נחלת יעקב מז

למלך שנשבע לזרוק אבן על בנו שיעצוהו היועצים לפוצץ האבן ולהשליך במעט מעט על ראש בנו וה"נ הנדר מתקיים במה שמשלם מעט מעט וכן אמרו בש"ס כפידו שמשלם להם כפיד של תרנגולים. וזה הכוונה שנכתב מעיקרא אמת ולבסוף ורב חסד כלומר שהמשפט היוצא מפי הב"ד של מעלה הוא בדין אמת רק שבשעת תשלומין משלם משפט אמת ברב חסד דהיינו במעט מעט ולזה אמר מקודם אמת ואח"כ ורב חסד שהאמת הוא בשעת הדין והרב חסד הוא בשעת תשלומין וכמו כן הכוונה שבתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר שבתחלת הגזר דין הוא לשלם לאיש כמעשהו ואח"כ בשעת תשלומין משלם אותן בחסד והנה דבר זה שמענו מהמדה של רב חסד ואמת. שג"כ אמרו בזה בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד וזהו אומרו אחת דבר אלהים כלומר מדה אחת שהוא רב חסד ואמר שתים זו שמענו וממנו שמענו שתים והיא כי עוז לאלהים כלומר כי המדת הדין יש לו כח עצום שאין מוותר ממנו אפילו כל שהוא כדכתיב ונקה לא ינקה רק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר שהתשלומין הוא בחסד שאינו משלם רק מעט מעט כפיד של התרנגולים וא"ש נמי מה שאמר מקודם אל תבטחו בגזל וגו' חיל כי ינוב אל תשיתו לב כלומר שלא תאמרו הנה אלה רשעים השגו חיל ולית דין ולית דיין לזה אמר כי עוז לאלהים ואין הקב"ה וותרן ועתידין לקבל שלהם ואין שום מקום להפטר מן העונשים רק בצדקה כענין שאמר וחטאך בצדקה פרוק, ובזה אמרתי הטעם של משלוח מנות ומתנות כמבואר בפירושי על מגלת אסתר עיי"ש

נכרתה ברית וגו' ויקח אבן וירימה מצבה נכרתה ויאמר לאחיו לקטו אבנים ויעשו גל ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד וגו' הנה הגל הזה והנה מצבה הזאת עד הגל הזה ועדה המצבה הזאת אם אני אעבור עליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה והוא תמוה. א'. למה שני הסימנים הגל והמצבה. ב'. שאמר שהן עדים וכי רק דרך אחד לארץ כנען אולי יעברו דרך אחר ולא יהי' להם עדים הללו. ג'. ביעקב נאמר הגל והמצבה ובלבן נאמר רק הגל. ונראה לפרש בהקדים הא דרש"י הביא בתהלים כ"ט ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם ופירשו חז"ל בזבחים קט"ו שבשעת מתן תורה נבהלו אומות העולם ובאו אל בלעם ואמרו לו מה קול המון הזה שמא מבול בא לעולם אמר להם כי הקב"ה נתן תורה לעמו. שהוא תמוה. א'. וכי אפשר שיתקבצו האומות כולם ביום א'. ב'. מנין הי' יודע בלעם מנתינת התורה ומהיכן שמעו האומות הקול של מתן תורה שהי' קול רוחני. ולכן נראה שמחמת נתינת התורה בא השפעת השגה לכל העולם. כענין שאמרו כשנפקדה שרה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו עמה והוא ג"כ כיון לזה שנתעורר הרבה רחמנות בעולם בשעת פקידת שרה וכמו כן נתרבה בשעת מתן תורה הרבה השגה בעולם עד שאפילו האומות השיגו השגה והכירו כי עד עכשיו הי' השגתם ואמונתם רעה על אלהים עד שחשבו שראוין להביא עליהם מי המבול וממליצם במליצה שבאו אל בלעם שהוא ראש החכמים ושאלו אותו מאחר שהשיגו מנתינת התורה לישראל שיהי' חסרון העולם לכל האומות והשיב להם ה' עוז לעמו יתן כלומר שאדרבא והי' קיום העולם בזכות ישראל – ובזה יתיישב מה שאמרו חז"ל בפ' כי תבא על פסוק ושדת אותם בסיד שאמרו חז"ל וסוטה ל"ה) שיכתבו בשבעים לשון ואמרו ג"כ שיהי' סיד על הכתיבה ובאו האומות וקלפו הסיד לגלות הכתיבה. והוא תמוה למה עשו כן כיון שנכתבו בשבעים לשון כדי שידעו האומות שלא יאמרו שלא ידענו מהתורה א"כ למה סדו אותם בסיד שיצרכו האומות לקלוף הסיד וגם מהיכן ידעו האומות שכתבו התורה אחורי הסיד וכי הכריזו בכל העולם שיעשו כן לכן נראה שנאמר בדרך מליצה שנכתב בשבעים לשון דהיינו שהשיגו האומות התורה מחמת ריבוי השגה שהי' להם על ידי נתינת התירה והרמב"ן בפ' לך כתב כשהיו הנביאים רוצין שהנבואה יתקיים עכ"פ היו צריכין לעשות פועל דמיון כמו בירמי' קח אבן והשלך פרתה עיי"ש ברמב"ן ומצינו שביקש משה ואמר ונפלינו אני ועמך שאמרו חז"ל שביקש שלא ישרה שכינה על אומות העולם ול"ה עשה פועל דמיון וכתב התורה בשבעים לשין ושדו אותם בסיד כדי להורות שהשגה גדולה של אומות ישתכח מהם ומי שיהי' לו ניצוץ קדושה בין האומות יצטרך לקלוף את הסיד כלומר צריך יגיעה גדולה שיתרבה השגה וזהו כוונת הכתוב לאשר שיעקב הוא יסוד ושרש הקדושה ולבן הוא שרש הטומאה וארץ ישראל הוא ג"כ מקום הקדושה וחוץ לארץ הוא מקום השראת טומאה. ולזה כשבאו להספר שבין א"י לחוץ לארץ עשו פועל דמיון שהקדושה הוא שרש האחדות והטומאה היא שרש הפירוד ולכך לקח יעקב אבן אחד וירימה מצבה כתרגומו אהא פלח לי' קדם ה' ואחר לאחיו של לבן לקטו אבנים הרבה ויעשו גל רומז שסופו להיות כל כתות הטומאה לחורבן ולגלים ולכך קרא לו גלעד שיהי' גל ולבן קרא לו יגר שהדותא ויגר הוא לשון אסיפה שרצה להיות להם חיבור ואסיפה ורצה לבן ליקח לעצמו חוץ לארץ ויעקב ארץ ישראל שלא לערבב הקדישה בטומאה כי במקום הקדושה לא תבוא הטומאה כי הקדושה מנגד להטומאה וזהו שאמר יעקב אם אני שא אעבור עליך את הגל הזה כלומר שהקדושה לא תעבור אל מקום הטומאה לכלותה וכן האומות לא יעבורו להרע לישראל ולזה אמר ואם אתה לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה כי הטומאה לפעמים הקדושה מכלה