נחלת יעקב לט

ימות החכם עם הכסיל כלומר האיך שייך לומר שהשכל יהי' אבוד באיבוד החומר כיון שהם חלוקין זה מזה דזה נחלש וזה מתגבר. וזה כוונת המאמר עד אברהם לא היה זקנה דהנה הא בהא תליא דאם נאמר דיש השארה לנפש יש מעלה וחשיבות ג"כ לזקנה דכיון שהוא חלק אלוה ממעל נתחזק יותר בהחלש החומר אבל אם נאמר ח"ו שאין השארה לנפש והוא רק כח המורכב בחומר ממילא אין מעלה וחשיבות לזקנה דלעת הזקנה נחלש כמי שאר חושים שיש בהחומר. והנה עד אברהם לא היו מאמינים בהשארת הנפש כי כל האמונות האמיתיות הביא אברהם אבינו ע"ה לעולם וזהו שאמרו ז"ל עד אברהם לא היה זקנה כלומר שלח היה חשיבות לזקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק פי' דהנה ידוע כי אברהם מנהיגו של כל העולם כולו כמאמרם ז"ל בב"ב שאמרו במיתת אברהם ווי לעולם שאבדה מנהיגה ווי לספינה שאבדה קברניטה ובודאי כל מי שהי' רוצה ליטול עצה מאברהם נטל. ואח"כ כשנולד יצחק והי' חכם כאברהם וכיון שלא הי' מאמינים בהשארת הנפש והיו חושבין להזקנה חסרון להשכל א"כ מי שהי' משתעי בהדי אברהם פי' שרצה ליטול עצה ממנו הי' משתעי בהדי יצחק דהיו חושבין דיצחק כיון שאיננו זקן עדיין הוא חכם יותר מאברהם דכבר נחלש אצלו השכל מהזקנה. בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם. פי' אחר שנטל עצה מיצחק חזר אצל אברהם מחמת שהיה זקן וראה הרבה מעשים לפניו כי כן הוא הדרך לשאול בזקנים אולי נזדמן לפניו מעשה כזה וראה בחוש וכיון שדבר זה תלוי באמונת השארת הנפש ובחסרון תמונה זו נופל שכר ועונש עוה"ב ולכך בעי רחמי שיכנסו דבריו באזניהם שיאמינו בהשארת הנפש והוי זקנה. היינו שנתחשב הזקנה. ולזה א"ש קושית מהרש"א בח"א דלמה לא הביא ראי' מאדני זקן ואני זקנתי דשם מיירי בענייני לידה, ובודאי בדברים הטבעים התלוים בחומר הוי זקנה ולכך מביא ראי' מאברהם זקן בא בימים שמשם ראי' שהשכל נתחזק בזקנה מחמת שיש השארה לנפש מדכתיב ואברהם זקן בא בימים דלכאורה הוא שפת יתר דמה בא להשמיענו דכיון שהוא זקן ודאי שבא בימים אלא להורות זה דהנה הרבה פעמים בתורה נקראים החכמים בשם זקנים כמו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים שפרש"י אל החכמים וכן אמרו בש"ס זקן זה קנה חכמה ולזה כתיב זקן בא בימים להורות כי החכמה שלו שכל שנתרבה הימים נתרבה השכל יותר ומה שלא הביא ראי' מאברהם ושרה זקנים באים בימים דשם נכתב אצל דברים הטבעיים מעניני הטבעים ובודאי דלשון זקנה שם מורה על זקני הטבעית היינו שבאו בימים כאלו עד אשר חדל להיות לשרה אורח כנשים משא"כ הכא דמיירי בעניני נשואי יצחק שצריך לזה עצה וחכמה מפרש זקן לשון חכמה ובזה יתורצו כל הקושיות למעיין בעזה"י

הקרה נא לפני וגו' במסכת תענית שלשה שאלו שלא כהוגן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי לב' השיבו כהוגן לא' השיבו שלא כהוגן וכל המאמר הזה בא ללמד דעת לאדם שכל אדם מחויב לחקור כל דבר עפ"י השתדלות אנושי ושיהי' יראת ה' נגד פניו לעשות השתדלות עפ"י יראת ה' ולא לסמוך נפשו עפ"י הגורלות או עפ"י הנס וזהו כוונת הכתוב (תהלים) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ הכוונה אף שמה' מצעדי גבר כוננו והכל מאת ה' ואין חכמה ואין עצה וגו' מ"מ ודרכו יחפץ כי הקב"ה רוצה שהאדם יעשה הכל כפי דרכו עפ"י השתדלות האנושי בפעולות הטובים ואז יחול עליו שפע אלקות. ובביאר אמרו אל יסמוך אדם על הנס שאפילו אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ולזה הביאו חז"ל אותן ג' להורות אף שלכאורה נראה שאותן הב' שאלו כהוגן היינו שאול ואליעזר ששאול סמך עצמו שאותו האיש שהקב"ה יעשה נס ע"י ראוי הוא לישא בתו וכן אליעזר סמך עצמו על צדקת אברהם ויצחק וגם הסכימה מדעתו שלו הוא טוב שהאשה שתהי' גומלת חסד הוכחת ולזה הביאו חז"ל לימוד ג"ש בכולן נאמר והי'. באליעזר נאמר והיה הנערה. בשאול והי' האיש אשר יצא וכו' ביפתח נאמר והי' היוצא ולמד זה מזה בג"ש כמ"ש האלשיך שבכל מקום שהביא המדרש תיבות השוות ללמד בג"ש בא, ואמר דכשם שיפתח שלא כהוגן שאל שהרי השיבו שלא כהוגן כך אליעזר ושאול שלא כהוגן שאלו כי אין לסמוך על הנס ולא על צדקת אדם כי אפי' האבות אתר שהבטיחם הקב"ה נתייראו שלא יגרום החטא ויעקב שהי' הבחיר בהאבות והבטיחו הקב"ה ענין בהשתדלות אנושי ושלח דורון וחילק בניו לשני מחנות

לא אוכל עד אם דברתי דברי. נראה טעם לזה לפי אמרם בש"ס למה ת"ח דומה לפני עם הארץ לקיתון של זהב כו' אכל עמו דומה לקיתון של חרס כו' עיי"ש וכן באליעזר שהי' דולה ומשקה כו' לא רצה לדבר עמו למען לא יגרע מחשיבותו אצלם ויהיו דבריו נשמעים אצלו

מה' יצא הדבר במדרש מהיכן יצא מהר המוריה יצא. רבנן אמרין מהיכן יצא ותהי אשה לבן אדוניך והוא תמוה וליישב קצת נראה שתנא קמא סבר שאף מה שאמר הנה רבקה לפניך קח ולך סובב על קרא דמה' יצא הדבר ולזה הוקשה לו מהיכן יצא דמנסיון של אליעזר אינו מורה רק שרבקה הוא בת זוגו מכל מקום מאין מוכח שרבקה תלך ליצחק שמא ראוי שיצחק ילך לזוגתו כמו שאמר בעל האבידה מבקש אבידתו ולזה אמר שמהר המוריה יצא שכיון שנתקדש יצחק בהר המורי' שוב אי אפשר לצאת מארץ הקדושה כמ"ש רש"י בפרשת תולדות בפסוק דגור בארץ הזאת. והרי מה' יצא הדבר שרבקה תלך אחריו ולזה אמרו לו הנה רבקה לפניך קח ולך ורבנן פליגי ואמרי מהיכן יצא ותהי