נחלת יעקב כב

שאין אדם זוכה וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא, פי' דלמ"ד דגופא דלא אשתלים לא יקום ולזה ר"א ור"י שלא זכו לבנים ואף דהיו לו בנים ומתו ר"י ס"ל ביבמות ס"ב שלא קיים פרי' ורבי'. והיו יראים מגלגול וממילא לא יקום הגוף אשר כל ימיו עמל בתורה ומצות ואין שופרא גדול מזה יבלה בעפר ולא יקום ולכך בכו תרווייהו ובאמת ודאי דצדיקים כאלו לא הוצרכו להתגלגל שרבוי עסקם בתורה ומצות פטרם כמו בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה רק מכח ענוותנותם חששו שמא יגרום החטא ולכך בכו

ויכולו השמים הנה הפרשה זו נאמרה בכפל דברים הרבה ויכולו השמים ויכל אלהים וישבות שבכולם כוונה אחד להם ועוד לשון ויכולו משמע שהן מעצמן כלו, קשה מאוד, לכן נראה דיש ב' דברים הנקראים יום השביעי ושבת כי אלף השביעי ג"כ נקרא שבת יום שכולו שבת. והנה תיבת ויכולו התרגום מפרשו ואשתכללו ועל ויכל מפרש ושיצי, ולכן נראה כי הגמר מלאכה נקרא שיכלול כי ששת ימים אף שנעשה המלאכה מ"מ הרוחניות קנו בשבת, כמבואר באלשיך וזהו שיכלול ויפוי המלאכה כי בלא זה אין המלאכה שוה כלום וזהו השכלול של כל המלאכה ולזה אמר ויכולו כלומר שמלאכת שמים וארץ אשתכללו היינו שאז קנו שמים וארץ להקרא בשם מלאכה שמקודם לא היה מלאכתן ראוי להתקיים ויכל אלהים כתרגומו ושיצי היינו שלא עשה שום מלאכה חדשה וישבות ביום השביעי זה קאי על אלף השביעי שנקרא ג"כ יום השבת ויום השביעי ואז ישבות הכל כמ"ש ישעיהו ונגלו כספר השמים ולזה כתב מכל מלאכתו היינו ממלאכת שמים וארץ שמדבר בהן התורה ויקדש אותו נאמר ג"כ על אלף השביעי כי יום זה יהיה מופרש ומובדל לקדושה מכל הימים וכן בתפלת אתה קדשת נאמר ג"כ על אלף השביעי ולזה אמרו תכלית מעשה שמים וארץ ושבת של עולם הזה מרמז ג"כ על שבת של עולם הבא וגם כוונת הכתוב הוא שע"י ויכל אלהים ביום השביעי מרמז שישבות ביום השביעי דהיינו אלף השביעי שישבות מכל הגשמיים

ויבא אל אדם לראות מה יקרא לו, להבין מה ענין קריאת שמות הללו גם מה שכתוב וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו אין לו הבנה ויותר תמוה מה שאמרו שאפי' להקב"ה קרא שם, וגם מה שאמרו בש"ס שבא אדם על כל בהמה וחי' ולא נתקררה דעתו ייע"ש והוא תמוה מאוד, ונראה דידוע שאין שום דבר מתקיים עד שיהא לו שפע רוחניות מלמעלה דרך השתלשלות אמצעי' מלמעלה ולולא שפע רוחניות אין לו קיום. וידוע שהשפע רוחניות מכונה בשם קריאה וכמ"ש במלאכים וקרא זה אל זה, וכן בברכת יעקב נאמר ויקרא בהם שמי הכוונה שהאבות הן הן המרכבה והמדות עליונות מכונים בשם המרכבה ובשם האבות כי אברהם הוא מדת חסד ויצחק הוא מדת פחד ויעקב תפארת וזהו ענין ברכתו של יעקב שאמר ויקרא בהם שמי כלומר שישפיע בהם מדת עליונות המכונים בהם שמי ושם אבותי. ושם נאמר על ענין מציאות דבר חשוב כמו קראתיך בשם וכמ"ש הרמב"ם מה שמי דהיינו ענין מציאות קדושתו ית"ש עיי"ש במורה ה"א ולזה נ"ל לפרש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ודברים כ"ה) דהיינו ליתן לו מציאות חשוב בישראל כי היבם נותן מציאות לנפש המת דהבן הנולד נותן מציאות חשוב להנפש כידוע. ובזה נראה דזה כוונת הכתוב כאן שע"י מציאת האדם משפיע שפע רוחניים לכל הברואים שנבראו קודם וע"י השפע השופע ע"י האדם ניתן קיום מציאת לבהמה וחיות וזהו קריאת השמות הנאמר כאן וזהו וכל אשר [יקרא] לו האדם נפש חי' הוא שמו והכוונה כפי השפעה הרוחניות שישפיע עליהם האדם והשפעה הרוחניות מכונה בשם נפש חי' הוא שמו לעולם. והכוונה שהבהמות וחיות יתנהגו בטבעם כפי טבע האדם הרוחניות שישפיע עליהם האדם והשפעה הרוחניות מכונה בשם נפש תי') שאם האנשים מטיבים מעשיהם גם הבהמות והחיות יטיבו מעשיהם כמו חמורו של פנחס בן יאיר ולעתיד נאמר וארי' כבקר יאכל תבן וכו' לא ירעו ולא ישחיתו ובדור המבול אף הבהמות וחיות השחיתו דרכם וזהו מה שאמרו במדרש חכמתו מרובה משלכם וכו' הכוונה שע"י המלאכים א"א שיושפע על ידם שפע רוחניות לבהמות וחיות היות שאין בהם ענין גשמי כלל משא"כ ע"י אדם וזהו כוונת המדרש שגם להקב"ה קרא שם הויה היה בכוונתם שלא נטעה לומר שאין כת באדם ליתן שפע רוחניות לבהמות ולזה אמר שאדרבה שאף להקב"ה קרא שם פי' כי הכתוב אומר תנו עוז לאלהים ואמרו ז"ל גדול כח הצדיק שמהפך מדת הדין למדת הרחמים וכפי מעשיו נקרא שמו של הקב"ה אם עושה רחמים נקרא שמו הויה ואם לאו נקרא אלהים וזהו כוונת הכתוב שע"י מעשיו הטובים של האדם גורם לקריאת השם של הקב"ה שיהא נקרא בשם הויה ואדם נותן עוז להקב"ה כביכול וזה שייך שפיר הכוונה של הכתוב ולאדם לא מצא עזר דהיינו אחר שמצא שנתן כח והשפעה לכל הגשמיים שיהא בהם קיום מינים ובתחלת בריאת אדם היתה כוונת הבריאה שיהא אדם קיום באיש כמו המלאכים מה שא"א אם הוה מציאותם נברא בפירוד כי שרש הפירוד הוא שרש ההפסד וזהו ולאדם לא מצא עזר דהיינו עזר לו להשפיע אישות ולהוליד בדומה לו להיותו קיים באיש לזה הוכרח ליקח אחת מצלעותיו כדי שהשפע שישפיע