נחלת יעקב מח

אותה וגם לפעמים מעורר הקדושה את הטומאה לגרות זה בזה לכלות את עצמו כידוע שהרע מכלה א"ע ולזה אמר שאתה לא תעבור את הגל עצמו לרעה דהיינו שאתה לא תגרום שהגל עצמו יכלה לעצמו ואת המצבה הזאת דהיינו שהקדושה יכלה הטומאה אחר שעברה הטומאה הגבול ידחקו עצמך ואת האומות לגבול ישראל שהוא הקדושה להרע להם וכן סופן שיהיה הטומאה לדראון עולם כמאמר ישעיה

יש לאל ידי לעשות עמכם רע וגו'. והוא תמוה דלמה אמר לבן זה דשוב לא יירא יעקב ממנו. ועוד היאך יש לאל ידו מאחר שאלהים אמר לו שלא ידבר עם יעקב מטוב עד רע וגם למה אמר ואלהי אביכם ולא אמר אלהים ולזה נראה שכך אמר לו לבן שעמכם הי' לאל ידי לעשות רע כי שלא כדין עשיתם שגנבתם את אלהי וגם גנבתם את לבבי רק אלהי אביכם וגו' בזכות אביכם שהי' באמת צדיקים ובזכותם הגדול נצלתם ובשביל זכותם אמר לי כך

פרשת וישלח

וירא יעקב ויצר וגו' פרשה זה תמוה כמו שתמהו המפרשים איך היה יעקב ירא אחר כל הבטחות הללו. ובמדרש אמרו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה, וזה יותר תמוה וכי ההוא אמר ולא יעשה וגם תמוה מה שאמר קטנתי מכל החסדים ופרש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים ומכל האמת פרש"י אמתת דבריך ששמרת לי כל הבטחות שהבטחתני כי במקלי וכו' והוא תמוה שהרי בבית לבן קודם שיצא מביתו הבטיחו. וכבר הי' לו כל מה שהי' לו בשעת בקשה וגם ענין שליחת המלאכים קשה מאוד למה שדרשו חז"ל מלאכים ממש והיאך שייך לשלוח אל עשו מלאכים ממש וגם אם היו מלאכים ממש לשומרו למה הי' לו לירא. גם קשה כי אמר קודם האומר אלי ואטיבה עמך ואמר ע"ז קטנתי א"כ מה זה שאמר ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, ולכאורה יש לפרש דהנה אמרו בש"ס מאן דדחיל חטאה הוא ורש"י פי' שיעקב היה מתירא שמא נתלכלך בחטא. ולפ"ז א"ש שיעקב הי' לו הוכתה מזה שהו' יראה תקוע בלבו שבוודאי נתלכלך קצת בחטא ולזה אמר הנני רואה שקטנתי מכל החסדים ומכל האמת כלומר יתמעטו ונתבטלו כל החסדי' וכל ההבטחו' שהבטחתני וראי' לזה כי במקלי עברתי את הירדן ואמרו חז"ל שנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן ועבר את הירדן בלי שום פחד ומורא ואפילו מימי בראשית חרדו מפניו כי אפילו הירדן ראה וינס כמו שדרשו חז"ל כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות פי' שעכשיו היראה כ"כ תקוע בלבי עד שחציתי לשני מחנות מחמת יראה ע"כ שנתלכלך בחטא ולזה אמר ואתה אמרת היטיב איטיב עמך ופרש"י איטיב בזכותך איטיב בזכו' אבותיך וא"כ אף אחר שנתלכלכתי בחטא בקשתי שתטיב בזכות אבותי ולזה מיושב קצת הקושיות ואמנם עדיין קשה שאר הקושיות. ולכן נראה דודאי מצד עצמו לא היה ירא כלל מחמת ההבטחה וגם גמירי דלא כלה שבטא רק עיקר מה שירא ויצר לו הוא על זרעו ישראל כי המעשה אבות הוא סימן להבנים ובראותו כי עשו בא עליו בחרב ובחנית הי' לו סימן שיעמוד זרעי של עשו על זרעו של יעקב והאבות לבנים היה כעין שעושין המלכים שמציירין כל העולם על חתיכת נייר (בלשון אשכנז לאנדקארט) שנקודה אחת מורה על מדינה ומחוז גדול וכן הי' סימן קטן אצל אבות מורה על דבר גדול על זרעו וזה ביאת עשו על יעקב הי' מורה סימן גדול על ביאת זרע של עשו ולזה היה ירא מאוד ויצר לו כי יראה על ענין הבא מיד ויצר לו הלשון מורה על ענין הבא אחר זמן רחוק כי ירא שלא יראה לו הב"ה במעשה זה של עשו כשבא עליו עשו איזה סימן שמירה לישראל שיהא איזה צער ונזק גדול ויצר לו על המעשה שמורה שיבא זרע עשו על זרעו שמא יגרום החטא שיהי' תמה זכות אבות ח"ו ואף שההבטחה שהבטיח לו הקב"ה היה העיקר על זרעו כי אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז כמש"ל בפ' ויצא כי כל זמן שהצדיקי' קיימין והבחירה היא חפשית בלתי אפשרות בהבטחה כי אם ח"ו יהי' תוהא על הראשונים תתבטל ההבטחה ואם יהיו ראוין עפ"י מעשיהם אין צריכין להבטחה ומעשיהם יקרבום ומלאכים שנזדמנו אתו בדרך ישמרו אותו ואף אם ילך במו אש לא יכוה ואם תשכב לא תפחד רק ההבטחה הוא על זרעו אמנם ההבטחה אינו חל רק על זרע כשר האוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ובשם ישראל מכונים כי אותם שפרקו עולם מעל צווארם אינם מכונים בשם זרע יעקב כלל כמו שעשו אינו מכונה בשם זרע יצחק ולזה הי' ירא מאוד שמא יגרום החטא וידוע הוא שאין מפיל לאומה עד שמפיל שרה בתחלה וצריכין מקודם להפיל שרה תחלה, ולזה נראה אלו ואלו דברי אלהים חיים דכמו שאמרו בש"ס ששרו של מצרים מצרים שמו והיינו שהשר מכונה בשם האומה החוסים תחתיו א"כ ה"נ שרו של עשו עשו שמו ובשעת ביאת עשו היו הישראל נתונים בדין כי המקטרגים קיטרגו על ישראל על החטאים שעתידין לעשות והי' צריך לסימן המורה לרעה גדולה ח"ו והמלאכים נבראו ע"י המצות שעשה אבינו יעקב היו מליצים טובים ומכנה אותם הכתוב בשם שלוחים מלאכים ממש להמליץ נגד הצרה של עשו ולזה אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי להזכיר זכות להכניע שרו של עשו בכדי להקטין הסימן שיהי' נעשה על ידי עשו בפעם ההוא ושלח גם כן מלאכים שלוחים עס דורון לעשו כי ידוע שהרמב"ן כתב בפ' לך לך