נחלת יעקב נה

פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה וגו' פרש"י שדבר אתו קשות לכאורה נראה שהוא תמוה שמתחלה פסקו את הדין בעצמם שיהי' כולם עבדים וכמו שאמרו והיינו עבדים לפרעה גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וכו' וכי משום שהטיב עמם ושחרר כולם ולא לקחם לעבדים רק אותו שנמצא הגביע בידו דיבר אתו קשות. ועוד שמתחלה פסקו את הדין שאותו שנמצא הגביע בידו יומת ואחר כך פוחת והולך ואמר שכולן יהי' עבדים ואח"כ שיחרר אותם רק אותו שנמצא הגביע בידו ודיבר ואתו קשות. ולתרץ זה נראה דהנה אף שהי' בידם להרוג את פרעה ועמו עם כל זה היו נכנעים לו ומדברים בהכנעה וחשבו כי אלהים מצא עונם ובעוונם הם נתפסים. וכמו שאמרו מה נצטדק אלהים מצא עון עבדיך וראו השבטים עון של עצמם והוא מכירת יוסף ולכך פסקו עליהם דין מיתה כי הגונב נפש ומכרו מות יומת ואם מכירת יוסף עון הוא. ממילא אותו שהתחיל בעון וחטא הלא המה שמעון ולוי חייבים מיתה שזממו להמיתו כמ"ש לכו ונהרגהו וחשבו שמסתמא יסבב בעל הסיבות שימצא הגביע ביד מי שנתחייב מיתה ולכך פסקו עליו מיתה ועל כולם פסקו עבדות כי בהסכמות כולם נמכר לעבד ואח"כ כשראו שנמצא הגביע באמתחת בנימין שהוא אינו חייב במכירת יוסף מאומה חזרו ודנו דין אתר וחשבו שהתחיל השעבוד מצרים ולכך פסקו על כולם שיהיו עבדים ואח"כ כשראו שאמר להם ואתם עלו לשלום על אביכם, וראו שעדיין לא הגיע להם השיעבוד מצרים וגם במכירת יוסף לא חטא בנימין מאומה וכיון שלא הי' להם לתלות בשום דבר לקיחת בנימין לעבד דיבר אתו קשות ואמר שיהרוג אותו ואת עמו ויקח יו את בנימין

אדני שאל את עבדיו לכאורה תמוה. מה צורך היה ליהודה לספר הדברים שהי' ביניהם הלא יוסף הי' יודע זה ולא הי' ליהודה לומר רק ונפשו קשורה בנפשו ונראה כי יהודה הי' חושב שמא באמת הוא יוסף וחושב שיעקב לרוב זקנתו כבר מת והשב ישיב להם כל גמולו כדכתיב פ' ויחי ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' וזה הוכיח יהודה שאביו עדיין חי וז"ש אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או את שמלת לאמר הוא מיותר וכוונתו בזה שאדוני שאל את עבדיו לדברים אחרים בכדי שנאמר במסיח לפי תומו שאבינו עדיין תי ואמרנו לו על פי הדברים במסית לפי תומו שאבינו עדיין חי ועוד הביא ראי' מהעיכוב שנתעכבו כי לולי התמהמהנו כי עתה שבנו וגו' ע"כ הי' אביו קיים והוא הי' המעכב ובזה הי' בטוח שכשיוודע לו שאביו קיים ודאי לא ינקום מהם כמו שכתב בפ' ויהי ויראו כי מת אביהם וייראו משמע שקודם לכן לא נתייראו

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אכלך גם עלה. הלשון גם עלה תמוה ולכן נראה כי בכל צרתם לו צר וכאשר אנחנו בגלות גם בגלות וזה המשכון שלנו וזה אמרו ואנכי ארד עמך מצרימה אף שכבר הבטיחו ושמרתיך בכל אשר תלך אך עתה הבטיחו בהבטחה מחודשת שגם השכינה תהי' בגלות וזהו אנכי ארד הכוונה גם לו כביכול תהי' ירידה ח"ו והיינו שהשכינה תהי' בגלות וכאשר אעלך גם עלה פי' כאשר אעלה אותך כביכול גם לו יהי' עליי' ואין לך משכון גדול מזה כי בוודאי יבקש להעלה את שכינתו והבטיחו שלא יעלה את השכינה עד שיעלה את ישראל ועוד אפשר לפרש הא דלא אמר ואנכי אעלה עמך כמ"ש ואנכי ארד עמך לכן נראה שהקב"ה הבטיחו שאף אם ח"ו לא ירצו לדבק בהקב"ה יוציאם הקב"ה בעל כרחם כמ"ש הנביא (ביחזקאל כ') אתם אמרו היה נהי' כגוים וגו' ולזה אמר ואנכי אעלך אפי' לא תרצו לעלות אנכי אעלך

פרשת ויחי

ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וגו', ופרש"י ז"ל ואע"פ שאני מטריח אותך להוליך אותי וכו' ולכאורה אין לו שייכות להמקרא שלפניו דאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והי' לו לכתוב מקרא זה ואני בבואי מפדן לעיל אצל וקברתני בקבורתם וגם עיקר התירוץ חסר. לזה נראה דהנה באלשיך פרשת ויצא בפסוק הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים פי' כי אמרה זה לענין קבורה שתקבר עם יעקב לאשר שנטלה חלקה בבנים שהיא ילדה לו ג' בנים ולפ"ז אמר כאן כיון שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והרי רחל ג"כ יש לה ג' שבטים אפרים ומנשה ובנימין ומהראוי הי' שתתייחד עמו בקבורה ולזה אמר יעקב ליוסף שאף שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי ונטלה רחל ג"כ חלקה בבנים מ"מ ואקברה בדרך אפרת ולא במערת המכפלה להתייחד עמה בקבורה והטעם לזה כי בבואי מפדן מתה עלי רחל והיינו שמתה עלי רחל בעוד כברת ארץ לביא אפרתה והרמב"ן ז"ל כתב הטעם מה שמתה רחל קודם ביאת הארץ והוא משום דאבות קיימו כל התורה כולה והא שנשא יעקב שתי אחיות שעתידה תורה לאסור שתי אחיות הוא מטעם שלא, הי' עליהם החוב לקיים התורה רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ולכך קודם ביאה לארץ הוכרחה רחל למות וע"כ הא דמתה רחל ולא לאה הוא כיון שלא היתה אשתו הראשונה כי קידושי לאה היו קודם ולא היו קידושי טעות רק קידושין עפ"י