נחלת יעקב לא

עוד לקלל את האדמה בעבור האדם שמשמע שגם האדמה נתקללה וצריך פי' על קללת האדמה. וגם מה שאמרו חז"ל כי אף ג' טפחים בעומק המחרישה נימוחה ונראה לפרש שידוע כי בחטא הדור נתגבר כח הטומאה שבהתגברות כח הטומאה נשתרש אף בבע"ח שנתאווה אף לשאינו מינו וידוע ליודעי חן שלפעמים נתגלגל בזרעם כתות הטומאה עד שהאוכלין מהרהרין לחטא וגם גורם להתאוות אף לשאינם מינם ולזה כאשר רצה הקב"ה למחות כח הטומאה המובלעים בארץ שלא יזיקו הזרעים היוצאים מן הארץ להאוכל אותן שמביאות לחטאים הוכרח למחות אף ג' טפחים בעומק המחרישה למען ימחו כל כחות הטומאה המובלעים בארץ. וברבה נידונו כי ידוע כי כחות הטומאה והקליפות הן בעומק ותהום רבה וכאשר נענשו אז כל כחות הטומאה שהן בעומק תהום רבה שלטו בנפשותם בבואם לעמקי תהום רבה

נבנה לנו עיר וגו' עיי' באלשיך ודבריו ובקיצור ובשינוי לשון כי דבריו הן אמת לאמתו והוא כי הקדושה הוא משרש האחדות והטומאה היא משרש הפירוד וידוע כי זה לעומת זה עשה אלהים והנה כמו שיש בארץ מקום להשראת קדושה ומאמר דוד עד אמצא מקום לה' כך יש מקומות המוכנים להשראת הטומאה וכמו שהיו צריכין להכין להשראת הקדושה ירושלים ובהמ"ק שהם מוכנים נגד שער השמים להשראת קדושה כמו כן ת"ו צריך להשראת טומאה לכך צריכין לבנות עיר ומגדל להמשיך שפע משער הטומאה. וידוע כי במקום השראת הטומאה בורחת הקדושה כי ע"י שחטאו נסתלקה השכינה עד לרקיע השביעי ולזה רצו להשרות הטומאה בארץ יעשו כוונים למלאכת השמים וארץ להמשיך טומאה בארץ ולהתייחד עצמם בכחות הטומאה בבנין עיר ומגדל עיר נגד ירשולים ומגדל נגד בהמ"ק וזהו שאמרו נעשה לנו שם הרמב"ם מפרש דכתיב מה שמו דהיינו מהותו ומציאותו וזהו שאמרו ניתן מציאות חשוב לנו ע"י עשיית עיר ומגדל פן נפוץ כי הטומאה הוא משרש הפירוד ולמה שאמרו פן נפוץ הפיצם ה'

פרשת לך

למען ייטב לי בעבורך וגו' ופרש"י שיתנו לו מתנות והוא תמוה מאוד לומר כזה על אברהם לכן נראה דהנה אמרו חז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין ואלו הן התורה וארץ ישראל. ועולם הבא. ואמרו ג"כ שבזכות נשים צדקניות נגאלו מארץ מצרים ואמרו במדרש כי בזכות שבאה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה זכו הנשים לגדור עצמן. אל תאמר אשתי הוא וממילא לא ימצא בך גדירת ערוה כי לא יבואו לפתותך כלל אם לא שיהרגו אותי ואז לא תהיה ערוה ולא תמצא בך גדירת ערוה ולזה אמרי נא אחותי את ואז ודאי יפתוך בכל מיני פתויים ומפזרין כל הדמים שבעולם אזי בזכות שתגדור עצמך מן הערוה יזכו האנשים לגדור עצמן ג"כ מן הערוה ובזכות שישמרו עצמן מן העין הזימה יזכו לגאולה ועי"ז יזכו לאותן ג' מתנות טובות שהבטיחן הקב"ה וזהו שאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ופרש"י שיתנו לי מתנות טובות כלומר שיתקיים מה שהבטיח לי הקב"ה ליתן הג' מתנות טובות

ואעשך לגוי גדול פרש"י זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרי' אלהי יעקב. יכול יהא חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם עכ"ל רש"י והוא תמוה כי אברהם לא היה מקנא עצמו כשהיו חותמין בכולן גם לא משמע מהכתיב דברים הללו. לכן נראה דהנה מה שאומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ומזכירין שם אלהים בכל השלשה אבות נראה הטעם דהנה רש"י בפ' חיי שרה כ"ד כתב וז"ל מקודם הייתי רק אלהי שמים, ועכשיו הוא גם כן אלהי ארץ כו' הרי שאברהם הוריד השכינה לארץ וגם הבטיח לאברהם והייתי לך לאלהים ולזרעך אחריך ולכך אנו מזכירין בתפלה. אלהי אברהם שמכת הבטחתו נעשה אלהים לנו שנכנסנו תחת השגחתי ית"ש ומה שמזכירין אלהי יצחק אף שכבר נעשה אלהים ע"י הבטחתו שהבטיח לאו אלהים לזרעך אחריך הטעם כיון שאברהם הי' לו ג"כ זרע ישמעאל ומצינו בבקשת משה ונפלינו אני בפ' כי תשא ודרשו בו חז"ל שביקש משה שלא תשרה שכינה רק בישראל ולא על אוה"ע כדאיתא פ"ק דב"ב וכיון שהיה לאברהם. זרע ישמעאל וגרם יצחק בצדקותיו שאותו הבטחה שיהיה לאלהים לזרעו שיהי' רק לו ולזרעו ולא לישמעאל ולזרעו. והנה ליצחק היה ג"כ זרע עשו גרם יעקב בצדקותיו אותו הפלאה שיהי' רק לו ולזרעו ולא לעשו ולכך אנו מוכרחין, להזכיר בתפלתינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שביקשו שימשוך לדורות שיהי' האלהים רק לנו ולא לזרע ישמעאל ועשו וזהו מה שאמר ואעשך לגוי גדול כי שם גדול נאמר על גודל האיכות כמו והאיש משה גדול מאוד והיינו שהבטיחו שיהי' זרעו לעם גדול וחשוב שישרה שכינתו עליהם ולכך אומרים אלהי אברהם שע"י אברהם נעשה אלהים וזהו שאמר ואברכך ואגדלה שמך שלא תטעה לומר שכל זרעו והי' לגוי גדול רק אותו זרע שיתברך מפי הקב"ה והוא יצחק שנתברך מפי הקב"ה כדכתיב, ויברך אלהים את יצחק ואח"כ א"ל עוד ואגדלה שמך היינו שגם יצחק לא יהי' כל זרעו לגוי גדול רק אותן שיגדלו שמן שזכה לקרות בחיים בשם אלהים מה שלא זכו אברהם ויצחק כדכתיב ויקרא לי אל אלהי ישראל וזהו שדרשו ואברכך שאומרים אלהי יצחק כיון שמתיבת ואברכך מורה שלא ישרה הקב"ה שכינתו רק על זרע יצחק. וכן דרשי ואגדלה