נחלת יעקב לח

לא היה בהן רק חיי הטבע ולא חיי הנפש והא שכתב השנים בכל פרט ופרט ג"כ בישמעאל דאברהם ושרה שמדבר בחיי הנפש נכתב שנה בכל פרט להורות שבכולן היו חיין חיי הנפש ולא נחסר אף יום אחד ובישמעאל שחשב חיי הטבע נכתב שנה להורות שבכולן היו חיי הטבע בבריאות וטובה וניתן לו שכר צדיקים בעוה"ז לטורדו מעוה"ב

גר ותושב אנכי עמכם. הלשון גר ותושב אנכי עמכם קשה וגם אמרו תנו לנו אחוזת קבר אין לו הבנה הו"ל תנו לי קבר ותו אברהם לא הי' חפץ ממנו רק המערה כאמרו ויתן לי מערת וגו' ומה הי' לו לעפרון אשר ביקש ליתן גם השדה גם כפל לשון נתתיה צריך ביאור. גם קשה בתחלה אמר עפרון ליתן לו והאיך נשא פניו שוב וביקש ממנו מתיר השדה והמערה. ונראה בהקדים דבזמנים הקודמים היה לכל משפחה בית הקברות מיוחד למשפחתו כמבואר בכתובות (פ"ה) ובעירובין גבי המוכר קברו כו' באין בני המשפחה וקוברין אותו בע"כ משום כבוד משפחה. וגם ידוע כי אין קוברין רשע אצל צדיק ולזאת לא רצה אברהם לקבור את שרה אצלם בקבורה. ולזה אמר גר אנכי ואין לי משפחה כאן ותושב כלומר אני רוצה להתיישב בכאן ואקוה שיהי' לי זרע וזרע זרעי ולפרות ולרבות עד שיהי' לי משפחה לכן תנו לי כאן מקום לאחוזת קבר ולזה אמרו במבחר קברינו קבור מתך ולזה ביקש אברהם שיבקשו מעפרון ליתן לו שדה בפני עצמו לאחוזת קבר והשיב עפרון השדה נתתי לך והמערה דק לצורך קבורת מתך שיש לך עכשיו והשדה לא נתן לו במתנה רק מסרו לו שיהי' לצורך קבורת זרע אברהם. וגם לצורך קבורת אחרים שיהי' ראוי לקבור אצל שרה עפ"י הכרעת אברהם ומינה אברהם ע"ז לכך כפל הלשון נתינה אצל השדה ואצל המערה נכתב במפיק ה' שהוא לשון מתנה גמורה והבין אברהם שרוצה לעשות מו"מ מזה שאותן שירצו לקבור אצל שרה יתנו ממון רב וכן מצינו בגמרא שהרוצה לקבור אצל אדם חשוב יתן בעדה מעות קבורה כמבואר מנכה לו דמי קבר אשתו. ואמר לו אברהם במליצה לפרש דעתו כמו שרצה ואמר לו כסף השדה פי' ששאל לו אם כבר נתתי מעות כל השדה וקניתי אותו והיית אתה רוצה ליקח השדה ממני לצורך קבורת אחרים קח ממני כלומר כמה היית נותן בעד השדה שכבר קניתי אותו והשיב לו עפרון ארבע מאות שקל כסף כלומר אחר ששרה נקברה שם שוה השדה ארבע מאות שקל כסף וכיון שאמר לאברהם זה אמר אני נותן לך סך זה ונתרצה עפרון. ולפ"ז [מובן] הלשין קח ממני הא לשון קח ממני קאי על קיחה דכסף ולא על קנין השדה עיי"ש ולפמ"ש מיושב דקאי הקיחה על קנין השדה וכו'

ואברהם זקן בא בימים בש"ס (ב"מ פ"ז) אמרינן עד אברהם לא הי' זקנה. מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. והמאמר הזה תמוה. חדא דהאיך שייך לומר דעד אברהם לא היה זקנה דהא ודאי החומר כשנזדקן נחלש. וכי היה מעשה נסים קודם אברהם שלא. יזדקן החומר. ועוד למה לא מביא הפסוקים דנכתבו מקודם. ואני זקנתי. ואדני זקן. וכן הקשה המהרש"א בח"א. ועוד קשה וכי הוא צריך להביא ראי' שעכשיו יש זקנה הלא זה אנו רואין. ועיקר הראי' צריך להביא דמקודם לא הי' זקנה. וע"ז אין ראי' כלל מפסוק הזה ועוד קשה למה הי' לו למבעי רחמי ע"ז וכי ליכא טביעת עין ע"ז ולבאר זאת נקדים מה שפרשתי (בקהלת ב' ט"ו) אמרתי אני עם לבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל. כי אין זכרון החכם עם הכסיל לעולם. בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל. והוא תמוה ויתבארו מתוך הביאור דהנה הפילוסופים הכחישו השארת הנפש ומוכיחין זה דע"כ אם הנפש נצחי ודאי הוא חלק אלוה ממעל ויש כביכול עול בחיקו יתברך שיתן לזה נשמה יותר גדולה מלזה והי' ראוי להיות נשמה לכל אחד בשוה. וע"כ הנשמה הוא רק כח הכנה המורכב בחומר כמו חוש הראות וראוי שיאבד באיבוד החומר כמו שאר החושים והראב"ע סתר דבריהם ואמר שכח השכל שבאדם אף שבתחלת הלידה הוא רק כח הכנה לקבל זריחה מלמעלה כמו שאר חושים מ"מ הוא כח לקבל התעצמות שע"י מעשים טובים ועיון מושכלות יכול להעשות ממנו עצם נבדל ולפי דעת המקובלים אחר לימוד תורה ומע"ט ניתן לו נפש מלמעלה חלק אלוה ממעל וזהו מאמר שלמה שמביא בתחלה הוכחת הפילוסופים ואמר אמרתי כמקרה הכסיל גם אני יקרני כי לחומר קרא כסיל והנשמה הוא עיקר האדם דהיינו שחשב בדעתו שהנפש יקרהו ההעדר כמו החומר וראי' לזה כי למה חכמתי אני אז יותר דאלת"ה רק שהנפש הוא חלק אלוה ממעל א"כ תקשי למה חכמתי אני אז יותר כנ"ל ואחר כך סתר זה. דהנה יש להביא ראי' להשארת הנפש דכל החושים נחלשים המה לעת זקנה כמבואר בש"ס דעיניהם של זקנים כהות ואזניהם כבדות. אבל השכל מתגבר לימי הזקנה כמאמרם ז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבות עליהם. ואם השכל יהי' כח המורכב בחומר כשאר חושים היה ראוי להיות נחלש לעת זקנה א"ו דהשכל הוא חלק אלוה ממעל רק להחומר מגרע כחו לכן כל שהחומר יותר נחלש השכל יותר מתגבר וזהו שאמר שלמה על דברי הפילוסופים הנ"ל שגם זה הבל ומביא ראי' הנ"ל ע"ז ואמר. כי אין זכרון לחכם וכו' כלומר שעינינו הרואות שהשכל והחומר אין להם זכרון בשוא לה בשכבר הימים הבאים הכל שעת הבור דכפהיירה מתחילין לשקוע לעת זקנה הכל נשכח שכל החושים נחלשין משא"כ השכל יותר אא ומכן ראי' איך