נחלת יעקב מא

שא"י הוא רק תחת השגחת הבורא ולא ארצות תחת המזל ולה נא אמר לעשו רק מטל השמים ומשמני הארץ יהי' מושבך. ולזה כשאמר עשו ליעקב בכרתי לקח אמר יצחק גם ברוך יהי' כמו שפרש"י. ומה שסיבב הקב"ה להטעות את יצחק נראה לי טעם נכון וגם מה שאמר לעשו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך וקשה הלא א"א לבטל את הברכה אפילו במקצת כיון שכבר ברכו סתם וכיון שאינו יכול לבטל א נו יכול לעשות בו תנאי דקיי"ל הכי. ונראה דהיינו עפ"י מ"ש הזה"ק הטעם לקיחת הבכורה מראובן ונתנה ליוסף משום דראובן הוא בכור במעשה ויוסף הוא בכור במחשבה וע"י חטא יוכל ליקח מבכור במעשה ונתנה לבכור במחשבה ולכך סיבב הב"ה שיטעה יצחק במה שבירך את יעקב ויהי' במחשבתו שהוא עשו ונתברך עשו במחשבה ויעקב במעשה ולכן כשחטאו ישראל והי' באפשרות להעתיקו מיעקב ממה שבמעשה למה שבמחשבה משא"כ אם הי' יעקב נתברך במעשה ובמחשבה אפי' כשהי' חוטא לא היה נשתנה ברכתו ממנו אבל כיון שיעקב נתברך במעשה ועשו במחשבה. לזה כשחטא יעקב יוכל הברכה שיעתיק ממנו לעשו לזה מאמר יצחק לעשו מה אעשה לך בני לבטל הברכה אי אפשר אבל זה יהי' מובטח לך כאשר יחטא יעקב שבודאי יעתיק הברכה לך כי לזה כיון השי"ת שאתה תתברך במחשבה

אנכי עשו בכרך עיי' רש"י. ולענ"ד נראה ליישב גם כי אמרו במסכת שבת מנין לנוטריקון מן התורה דחד אמר אברהם אב המון גוים נתתיך וחד אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אנכי אנא נפשי כתבית יהבית כו' והוא תמוה דבשלמא מאן דיליף מאברהם אב המון גוים יליף שפיר נוטריקון מן התורה שהרי התורה בעצמה דרשה נוטריקון משא"כ מאן דיליף מאנכי היא גופא קשיא מנין לך לדרוש נוטריקון באנכי דלמא כפשוטו דהא לא קשה כלל על הפסוק לזה נראה כי מלת אנכי ומלת אני הנאמרים בתורה הן שתי מלות נפרדות דהנה אנכי נלמד מקרא (עמוס ז) דהנה ה' נצב על חומת אנך ופרש"י דאנך הוא קו משקולת להשוות פני החומה והוא מדבר בעדו אם ירצה לומר שהוא האיש הראוי לדבר זה עפ"י קו המשקולת אומר בלשון אנכי וכאילו אומר אני הוא הקו המשקולת השייך לדבר זה. משא"כ מלת אני נאמר אם ירצה לומר שהוא האיש ממש כי מלת אני נבנה ממדבר בעדו. א' מיחיד עתיד אפקוד. נ' מרבים עתידים נפקוד. י' מיחיד עבר כמו פקדתי. ולזה אמרה רות לבועז אנכי רות אמתך דכיון שרצתה לומר שהיא זיווגו לכן אמרה אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך הכוונה שהיא ראתה ברוח הקודש שהיא זיווגו הראוי' לו ע"פ קו המשקולת לכן אמרה אנכי רות אמתך ולא אמרה אני. ולזה יעקב שהי' לו דין עם עשו שהוא הבכור וממילא הוא ראוי ליקח בדין הברכות וידוע שהשמות של יעקב ועשו נאמר על שם התאר כי יעקב הוא מלשון עקב שהצלחתו הוא בעקב וסוף דהיינו העוה"ב משא"כ עשו כי' השל"ה שהוא זוכה בעולם העשיי' ולזה שייך שפיר אנכי עשו בכרך והיינו שבקו המשקולת אני שייך להיות עשו בכרך כלומר שגם העוה"ז שהוא העולם העשיי' שייך לי. לזה אמר לשון אנכי ולא אמר לשון אני לזה חזר ושאל לו אביו האתה זה בני עשו כמו שאמרת מקודם דהוא תמוה ולפמ"ש א"ש, ולפ"ז א"ש מה דיליף בש"ם מאנכי ה' אלהיך נוטריקון מן התורה מנין כי הי' קשה להש"ס דאמר הב"ה לשון אנכי דמשמע דעל קו המשקולת הי' מחויב הקב"ה בהצלת ישראל כאב לבן או כבעל לאשתו או כאדון לעבדו וידוע כי הוא אינו צריך לברואיו כי אם יצדק מה יתן לו ואין לו ייחוס ודמיון לברואיו ולזה לא הי' צריך לו לומר לשין אנכי שיהי' שייך לשון שייכות והתחייבות לענין הוצאה ממצרים והי' לו לומר לשין אני ולזה מוכח מכאן נוטריקון שהכוונה בשם אנכי להורות סימן שהאשה קודם שנשאה הבעל אין לה שום התחייבות עליו אבל אחר שנשאה שהתחייב עצמו בכתב לאשתו באה אליו בכח כתב התחייבות שיש לה עליו לכן אמר הקב"ה אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית והוא שאמר הב"ה שמעצמי כתבתי והתחייבתי עצמי בכתב לכם כבעל לאשה ואחר התחייבות מחויב אני על קו המשקולת לכל מה שעשיתי לכם וזה אנא נפשי כתבית יהבית כל מה שאני עושה כם

במדרש פרשה זו אר"י חלום קשה ונבואה קשה אבל שוטה אריכת ימים מבטלת נבואה קשה מנין שכך היו אומרים ישראל לנביא ארכו הימים אבד כל חזון אבל שוטה אריכת ימים מבטלתן. מיצחק דכתיב כי ארכו לו שם הימים מיד והנה יצחק מצחק ע"ש ועיי' פרש"י והוא דחוק מאוד ולפענ"ד בכוונתם כי אבל שוטה דקאמר היינו שיצחק אחר שאמר אחותי הוא ודאי הי' מרחק עצמו מרבקה שלא יהי' נראה כלל כאיש ואשתו והוא נוהג עצמו כאבל שאסור בקירוב אישות ולזה נקרא אבל שוטה היינו בשביל שטות של אבימלך שהי' כל עסקיו רק להרהר בנשים יפות ולזה נקרא יצחק אבל שוטה ואמר שאריכות ימים מבטלתן שאחר שארכו הימים ולא השגיח ע"ז ביטל אותו האבילות כמו שאריכת ימים מבטלת את הנבואה קשה ומ"ש ריב"א הוא מאמר בפני עצמו

ויחפור באר אחרת וגו' נראה שבא לרמז על הבית המקדש כי הוא מקור השפע רכה והוא מעיון השפע היורד לעולם על ידו ושני פעמים עתיד ליחרב והג' יהי' קיום (לנח) [לנצח] ולזה אמר שעל הג' לא רבו עליה ולכך נקרא שם הבאר הראשון עשק והב' שטנה. כי הבית הראשון נחרב בעון ע"ז ורבו על ת