נחלת יעקב ל

שבאמת הי' זכותו גורם שיהא ראוי לכנותו בשם מראה השמש ולזה אמרו שכל הרואה קשת ראוי שיפול על פניו פי' שכל הרואה שבדורו אין השפעת הקב"ה דומה רק למראה קשת ראוי שיפול על פניו ולהתאונן על חטאיו. וכן אמרו שכל הרואה קשת ראוי לו שלא נברא ואמר ג"כ הכתוב והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם כו' כי אף שענין השגחת השי"ת שיהי' עכ"פ כמראה הקשת הוא הכרחית עד שיכונה בשם שבועה וכריתות ברית ולפ"ז אינו ראוי שהקב"ה יזכור זה לזכות עולם כי מה שהוא מוכרח אינו נחשב לזכות להעושה ולזה מספר הכתוב חסד להבורא שאף שהוא מוכרח זוכר אותו לזכות וזהו אמרו וראיתיה לזכור ברית עולם פי' אף שהוא ברית עולם עכ"ז ראיתיה לזכור זכות עולם וזהו הטעם מה שתיקנו חז"ל בברכת הקשת זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו ולכאורה הוא כפל לשון ולפמ"ש אתי שפיר דיש לנו להודות להשי"ת בכפל אמת כי לולי הקב"ה עוזר הי' כת בהיצה"ר לפתות אחת לאחת עד שהיינו ח"ו נופלים בידו שאפשר שהיינו ח"ו נתחייבים מבול אך מעט התעוררת אשר בנו שוב עוזר לנו לבל ניפול בידו כ"כ שנתחייב מבול ח"ו וזהו מחמת שהוא נאמן בבריתו וקים במאמרו ואף שהטבת מעשינו הוא רק ברחמיו וחסדיו מ"מ זוכר זה להעולם לזכות ולכך אנו מברכין זוכר הברית ובזה יתפרש היטב מאמר הפסוק (עמוס ט) הלא כבני כושיים והלא את ישראל העליתי מארץ מצרים מפלשתים מכפתור וגו' שהוא תמוה מאוד גם מה כבני כושיים ולא אמר ככושיים אתם לי. ב' שאיך שייך כלל על ישראל דברים כאלו. ג' מה שפרש"י בקרא דאת ישראל וגו' שהוא תמוה דהא משום שהעלה את ישראל ממצרים לא יתחייבו עונשים. ד' דמה ענין הפסוק שאמר מפלשתים ומכפתור דמדמה הוצאת פלשתים להוצאת ישראל ובכל התורה משבת השי"ת עצמו ונתן לנו תורה ומצות לזכרון ליציאת מצרים ובקרא משוה אותן לאין ומדמה אותן להוצאת הפלשתים, ה' מה ענין הסיום מה שמסיים הנה עיני ה' בממלכה וגו' הא כיון שמשוה את ישראל לאומות העולם מכל וכל מהיכי תיתי יחלק לאו"ה ההשמדה ולישראל גלות והקרא צווח אל אמונה ואין עול. וגם אין ענין לרישא דקרא. ולזה נראה דהקרא בא לתת טעם הא דעונש האומות בהשמדה וישראל בגלות וכן הוא בש"ס לא הכה את האימה וחזרה לישנה משא"כ בישראל חצי כלים והם אינם כלים וכביכול ח"ו עול בתיקו ית"ש, והוא אל אמונה ואין עול, לזה אמר כבני כושיים כלומר שאמונת אלהות נשרש בידם שא"א להשתנות כמ"ש רש"י ז"ל בתהלים שנקרא שאול כוש ולזה אמר כבני כושיים כי אפשר שיהי' כוש שיכול להם להשתנות כגון שזיפת השמש ולזה אמר כבני כושיים דהיינו כילידי כוש שא"א להשתנות כלל ואף שיסבלו יסורין כיסורי איוב לא ישתנה אמונתם משא"כ האומות הם כמוץ אשר תדפנו רוח ולכל האמונה הם מתהפכים בצער כל שהוא ומביא המקרא ראי' לזה מהא את עמי ישראל העליתי מארץ מצרים כוונת הקרא דכאן שמביא ראי' על ההפרש שבין ישראל לאומות העולם שישראל לא העלה רק מארץ מצרים שלא נתערבו בין האומות כלל ולא למדו מעשיהם משא"כ בפלשתים כשגלו לא העלה אותם מארץ כפתור רק מכפתור שנעשו כפתורים ולזה שפיר מסיים עיני ה' אל הממלכה החטאה להשמידם כי גלות אין מועיל להם שיתהפכו לאמונת העמים שיגלו אצלם משא"כ ישראל שאף אם יניעם כנוע בכברה לא יפול צרור ארץ שלא ידח ממנו נדח ועל זאת יש תקוה לישראל שבגלות יזדככו כזוכך כסף מן הסיגים

לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם וגו' והוא תמוה שאם זה התנצלות שלא יבא מבול אף שיתחייבו להביא עליהם מבול א"כ לא היה לו להביא מבול כלל אף בראשונה וגם הקרא מפרשת בראשית שכתב לא ידין רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר אין לו פירוש כלל ורש"י דחק עצמו. וגם המדרש שקלקלו ברבה ונידונו ברבה דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם וכתיב מעיינות תהום רבה אין לו פי'. לכן נראה דיש ב' מיני עונות א' שחוטא מחמת ניצוח תאות החומר והשני מה שהוא חוטא להכעיס להבורא בדברים שאין להם הנאה כלל ואוהב את הרע בעבור שהוא רע כמ"ש בעל העקידה על פסוק השמחים עלי רע יגילו בתהפוכות וגו' שכוונה כי השמחים ונהנים מן הרע בעבור שהוא רע לפעמים שמחים על הקימוץ כשהקימוץ הוא רע ולפעמים על הויתור כשהויתור הוא רע וזהו שאמר יגילו בתהפוכות רע ששמחין בדברים שהן הפכין זה לזה כי אתמול שמח על הקימוץ והיום שמח על הויתור שהוא ששמחים על רע בעבור שהוא רע וזה שאמר הכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות [לבו] רק רע כל היום כלומר שכל מחשבות לבו רק לרע בשביל שהוא רע ולא בשביל שהוא בניצוח התאוה שבאו על הזכר ועל הבהמה אף שראו בנות האדם כי טובת הנה וכעין שאמרו בסנהדרין (פ' חלק) באמון שאמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת והשיב כלום אני עושה רק להכעיס את הבורא ולכך נתחייבו המבול, אמנם אחר המבול נשתרש ההכנעה בלב נח בראותם המבול עד שהושרש הכנעה בלבם ועד שהושרש בלב זרעם אחריהם עד שא"א להיות דור רע כל כך שיאהב הרע בעבור שהוא רע ואם לפעמים יהיה דור שיריעו מעשיהם ח"ו לא יהיה עשיית הרע בעבור שהוא רע רק בעבור ניצוח תאוות החומר וזהו שאמר הקב"ה אחר המבול לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו כלומר שראה דאף כשיהיה דור רע בתכלית לא יהיה בשביל עצמיות הרע רק בעבור היצה"ר שהוא מנעוריו היינו מכח התאוה המושרש בהחומר מהולדו ומ"ש הכתוב לא אוסיף