נחלת יעקב מב

כענין שנאמר למה תריבו אלי כלכם וכן כי ריב לה'. וזהו עשק כי התעשקו עמו היינו עם הקב"ה ובית השני נקרא שטנה ע"ש שנחרב בעון שנאת חנם והג' רחובות כי יתקיים לעולם ולכך נכתב הבאר הראשון אשר חפר בימי אברהם אביו כי נבנה בזכות אברהם

הפטרה אהבתי אתכם ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגו'. והוא תמוה דשאל במה אהבתנו והשיב ואוהב את יעקב והי' לו לחשוב הטובות שעשה קב"ה עם ישראל וגם השאלה ששאל במה אהבתנו קשה דידוע לכל הוא הטובות שעשה הקב"ה עם ישראל ונראה לפרש דאח הוא לשון צרה כמבואר בסנהדרין (דף קב) אח לשמים כמו ואח לצרה יולד ופרש"י שם דאח לשון צער הוא ולזה ג"כ אמר הנביא ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב הלא עכשיו עשו הוא צרה גדולה ליעקב היינו לישראל שמצערין אותנו עד למאוד שהם ברום וישראל בשפל ומצרים לישראל נעשים ראשים. וע"ז אמר הנביא לתרץ זה שצרה זו שמצירין אותנו לאו משום שנאה הוא ח"ו רק אדרבה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי בזה שאנו מייסר אותו כי את אשר יאהב ה' יוכיח כענין שאמר הנביא אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי שפירשו המפרשים כי הנפילה בעצמה הוא עצם הקימה ואת עשו שנאתי פי' במה שעשיתנו רצועה מרדות הוא מחמת שנאה וסופו ענש יענש כמו שמסיים ואשים עריו מדבר

פרשת ויצא

ויצא יעקב. במדרש והלא הרבה חמורים יצאו והרבה גמלים יצאו עמו אלא כשיצא צדיק מן העיר עושה רושם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה. והוא תמוה. וליישב נראה דלשון יצא קשה לו דלשון יצא לא שייך רק על מי שעוקר דירה מכאן לגמרי אבל על מי שהולך לסחורה או לישא אשה ודעתו לחזור ולמיהדר לא שייך לשון יציאה כלל רק לומר שפלוני הלך למקום פלוני וגם דרך המדרש בקושיתו בכאן דרך מליצה כיון שיעקב ודאי לא יצא מארץ הקדושה לקבוע דירה במקום אחר רק שהלך לישא אשה ולחזור כעין החמרים והגמלים היוצאים לסחורה כי כן דרך הש"ס לקרא להולכי מסחר חמרים גמלים כמו בכתובות דף ס"א החמרים אחת בשבת הגמלים כו' ובודאי לא שייך לומר עליהם שיצאו. וא"כ קשה זה הלשון ויצא שכתב קרא ולזה השיב המדרש שלשון ויצא נאמר על זיוה והודה שיצא ממנה תיכף שהלך משם למקום אחר

ויקח מאבני המקום. במדרש רבנן אמרין מיעוט אבנים שנים אברהם יצא ממנו פסולת יצחק יצא ממנו פסולת אני אם מתאחדות ב' אבנים זו לזו יודע אני שאין יוצא ממני פסולת וכו' והוא תמוה. וגם מה שאמרו שהיו אבנים מריבות זו עם זו זה אומר עלי יניח צדיק את ראשו וכו' והוא תמוה. ונראה שהדברים אלו נראה לו במראה דאבן נאמר על ישראל כדכתוב פ' ויחי משם רעה אבן ישראל כי אבן הוא לשון יסוד והראה לו שעתידין ישראל לחלק לב' מלכות יהודה ואפרים כדכתיב (יחז' לד) לקח עץ אחד וכתוב עליו הודה וגו' ועץ אחד וכתוב עליו ליוסף וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים. וידוע שכשיש מחלוקת בישראל עלולים לאבד כדכתיב (השע יז) חלק לבם עתה יאשמו ואלולי זכותא דיעקב לא היינו מתקיימים ח"ו בשעת המחלוקת וזהו שהראה לו שני אבנים כלומר שאבן ישראל יתחלק לשנים ולכך אמרו בלשון מליצה שכל אבן אמר עלי יניח צדיק את ראשו כלומר שעיקר מחלוקתם לא יהי' ח"ו על עסקי עוה"ז רק על מילי דשמיא וכל אחד אומר עלי יניח צדיק ראשו והיינו צדיקו של עולם זה הקב"ה שכ"א אמר שהוא חשוב יותר אצל הקב"ה והראה לו במראה הנבואה שלבסוף נתאחדו כדכתיב (יחז' לה) והי' לעץ אחד וזה הי' מאמר יעקב שאם יתאחדו לא יהי' בהם פסולת משא"כ אם היו נשארים במחלוקתם בודאי שהי' עכ"פ לפסולת

וידר יעקב נדר. כתוב זה תמוה מאוד דאין זה דרך לצדיק לומר כך דכשיעשה לו הקב"ה כל הטובות אז יעבוד להקב"ה משלו. וגם קשה דקאמר ונתן לי לחם לאכול וגו' ולא קבע לו זמן דמשמע לעולם וא"כ אימת יקיים נדרו. וגם שמקודם אמר רק שם אלהים לבד ואח"כ והי' ה' לי לאלהים ועוד קשה דחז"ל למדו מכאן שנודרין בעת צרה והוא תמוה עכשיו שהבטיח לו הקב"ה שזרעו יהי' כעפר הארץ ולא עת צרה היא ליעקב. ולזה נראה דלא אמר זה רק בשם כנסת ישראל זרעו וקראו בשם עצמו אחר שהבטיח לו הקב"ה שזרעו יהי' כעפר הארץ שפירשו בו שהבטיח לו שאף הישראל יהי' נחשבים כעפר הארץ וכתבו המפרשים דהכוונה שאף אם ידושו את ישראל כעפר לדוש יתקיימו לנצח ואז יהיו ישראל בגלות והו' עת צרה והי' ירא כי אפשר מחמת שהדבר תלוי בבחירתם ומחמת צרת גלותם אולי יגרום החטא ח"ו שיתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולזה אמר אם יהי' אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך פי' כי הגלות נקרא דרך אשר הישראל הולכין שם להזדכך ולכן הבטיח לו הקב"ה ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך רימז לו ע"ז שישמור הישראל ויחזיק בימינם שלא יצאו מכלל ישראל בכל מקום אשר ילכו מגולה לגולה ומה שאמר והשיבותיך רימז לו שישובו לאדמתם וכל ההבטחות לא הוצרכו רק לזרעם ולהם בעצמם לא היו צריכין להבטחה כי מעשיהם