נחלת יעקב לז

ויכול לחול שפע הטוב ורוח הקדש על הצדיקים וכן היה באברהם כשהי' סמוך לסדום ולוט היה עמו לא דיבר הקב"ה עמו וכשנפרד לוט ואברהם נתרחק מסדום ומלוט נתייחד הדיבור עם אברהם

התשחית בחמשה ויאמר לא אשחית קשה בכאן שאצל ארבעים וחמשה אמר לא אשחית ואצל ארבעים אמר לא אעשה וכן אצל שלשים ועשרים ועשרה אמר לא אשחית עיי' בפי' האלשיך ומעט אני צריך להוסיף על דבריו והוא כי הרמב"ם כתב שמתחלה נידונית המדינה עפ"י הרוב ואח"כ העיר ואח"כ הפרטים וזה אצל ארבעים וחמשה על כל החמש מקומות כמו שפרש"י שיהי' צדיקו של עולם מצטרף בכל עיר ואם לא הי' מצטרף הי' כלם נשחתים ואם יצטרף יצילו כלם והשיב לו שיצטרף ולא ישחית אבל גבי ארבעים ושלשים לא ביקש רק על ד' מקומות או על ג' כמו שפרש"י והשיב לו הקב"ה לא אעשה כלומר שאתה מבקש רק שלא אשחית הכל שינצל עכ"פ ג' או ד' מקומות ממה שאתה מבקש יותר טוב אעשה שלא אעשה כלל שהמקומות ינצלו מכלל רוב המדינה ולכך אצל העשרים ועשרה שרוב המדינה הוא רע והי' אפשר שישחית המיעוט בעון הרוב ולכך השיב לו הקב"ה לא אשחית המיעוט בעבור הרוב רק הרוב ינצלו

אל תבט אחריך ותבט אשתו מאחריו. ופרש"י מאחריו של לט. והוא תמוה על מה הזהיר שלא יביט אחריו ומה שפרש"י שאינך כדאי לראות בפורעניות ג"כ הוא תמוה שהרי כל העולם ראו במפלתן ולמה יגרע הוא ולזה נראה כי מקודם נאמר ויתמהמה ויוציאו שאין זה מדרך האדם החרד להציל נפשו להתמהמה במקום סכנה אך הסבה בזה נראה דרש"י פי' בפ' קרת קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה ותירץ שראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו'. אלמא דכל שעתיד לצאת ממנו דבר גדול הוא מובטח וכן מצינו במשה שהרג את המצרי ויפן כה וכה וירא כי אין איש פרש"י שראה שאין עתיד לצאת ממנו איזה דבר חשוב וזה היה ג"כ בלוט מחמת שראה שעתיד לצאת ממנו שלשלת גדולה שני פרידות טובות רות המואביה ונעמה העמונית ומלכות בית דוד והיה מובטח לזאת לא קשה עליו ההתמהמות במקום סכנה ולזה אמר לו המלאך אל חבט אחריך פי' לא תסמוך על מה שעתיד לצאת ממך אל תבט לזה ופן תספה בעון העיר לזה אתי שפיר הלשון שפרש"י ותבט אשתו מאחריו של לוט. היינו שראתה מה שיצא אחריו של לוט וסברה שממנה יהי' ובזה סמכה עצמה באיזו התמהמות ולכך ותהי נציב מלת דהיינו שנענשה בעונש שנאמר בפ' נצבים גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו' אח"כ אמרו לי שנדפס בספר. וזהו כוונת רש"י בזה שפירש שאין אתה כדאי לראות בפורעניות פי' כי בוודאי צדיק גדול אינו ירא אף ממיתה כי תקרב אליו ויכול לעמוד בתוך הפורעניות ויהא ניצל אבל אתה אינך כדאי לראות בפורעניותו תנצל פי' שתהא בתוך הפורעניות ותראה ותנצל לזאת התרחק הרבה בשעה שתבא הפורעניות ותוכל להנצל

ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. הכוונה כי אברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב קראו בית כי מקודם הי' עדיין שכינת עוזו בשמים למעלה והיה הקב"ה בבחינת רואה ובזכות יצחק ירדה השכינה למטה אבל שלא בקביעות כמו השדה. שאין נכנסין לתוכה בקביעות ויעקב קראו לו בית שבזכותו נקבע כמו שאדם יושב בבית בקבע ולכך כשבא יעקב וירדה השכינה למטה והוא בבחינת כאשר בא לראות בא ליראות כמבואר בש"ס כי הוא שוכן בבית הקודש בבחינת בית דירה כי שם דירתו בקבע וזה שאמר הכתוב כי אברהם קראו בהר ה' יראה שאינו רק בבחינת רואה ואמר (בעל הספר) שהוא הכתוב אשר יאמר היום פי' כי בימי משה כבר ירדה השכינה לארץ והיום יאמר על הר ה' יראה בצירי דהיינו כשם שבא לראות כך בא ליראות

פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה וגו'. במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום פי' שמשלים לו כל השנים שהכין לו הטבע מיום הולדו ואין הקב"ה מקצר ימי הצדיקים אם לא שהוא לזכות כגון אברהם שנתקצר ה' שנים שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה כמו שפרש"י בפ' תולדות וזה שאמר שביום שנולד מת אפשר שנתכוונו ג"כ לזה דהיינו מה שעפ"י לידתו שהכינו הטבע באותו יום מת ולא נחסר אף יום אחד והסבה הפתאומית אין מזיק לצדיק כלל כי ה' שמרו ממנה שלא תקרב אלא עד בא זמנו מעצמו להפטר אז מזמן הקב"ה בעצמו הסיבה כמו שרה ששמעה את העקידה אשר הי' סיבת מיתתה בא דוקא באותו יום שהכינה הטבע מיום הולדה למיתתה וזהו כוונת הכתוב במה שמסיים בשני חיי שרה דהיינו שכך היה סך שני חיי' אשר הכין לה בעת לידתה ולא נחסר אף יום אחד. או הכוונה שהצדיקים נקראים חיים אף במיתתן ורשעים נקראים מתים אף בחייהם נמצא באם הצדיקים אשר לא עמדו בצדקתן אף רק יום אחד בשנה לא נקראים השנים שנה תמימה מחיים שנחסר ממנו יום אחד לזה נכתב שנה בכל פרט ופרט לומר שכולן היו שני חיי בשלימות וכולן היו נקראים שני חיי שרה לאפוקי אותו האיש שאינו עוסק בתורה ומצות אף יום אחד בשנה לא נקראים השנים שני חיי כלל ולא יקרא חי לזה נאמר שני חיי שרה וכן באברהם נאמר שני חיי אברהם אשר חי להורות כי לא שני חיי טבעים חשיב רק השנים אשר היו בהן חיי נפש משא"כ בישמעאל לא נכתב אשר חי כי