נחלת יעקב כח

וינחם ה' אשר עשה את האדם. והוא תמוה. משמע מדברי הכתוב שהתנחם וחזר מבריאת האדם בכלל וזה תמוה דהא לא מצא חן בעיניו וגם ידוע שעתידין לצאת האבות ומשיח וכל הקדושים אשר בארץ המה. ועוד נאמר בתחלת הסדר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והשי"ת צופה ומביט עד סוף כל הדורות ועוד האיך הוזכר שם הוי' שהוא מדה"ר על השחתת העולם לכן נראה דהתנחמות הזה הוא לרחמים כי ידוע כשניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע ונח שלא הי' כדאי לעמוד בפני המשחית בצדקתו וכיון שאמר מקודם לא ידון רוחי באדם ועלה במחשבתו למסור למשחית וכעין שפירשו בריש הסדר שעלה בדעתו לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר והנה הוא דכוותי' שראה שלא ידין העולם במדה"ד הגמור שאם כן הי' נח ג"כ מת מחמת שהי' מוכרח מחמת העולם כמ"ש הרמב"ם שמקודם דנין העולם אחר רובא ומחמת שהקב"ה ברא את האדם במדה"ר הנקרא בשם הוי' לכך וינחם ה' היינו כי דרך הכתוב תמיד לדבר בהשי"ת כדרך מחשבות האדם כדי לשבר האוזן כמו כן כאן נאמר וינחם כביכול שנתחשב בדעתו כביכול ה' אשר עשה את האדם כלומר בשם הוי' שהוא מדת הרחמים אשר עשה במדה זו את האדם אשר ע"ז נקרא שם הוי' שבמדה זו עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו כלומר שלא יראנה כעסו לחוץ שלא יהי' כח לעשות למשחיתים רק לכבוש כעסו ויאמר אל לבו אמחה את האדם. כלומר אמחה אני בעצמי את האדם אף שאין זה מדתי

כי נחמתי פי' נחמתי ממחשבתי הראשונה שאהיה דן את האדם במדה"ד כי המשפט כזה נמסר ג"כ למשחיתים כי עשיתי לאשר עשיתי וא"א לבטל מעשי ויאמר והסיבה לזה הוא כי ונח מצא תן בעיני בע"כ צריך אני להציל את נח

במדרש כשרצה הקב"ה לברא את האדם אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו אמר להם הקב"ה חכמה יתירה יש בו וגם כשבראו אמרו לו מה שמו אמר להם אדם. אמרו לו ראו כי חכמה יתירה יש בו. להבין מה חכמה יתירה יש באדם הקרוץ מחומר ועלול לטעות יותר ממלאכי השרת שהם שכלים נבדלים ונקיים מכל טעות. וגם מה חכמה ותורה יש בו שקרא את עצמו אדם שהוא נגזר מן האדמה. ונראה שהכוונה שניכר חכמת הבורא ית' בבריאת האדם כענין ברכת אשר יצר ומפליא לעשות ופי' בש"ע א"ח סי' ו' דהיינו שקושר דבר רוחני בדבר גשמי וזה ענין פלא לזה כשבראו ויקרא שמו אדם שהוא מאדמה והמלאכים אינם משיגים בגשמיים כלל שזה אין מעניניהם בו, ולכך הכירו שחכמה יתירה ניכר בבריאת האדם וזה דבר ברור

פרשת נח

בפסוק ותשחת הארץ דפני אלהים. הכתוב הזה תמוה מאוד שהתחיל בהשחתה וחמס כלומר ותשחת הארץ ותמלא הארץ חמס ואח"כ כתיב וירא אלקים והנה נשחתה לא נאמר שראה רק השחתה ואח"כ אמר קץ כל בשר בא לפני וכו' כי מלאה הארץ חמס ולא הזכיר רק המס. ונראה דידוע דאף דאומה או יחיד נתחייב מיתה מ"מ אם עתיד לצאת ממנו דבר טוב אפי' אחר אלף דור הטוב ההוא מגין עליו לבל יגיע עליו העונש ההוא דאפי' במואב אמרינן בש"ס בשביל שתי פרידות טובות כו' וכן בקרח אמרינן שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו וכן במשה בהריגת מצרי ויפן כה וכה ופירש רש"י שראה שאין איש עתיד לצאת ממנו וא"כ מכ"ש בדור המבול שהוא עולם מלא אם ראה שהי' עתיד לצאת מהם דבר טוב לא הי' שטיפת המבול והנה שם נשחת נאמר על דבר שנתקלקל ואינו נצלח לכלום כמ"ש והנה נשחת האזור ולא יצלח לכל. והנה עיקר גזר דין היה על הגזל רק קודם העונש הי' הדבר צריך לבחון אם אפשר לצאת מהם דבר טוב ולזה סיפר הכתוב ואמר ותשחת הארץ פי' שנשחתה כ"כ עד שא"א הי' לצאת מהם דבר טוב וזה הי' מחמת טומאת ניאוף ומי יתן טהור מטמא והשחתת דרכם בזכר ובהמה גרמה להם השחתה זו ועיקר גזר דין הי' על הגזל כדכתיב ותמלא הארץ חמס ואח"כ אמר הכתוב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כו' שעסק השחתה לראות שאין דבר טוב יוצא מהם ודבר זה א"א להביט רק אלהים בעצמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות וכיון שראה הקב"ה שנשחת הארץ דהיינו שאין שום דבר טוב עתיד לצאת מהם לכך נגזר העונש שלהם במבול וסיבת העונש הי' רק מחמת החמס שזהו הי' סיבת העונש וזהו שאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה חמס. והא דבאמת לא נחתם גזר דינם רק על הגזל ולא על הניאוף נראה דמחמת דהעונש כליון זה הוכרח להיות ע"י השי"ת לבד מטעם שיתבאר בסמוך ומאתו יתברך לא תצא הרעה רק כשהוא לתכלית טוב כמ"ש בתהלים צ"א תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ובמבול הי' השחתת עולם ולפי הנראה לא לתועלת טוב ועל כל העבירות אין העונש בא מאתו יתברך שמו רק כשהוא לתועלת טוב. אמנם בסיבת החמס אפשר שיבא מאתו יתברך העונש כי אוהב משפט ה' וע"י העברת אנשי המס מהעולם נעשה משפט ברשעים והרי זה לתועלת טוב

מפני מי המבול. עיי"ש ברש"י שכתב אף נח מקטני אמנה הי' וכו' עד שדחקוהו המים, לכאורה הדבר תמוה מאוד לומר כך שהרי הטריח בתיבה ק"ך שנים מחמת אמונת ביאת המבול לכן נראה דכל הרעות שגוזר הקב"ה על האדם כשעושין תשובה נתבשל הגזירה כמו בנינוה וכן