תוספות. ולהיפך ח"ו נתמעט כבוד מלכותו, והנה בימי האבות עדיין לא ניתנה התורה וכל חשיבות של אברהם לא הי' אצל הקב"ה רק בשביל שהי' מכיר אחדותו ואלקותו של הקב"ה בפי כל העולם ומחמת זה לבד נתגדל ונתקדש כבוד השי"ת בנסים ונפלאות שעשה לאברהם ולכך כשאמרו בניו ליעקב שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך וכו' והיינו שאנו מכירין אחדותו ואלקותו כמוך ממש. ולזה פתח ואמר בשכמל"ו והיינו שאמר שבזה בלבד די שיתברך ויתקדש ויתוודע שם כבוד מלכותו בעולם. אמנם אחר שנתן התורה לישראל ונצטוו בתרי"ג מצות אין די בהכרת אחדותו לבד שיעשה עמנו נסים ונפלאות שיתברך ויתקדש ויתוודע שם כבוד מלכותו בעולם. אם לא במקום תורה ומצות. ואדרבא להיפוך אמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו אלמא דבהכרת אלהותו אין די בלי קיום תורה ומצות ולזה משה שהו' אחר נתינת התורה לא אמר בשכמל"ו אחר שמע ישראל כי זהו מורה שבהכרת אחדותו לבד יתברך שם כבוד מלכותו ואין זהו די אחר נתינת התורה כמ"ש לעיל ולזה שפיר אמרו היכי נעביד נמרי' היינו שיאמרו בשכמל"ו אחר שמע ישראל לא אמר משה. ומטעם זה שהי' אחר נתינת התורה והרי גם אנחנו אחר נתינת התורה לא נמרי' הרי אמר יעקב והרי עינינו הרואות שדבר גדול הוא שהרי בימי יעקב ע"י כך נתברך ונתקדש שם כבוד מלכותו וראוי לבקש שעי"ז יתברך ויתוודע כבוד מלכותו כמו שאנו מבקשין בכל תפלתינו ואומרים יחון עם המייחדים שמו ואומרים שמע ישראל וכו' והיינו שאנו חושדין אותנו בחיסרון תורה ומצות ומבקשין שיעשה הקב"ה ברחמיו לנו בשביל זה ולכך תיקנו לאומרו בחשאי. דהיינו שיהי' ניכר לו שיש לו ליבוש על בקשה כזו. כי האדם מחויב שיקיים תודה ומצות. ואז יבא בפרץ לפניו ויאמר בשכמל"ו ולכך ביוה"כ שאנו בטוחים שימחול לנו עונותינו לכך אנו אומרים אותו בקול רם

ראובן בכרי אתה כחי וראשיח אני. וקשה