נחלת יעקב כט

בדור המבול עצמו פרש"י בקרא ויהי הגשם על הארץ בתחלה הי' ברחמים שאם ישובו, ולזה גם נח הי' מאמין ואינו מאמין כשראה ביאת הגשם והי' חושב אולי ישובו ויהיו על מי ברכה ולא יהי' המבול עד שראה שהוא מי המבול ועיקר גריעותו של נח שהי' לו לבא אל התיבה מפני צווי הבורא ית"ש שאמר לו בא אתה וביתך אל התיבה והוא לא נכנס רק מפני יראת המבול ולא מפני צווי הבורא ולא כן נאמר במשה ואהרן דכתיב ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' וכן באברהם כ' המפרשים בקרא דולא חשכת את בנך את יחידך כלומר מפני שמניעת שחיטת יצחק לא הי' רק מפני צווי הבורא ית"ש. ולא כן נח שלא נכנס לתיבה רק מפני דחיקת המים ובכל זמן שהי' חושב שאפשר שלא יבא המבול לא היה נכנס

והנה עלה זית טרף בפיה בש"ס (עירובין דף י"ח) אמרינן אמרה יונה לפני הקב"ה יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידך וכו' אף דודאי יונה אינה בת דעה אך כל מה שאנו לומדין דבר אחד מאיזה דבר חשוב כאילו שמענו ממנו אותו דבר שלומדין. ולכן כיון שראינו שהיונה שטרפה עלה זית בפיה אף שהוא דבר מר אף שנח ודאי הי' נותן לה דברים טובים לומדין אנו מזה שיותר טוב דבר מר ולקבל מהקב"ה מדבר מתוק ולקבל מבשר ודם: ומוראכם וחתכם וגו'. אמרינן (שבת קנ"א) אמר ר"פ נקטינן ארי אבי תרי לא נפל, והא קחזינן דנפל האי כדרמי ב"א דאמר רמי ב"א אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה. לכאורה קשה דהא אפי' בחד לא נפל עד שנדמה לה כבהמה, עיין מהרש"א שם במה שנדחק עצמו בזה ונראה דהנה כל מין שיש לו נשמה יש לו צלם אלקים לא כן הרשע. כי הנשמה שהוא חלק אלקים ממעל נסתלק ממנו. וזה שאמר ארי' אבי תרי לא נפל כלומר דמי שיש לו גוף ונשמה הוא כתרי ולא ידמה לו כבהמה כיון שיש עליו צלם אלהים משא"כ רשע שנסתלק ממנו צלם אלהים לא חשוב אלא כחד ונדמה לו כבהמה

את קשתי נתתי בענן וגו' כאן תמהו המפרשים ובכללם הרמב"ן שכתב וז"ל בע"כ אנחנו מחוייבים להודות לחכמי יונים כי מהכות מאור השמש בענן נתהוה הקשת. ונראה כי ענין השבועה קשה מאוד דבשלמא באדם שייך שבועה שיאמנו דבריו כי נאמן על השבועה יותר מעפ"י הדיבור לבד או שנשבע לחזק דעתו שלא יחזור בו ושניהם אין שייכים בהבורא ית"ש כי ההוא אמר ולא יעשה אך הענין הוא כמ"ש בעל העקידה כי ענין שבועה וכריתות ברית האמורה בתורה הוא כמו שאמרו בש"ס ברית כרותה למלח שלא יסריח ברית כרותה לשפתים בריח כרותה לפשפש שכל המוללו מריח בו עיי"ש. ובודאי שלא כרת השי"ת ברית למלח ופשפש. רק הענין הוא כן שהוא דבר טבע ומוכרח לבל ישתנה וכינוהו בשם שבועה וזהו ג"כ ענין שבועה האמור בפ' נצבים שהשביע את ישראל דהיינו מחמת התגלותו לישראל לעיני כל ישראל ויראו את גבורותיו ונפלאותיו נחקק בלבם עד שאין אפשרות להשתנות לא מהם ולא מזרעם אחריהם כי האמונה המושרשת בלב יושרש לזרעם אחריהם כי האב מוריש לבנו בחכמה בנוי ובכח כמבואר בש"ס. וזה ג"כ ענין שבועה האמורה כאן במבול שמחמת ראיות נח ובניו ההפסד והשחתה של עולם נחקק בלבם היראה זה והפחד עד שא"א כלל שיהא חטא העולם גדול כ"כ שיגרום השחתת העולם. ולזה אמר הנביא כאשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך, שלימות המשיח יתרבה הדעת עד שיהי' כמים לים מכסים על שלא יהי' אפשרות אפי' לחטא קל שיהי' גורם קציפה וגערה ומזה נבא אל ענין הקשת כי הרמב"ם במורה כתב שהענן הוא שם המושאל כי כמו שענן הוא מסך ומבדיל לפני האור כן אם ח"ו כשישראל חוטאים עושים מסך המבדיל בין הקב"ה ואורו לבין העולם כמאמר הכתוב סכותה בענן לך מעבור תפלה והנה במרכבה שביחזקאל נאמר כמראה הקשת אשר בענן כן מראה כבוד ה'. והוא תמוה מאוד ואין הגשמה גדולה מזו, אמנם יבואר היות כי דוד בתהלים אמר שמש ומגן ה' צבאות וכו' והרי שדוד ממשיל השפעת הקב"ה לשמש לזאת אם ישראל חוטאין ח"ו משימין מסך ומבדיל בינם לבין קונם המכונה בשם ענן והשפעת אור הקב"ה מפולש דרך הענן שהוא המסך המבדיל כי לולי השפעת אור הקב"ה מפולש דרך הענן הי' השחתת עולם בכללי ונהפך לתהו ובהו כבימי המבול. ולהיות כי מלהט השמש המכה בענן נקרא קשת לזאת ג"כ אור השפעת הקב"ה כשהוא מאיר רק דרך הענן שהוא מסך ומבדיל שעושין הישראל בחטאים נמשל למראה הקשת ומחמת כי מראה יחזקאל הי' בתוקף חטאים של ישראל יפה אמר יחזקאל כמראה הקשת אשר בענן כן מראה כבוד ה' היינו שאין לכנות שום השפעת הקב"ה כמראה השמש כמ"ש דוד שמש ומגן ה' רק כמראה הקשת וזהו מאמר הכתוב והי' בענני ענן על הארץ פירוש אף שאם יגרום החטא שיהי' הענן על הארץ דהיינו מסך המבדיל שהעולם עושין לא יהי' שם כימי המבול שימנע אור להשפעת הקב"ה מכל וכל שיתהפך כל העולם כולו רק ונראתה הקשת בענן דהיינו עכ"פ שיהי' מפולש האור והשפעת הקב"ה דרך הענן שיהי' האור מכונה בשם קשת עכ"פ ולזה אמר שפיר בכתובות (דף ע"ז) גבי רשב"י לריב"ל נראתה הקשת בימיך פי' אם הי' זכותו גורם שהשפעת הקב"ה יהי' מכונה בשם שמש כמו שכינה דוד או שלא הי' רק כמראה הקשת והשיב אין דהיינו שלא הי' מכונה רק בשם קשת ומסיק הש"ס דלא הוא רק שלא רצה ליתן כבוד לעצמו דהיינו