נחלת יעקב נג

זו תמוה. א'. ויתנכר אליהם הוא דבר תמוה. ב'. כתיב וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם כי מה ששאל אותם אינו דבר קשות כלל. ג'. שחזר וכתב ויכר יוסף את אחיו הם דברים מיותרים לגמרי שהרי כבר כתיב ויכירם. ולתרץ זה נראה דהנה ידוע שאפילו התנאים הכירו הצדיקים והרשעים מרחוק כמבואר בזהר בכמה דוכתי ומקרא מלא דבר הכתוב וראו כי שם ה' נקרא עליך וא"כ אף שלא הכירו את יוסף שהוא אחיהם מ"מ הי' להם להכיר צדקתו שהשכינה שורה עליו. ובוודאי היה זה בדרך נס שלא הכירוהו וזה שכתב ויתנכר אליהם כי ידוע מה שדרשו רז"ל על בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים וזה כוונת הכתוב במה שאמר ויתנכר אליהם היינו שעשה מעשיו שידמה להם כאלו נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כמו שאמר בפניהם כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכו' שעשה עצמו לנחש כמו כן אמר לפניהם שעושה מעשים אחרים הדומים לזה למען לא יכירו צדקתו ומה ששאל להם מאין באתם הן הן הדברים קשים כי אין מקום לשאול מאין באתם רק מאין אתם והשאלה מאין באתם שייך רק למי שהלך ממקומו וחזר אז יש לשאול מאין באתם אבל מי שראה אחד שלא הכירו מעולם אין שייכות לשאול מאין באתם רק מאין אתם כמו בפ' ויצא דיעקב שאל להרועים מאין אתם. וגם המלאך ששאל להגר אי מזה באת יפה שאל כיון שהיתה תועה בדרך שייך לשאול מאיזה דרך באת לנסותה הדרך שבאת משם אבל יוסף שראה אנשים שלא הכירם שעשה עצמו כאילו לא הכירם מעולם הי' לו לשאול מאין אתם אך הישוב לזה כיון שתפס אותם לגנבים – והגנבים אין להם מקום קבוע לדירה רק חודש כאן וחודש במקום אחר ואין שייכות לשאול מאין אתם כיון שאין להם מקום קבוע רק מאין באתם ולזה אתי שפיר דמחשיב לשאלה זו דברי קשות ומה שחזר ושנה ויכר יוסף את אחיו להקדים כי מה שאמר אח"כ לא מפני שחשד אותם לרשעים כמו שאמר לפני אביהם שאוכלין אבר מן החי ושתולין עיניהם בבנות הארץ ולזה אמר ויכר יוסף את אחיו כי ידוע שהרשעים לא נחשבו לבני אבות וכן כתב רש"י בפ' ברכה דויהי מתיו מספר שנמנים בשאר השבטים ולזה כתב ויכר יוסף את אחיו כלומר שהכירם שהם צדיקים והן אחיו ובני אביו והן לא הכירוהו היינו שלא הכירו אותו לצדיק כלל וחשבו אותו לבן נכר ויזכור יוסף את החלומות כלומר שכל דברי קשות שדבר אליהם לא היו רק מפני זכרון החלומות והנה ידוע מה שכתבו המפרשים כי מה שלא שלח לאביו ולאחיו כי המתין עד שיתקיים כל החלומות עד שיבואו אביו ואחיו להשתחוות לו ולכאורה תמוה כי בודאי צדיק כיוסף לא יתוש לכבוד המדומה שישתחוו לו אביו ואחיו. לכן נראה כי שני החלומות שחלם יוסף היה חלומות של נבואה כענין שאמר בחלום אדבר בו והנבואה הנאמר בחלום אין הכרח שיתקיים כולה והנה המלוכה שהראה לו בחלום היה מראה על ענין המלוכה הניטל מבית דוד וניתן לירבעם שהוא מזרע יוסף ובחלום ב' היה מראה לו על ענין משיח בן יוסף שקודם משיח בן דוד ולכך הראה לו ג"כ שאביו ואחיו ישתחוו לו כי יש בישראל מי שיקרא בבחינת יוסף כענין שנאמר עדות ביהוסף שמו ויש שנקראים בבחינת יעקב וקבלו אותו למלך ומבואר בש"ס כשהיו יראים מאיזה דבר עשו דבר קטן שיחול הדבר הזה על הדבר הקטן. כענין שאמרו בגיטין ודף מ"ה) אפכיתו לכורסיי' והנה יוסף הי' לו צער במאוד על קיום החלומות שהמלוכה ניטלת מבית דוד על ידי זרעו הי' עון גדול ולכך ביקש שיתקיים החלומות בכאן כי אולי יתבטל הדבר שלא יתחלף המלוכה ולא ינטל מבית דוד וכל מה שעשה להן לא עשה אלא לטובתן

מרגלים אתם לראות את ערות הארץ וגו'. הכתוב הזה הוא תמוה דמקודם אמר שניהם ואח"כ אמר רק ערות הארץ באתם לראות ולא אמר שוב מרגלים ואח"כ אמר הוא הדבר אשר דברתי לאמר מרגלים אתם ולא ערות הארץ. וגם מקודם אמרו בני איש אחד נחנו ולא אמרו שנים עשר אחים אנחנו ואחר כך אמרו שנים עשר וגם אין בדבריהם שאמרו שנים עשר אחים כדי לסלק טענת יוסף במה שאמר מרגלים אתם. וגם אמר מרגלים אתם לראות ערות הארץ בכפל מרגלים אתם לראות את ערות הארץ והי' לו לומר רק לראות את ערות הארץ לבד לזה נראה דהנה אצל מלכים יש שבוחרין אנשים חכמים גבורים מיוחדים להיות מרגלים בעת הצורך. וגם לפעמים הוצרך המלך לדבר נחוץ לרגל מקום ואינו מוצא אצלו אנשים המיוחדים לוקח אנשים אחרים איזה שמוצא ושולח אותם לרגל ולראות ערות הארץ. ולכך אמר יוסף אחר שראה אותם גבורים ובעצה אחת דן עליהם משפט מרגלים כי היאך יזדמנו שישתתפו עשרה בענין אחד ובפעם אחת שיהיו כולם שוין בחכמה ובנוי ובכח וגם דן על מעשה זה שבאו ביחד שבאו לראות את ערות הארץ מחמת שראה שהלכו בעשרה שערי העיר ועל זה השיבו השבטים אל תתמה על החפץ שאנחנו שוים כולם בחכמה בנוי בכח זה הוא מחמת שכולנו בני איש אחד אנחנו ולזה אמר להן יוסף שמ"מ נראה מביאתכם שלראות את ערות הארץ באתם והיינו שאפשר שהמלך בחר בכולכם שתלכו עכשיו לראות בערות הארץ וע"ז תרצו שאין לאבינו בנים יותר מכולנו רק בן קטן אחד שנשאר ואין זה מנימוס המלכות שיקח מאיש אחד כל הבנים שלו לסכן בסכנת מות ולזה אמר יוסף הוא הדבר אשר דברתי לאמר מרגלים אתם וכו' וזה מוסב על הכתוב שאחר כך ובא לומר שהדבר אשר דברתי מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה, פי' באמת תבחנו בזאת תבחן הדבר שאם אראה אחיכם הקטן ג"כ שוה לכם בנוי בכח האמת אתכם. ובאם לאו נראין הדברים ששקר