נחלת יעקב נד

בימינכם שאתם כולכם נבחרים ביחד למרגלים, אך מ"מ קשה שיצא שקר מפי אותו צדיק. אך ידוע מה שכתב האר"י ז"ל כי ידוע שנפש הבן בכח נפש האב. והנה מן השבטים יצאו מרגלים ומרגלים היו רשעים מלבד משבט יוסף ויהודה שיצאו יהושע וכלב שהיו צדיקים וזה שאמר מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם כלומר שבכת נפשכם יש שיצאו מכם מרגלים שיבואו לראות את ערות הארץ וכן כתב הבעל הטורים ואף שמשבט יהודה לא יצאו מ"מ דבר לרוב ויאמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען ניבאו ואינם יודעים מה ניבאו ורמזו שמחמת שהן שנים עשר שבטים נעשה מטתו שלימה וראי' כשהי' חושב יעקב שמת יוסף אמר כי ארד אל בני אבל שאולה וכיון שהיו שנים עשר בני איש אחד והיינו בני אברהם ויצחק ויעקב כמ"ש רש"י בתהלים עיי"ש ובוודאי אין לנו הכנה כלל ואף שיצאו לעתיד רשעים זה הוא לסיבה שמבואר בס' הגלגלים בפ"ב וג' שלפעמים יצאו מצדיקים גמורים רשעים גמורים

את שני בני תמית. העיקר כפי' הט"ז רק שצריך קצת להוסיף על דבריו והוא שנאמר ויהושע וכלב חיו מן האנשים וגו' ודרשו בש"ס שנטלו חלק' בארץ ומזה נלמד שמי שאין לו חלק בארץ נקרא מת ואם לא הי' יוסף חי ע"כ הוצרך שבט ראובן ליחלק וזה שאמר את שני בני תמית כלומר שבחטא זה יולקח הבכורה מבניו שלא יהי' להם חלק בארץ כאשר נלקח באמת הבכורה ממנו בחטא בלבול יצועי אביו ולזה השיב יעקב בכור שוטה הוא וכי בניו הם ולא בניי כלומר דלפי מחשבת יעקב שיוסף מת. וממילא אי אפשר שילקח הבכורה מראובן דהא כתיב בזהר שמשום שהו' יוסף בכור במחשבה הי' אפשר לו ליקח הבכורה מראובן שהי' בכור במעשה מחמת החטא ליוסף שהי' במחשבה משא"כ לפי מה שחשב יעקב שיוסף מת אי אפשר שינטל הבכורה מראובן ליתן לאחר כי לא יוכל לבכר כתיב וא"כ ע"כ בניו של יעקב הם

אם לא הביאותיו אליך והצגתי לפניך וגו': ולכאורה תמוה מאוד כיון שיעקב על כל מילי אזהר אפילו על אסון שבידי שמים והאיך אפשר ליהודה לישב על אסון שבידי שמים ונראה שיהודה הי' בטוח שבוודאי ישוב בנימין כי גמירי דלא כלה שבטא וגם שכבר הי' שבועה שלא ימות בן בחיי אביו רק מחמת שיעקב חישב שיוסף מת הי' מתיירא שמא גורם החטא שיתבטל השבועה אבל יהודה שהי' יודע שלא מת יוסף רק נמכר הי' סומך עצמו על השבועה שבוודאי בנימין ישוב

כי נבהלו מפניו. אמרו במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה שבלעם לא הי' יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו שבטים לא היו יכולין לעמוד בתוכחתו של יוסף שנאמר כי נבהלו מפניו. הבנת דבריהם י"ל ע"פ מאמר הכתוב (ירמי' ד) כבסי מרעה לבך למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך. פרש"י אונך חמסך. ולדעתי הפי' אונך כחך כמו מצאתי און לי. ואמר עד מתי יהי' מחשבתך על כחך דע שאין כחך יכול להושיעך רק הכיבוס מהרעה תושיעך, והנה דין נקרא מי שתבע את חבירו שחייב לו אבל מי שיאמר לחבירו שלא יעשה זאת לאיש זולתו נקרא תוכחה דבזה ל"ש דין. ולזה אמרו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה מיום הדין נגד העבירות שבין אדם למקום שיש להמקטריגין עלינו. ונגד עבירות שבין אדם לחברו נקרא תוכחה. ולזה נגד עבירות שבין אדם למקום לימד מבלעם שחטא נגד המקום שאמר לו אל תלך ולא הי' יכול לעמוד נגד ברי' קלה של מקום ששלחה להיות לה דין עם בלעם מכ"ש כשיהי' להקב"ה עצמו דין ונאמר (איוב ט) חכם לבב ואמיץ כת מי הקשה אליו וישלם וכו' ונגד עבירות שבין אדם לחברו לימד משבטים ויוסף דאף שאלהים חשבה לטובה רק שמחשבתם הי' לרעה מכ"ש אנחנו כשהקב"ה בא לעשות תוכחה על עבירות שישיב לרע: מעשה רע מכ"ש שאוי לנו מיום התוכחה

מה זאת עשה ה' לנו. במס' (תענית ט) אמרינן אשכחי' ר' יוחנן לינוקא וכו' דיתיב ואמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. יתיב ר' יוחנן ומתמה. אמר מי איכא מידי דכתיב בכתיבי ולא רמיזי מדאורייתא א"ל אטו הא מי לא רמיזי והא כתיב ויצא לבם וכו' מה זאת עשה אלהים לנו. עיי' מהרש"א ורי"ף מה שהעירו בזה ונראה לפענ"ד דהנה הכתוב הזה יש לפרש. בתרי אנפי אולת אדם תסלף דרכו ואח"כ כשנענש על חטאיו על ה' יזעף לבו. מחמת שבדעתו שלא חטא כלל וזהו מלא בתורה. כמ"ש המהרש"א. דכתיב איש כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. וכן על כרחך כל מאמרי איוב שחשב בדעתו שלא חטא ע"כ רמיזין בתורה אמנם יש לפרש פי' אחר בכתוב דהנה ידוע כי מאתו לא תצא הרעה רק ע"י מעשה רע נברא מלאך משחית והוא המייסרו כדכתיב ותמוגגנו ביד עונינו וזה שאמר הכתוב אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' וכו' כלומר שכ"כ תסלף האולת דרך האדם עד שתולה הרע שבא עליו בה'. ואומר שה' עשה זאת ולכך כשרואה כשהוכה בלי חמלה יזעף לבו. ואינו יודע כי המלאך המשחית שברא במעשיו הוא המכה אותו בלי חמלה והשתא א"ש במה שהביא ראי' מהכתוב מה זאת עשה ה' לנו שתלו הדבר בה' אף שהכירו בחטאם כדכתיב קודם אבל אשמים אנחנו מ"מ שלא כהוגן עשו במה שאמרו מה זאת עשה לנו אלהים: