נחלת יעקב מה

פעמים תכה היוצא לנו מזה שאף שיש נבואה מהשי"ת יכולין הנביאים לשנות כמו בחץ תשועה לארם שמחמת שלא ירה רק שלשה פעמים נשתנה הדבר ולזה נראה דודאי עפ"י הטבע אין הצגת מקלות פועל כלום כי אם היה פועל כלום היו עושין כן גם היום להציג ציורים נגד הצאן להרויח עמון רב ועוד יעקב לא הי' צריך לזה כלל דהא קיבל זה בנבואה כדכתיב שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וגם לא הי' מועיל כלום ברמאות כזה דהא לבן היה משנה משעת הריון לידה מעקודים לנקודים ומחמת שלימותו שינה הנביאה על ידי פועל דמיון עם המקלות שעשה שבהמקושרות הוצג המקלות. ובהעטיף לא ישים ועי"ז היו העטופים ללבן ונשתנה הנבואה ע"י פועל דמיון כמו שנשתנה הנבואה בארם ע"י חץ תשועה לארם משא"כ אם לא היה עושה פועל דמיון היה כל הצאן ליעקב נמצא אדרבא טובה גדולה עשה יעקב עם לבן ע"י הצגת המקלות

והיה ה' לי לאלהים במדרש נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים א"ל הקב"ה אתה אמרת והי' ה' לי לאלהים חייך כל הטובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון זה שנאמר והי' ביום ההיא יצאו מים חיים מירושלים והי' ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו והי' ביום ההוא יטפו הרים עסיס והיה ביום ההוא יתקע גדול והוא תימה, ונראה דאמרו במדרש הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכות בכורות באמת וי יב ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירין אותו ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף אלא שיציאת מצרים קשה שנאמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. תדע לך שזו קשה מזו שביציאת מצרים כתיב אנכי ה' אלהיך אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו ובזכות האמונה זכו לומר שירה. ובבינה לעתים הקשה דהא כל עניני קישוי תלוי בקריעת ים סוף שאמרו קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף קשה לזווגן כקריעת ים סוף. והנראה בזה כי מלת קשה נאמר על שני אופנים א'. כי עינינו הרואות שכל תפלתינו הוא ישמח ה' במעשיו כי בדרך משל מי שיש לו בן טוב כל מה שנותן לו נותן בשמחה ובטוב לבב אבל מי שיש לו בן רע אף שנותן לו אינו נותן לו רק מכח רחמי אב על הבן ובקושי גדול הוא נותן לו רק שהרחמים כופהו ליתן. ולזה אנו מתפללין שישמח ה' במעשיו כלומר שיטה לבבינו אליו לעבוד בלב שלם למען ישמח בנו ולתת לנו הכל בשמחה. ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים אתה בחרתנו מכל העמים שיש בו כפל לשון ונראה כי בתחלת יציאת מצרים הי' גוי מקרב גוי נאמר רק לשון בחירה, שלפעמים בוחר הרע במיעוט כמו שבוחרין שוטטי ים להשליך סחורתם במים להקל מעל הספינה להציל נפשם כמו כן בשעת יציאת מצרים הי' רק בחירה מן שאר העמים ואח"כ כשהאמינו ויצאו אחריו במדבר בארץ לא זרועה נאמר אהבת אותנו כענין שנאמר אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו' ורצית בנו כלומר אח"כ כשקבלנו התורה אז ורצית בנו כי לשון רצין פרש"י בסדר וזאת הברכה שנאמר על פיוס המחשבה כי פיוס המחשבה נאמר שאין צריך טוב יותר מזה וכן הי' בנו כדכתיב מי יתן והי' לבבם זה להם כל הימים וכן היא אומר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם ואין לך פיוס מחשבה גדול מזה ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וכו' מוסב על אתה בחרתנו ואמר הפעולות שנעשה כשבחר בנו הוא כענין שאמר כל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי והיינו שסתם פה כל המקטריגים ומצאנו שבכל מקום כשהקב"ה רוצה להגביה אותנו במעלה ורוממות קטרגו המלאכים כשרצה להוציא אותנו ממצרים קטרגו המלאכים לומר מה נשתנה אלו מאלו ונגד זה אמר וקדשתנו במצותיך כי קדושה הוא לשון הבדלה והפרשה כמו שפרש"י אל תיגע בי כי קדשתיך כי בעת יציאת מצרים שלא הי' מצות לישראל נתן לנו מצות מילה ופסח כמו שנאמר ואראך מתבוססת בדמיך בזכות דם פסח ודם מילה, ונגד אהבת אותנו אמר כי אחר שיצאנו ממצרים והלכנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה קרבנו לעבודתו שנכנסנו לתורה בהוצאת דמים כענין שנא' ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים ואחר שקבלנו התורה ונתפייס מחשבתו בנו וקראת שמך עלינו שקרא עצמו אלהי ישראל ואמר אני ה' אלהיך אף שאין הקב"ה מייחד שמו על החיים מ"מ על ישראל מייחד שמו כי כללית ישראל לא יתבטלו ונראה לענ"ד שזהו כוונת המדרש מה שאמר משה כשהתפלל להקב"ה על עון העגל שאמר הלא אמרת אנכי ה' אלהיך כלום אמרת אני ה' אלהיכם רק אלהיך ואני הרי אלקותך קבלתי שהוא תמוה האיך יעלה על הדעת שהשי"ת לא אמר רק למשה הלא אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ומשה לא הי' עבד במצרים אך הכוונה שבמדרש אמרו כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה הי' אומר לכל אחד לקבל את אלקותי עליך ואמר לו הן מיד הדיבור נושקו על פיו והיינו אף שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ודאי שרשעים גדולים נמצאו שהרי דתן ואבירם ופסל מיכה ירדו בים ובוודאי להם לא נתייחד החיבור ולא הי' נושקו על פיהם כי נשיקה הוא ענין התחברות נפש בנפש ויחוד החלק בכל והאיך נתייחד הקב"ה עם אותן שרעה בלבבם והשפע האלהי לא יחול במקום טומאה ולזה לא אמר רק אני ה' אלהיך כיון שנתייחד הדיבור