נחלת יעקב כא

כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם הוא על עוונה ונתקללה, והוא תמוה דהארץ לא בבחירה עשתה שאין לה שכל, לכן נראה דאם אדם לא הוה חוטא בעץ הדעת היה חומרו מזוכך קרוב בדומה להנפש, והראי' כי בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באל"ף והיה הטבע ג"כ מתוקן, והיה העץ דומה קצת להפרי אך מפני שהיה אדם חוטא ועתיד לחטוא לא היה הטבע כ"כ מזוכך שתהא יכולה לעשות כך ומאמר של הקב"ה לא יתקיים עד לעתיד שיתקן האדם, ויתקן הטבע ג"כ וכיון שע"י חטא אדם נעשה זה לזה אמר כשנתקלל האדם על עוונו נפקדה גם היא ונתקללה והכוונה דבפרשת בחקתי כתוב אז תרצה הארץ את שבתותיה, ופרש"י שיתפייס כעס המקום הרי מבואר שע"י מה שהארץ מקולקלת ונעשה עונש על ידה נתפייס כעס המקום וכיון שע"י מה שהיה האדם עתיד לחטוא נתקללה בעץ עושה פרי לכך כשחטא במעשה נפקדה גם היא ועל עונה כלומר שנפקדה על הקלקול שגרם העון בה ולכך נתקללה עוד יותר להעניש האדם על ידה

וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. הנה יראה דבר זה לומר שאחר עשייתו ראה שהוא טוב ולא קודם לכן, ודבר זה לא שייך רק בבשר ודם ולא בהש"י יתעלה, ונראה שבא לומר שבריאת העולם לא נראה טוב לבן אדם כלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה דהרעות שבעולם הזה הן רבות מאוד, והבריאה יראה כאלו הן נקמה מן האדם וכן אמרו חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ובזה פרשנו הפסוק (תהלים נ"ב) אודך לעולם כי עשיתי ואקוה שמך כי טוב נגד חסידך שהוא תמי', ונראה לפרש כי הלמ"ד דלעולם הוא לשון בעבור כלומר אודך בעבור עשית ואף שנראה בתחלת הדעת כי טוב שלא נברא מ"מ אקוה שמך כי טוב כלומר אקוה הטוב אשר הכינות נגד חסידך בעולם הבא וזהו ג"כ כוונת הכתוב שבא לומר שהטוב שבבריאת העולם עין לא ראתה ואין ניכר לבני אדם רק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד

וירא אלהים וגו' אשר עשה והנה טוב מאוד. בפ"ב דעירובין אמרינן ג' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה אי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. והוא תמוה דודאי לא נתחכמו על מדותיו ח"ו, ובפרט שהוא נגד מאמרו יתברך וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, וגם דקדוק הלשון קשה, דאמר נוח לו לאדם דהוי לי' לומר נוח לאדם, אלא נראה דודאי המציאות טוב מאוד, רק דהפלוגתא הוא על כוונה אחרת דהיינו על תחילת הבריאה אם נוח לו לאדם בבריאות מחמת שיבא אח"כ למדרגה ויותר גדולה, או אם אינו נוח לו לאדם להבראות מחמת יראתו שלא יעשה רשע, ובע"כ הוא נוצר והא דסתם התנא באבות וקאמר שע"כ אתה נוצר היינו לפי שנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא והדר קאמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, פי' כי צער גדול היא להנשמה לירד לזה העולם ע"כ יפשפש, ופי' ופשפש הוא תרגום של חיפוש היינו שיחפש אחר מצות עשה כדי לקיים כל המ"ע כדי שלא יצטרך לחזור להתגלגל, וסובר דמשום חסרון מ"ע ג"כ יתגלגל, ואמרי לה ימשמש במעשיו פי' שימשמש בשעה שבא מעשה לידו שלא יהא בה עבירה ושוב לא יתגלגל וסובר דאינו מתגלגל אלא בשביל תיקון עבירה ולא בשביל חסרון מ"ע כמו שמצינו מחלוקת בזה בספרים. ועוד י"ל דהנה בתיקוני זהר תיקון ארבעים וכן בזהר יש מחלוקת דכשהנשמה מתגלגל כמה פעמים אם הגוף הראשון עומד בתחיית המתים דחד אמר דכל גופא דלא אשתלים אינו עומד בתחיית המתים וחד אמר דכולן עומדין וא"כ לפ"ז אתי שפיר דהנה הנשמה ודאי יש לה תועלת גדול במה שיורדת לעולם מאחר שמשתלמת במצות שוב. לא תאכל נהמא דכסופא כמבואר בספרים אבל הגוף דלא אשתלים למאן דאמר דאינו עומד בתחיית המתים ודאי נוח לו שלא נברא כי מה תועלת יש לו בבריאה כיון שאח"כ כלה ובריאותו לא היה רק לצורך הנשמה כמו שאר בעלי חיים הנבראים לצורך האדם וזהו מחלקותן דנוח לו לאדם היינו הגוף של האדם דמאן דסובר דנוח לו שלא נברא סבר גופא דלא אשתלים אין לו תקומה, ומאן דסובר דנוח לו כשנברא סובר דהכל עומדין ויזדככו ולכן טוב לו שנברא ובזה יתפרש מאמרם ז"ל בברכות ה' ר"א חלש על לגבי' ר"י חזי' דהוי גני בבית אפל, גליי' לדרעי' ונפל נהוראי, חזי' דהוה בכי א"ל אמאי קא בכית וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא וכו'. המאמר הזה תמוה מאוד דאין סברא כלל מחמת גילוי הזרוע יפול נהורא. גם דאין שייכות לבכות על השופרא דבלי בארעא, ונלפענ"ד לפרש עפ"י דרכינו הנ"ל דחזי דהוי קא גני בבית אפל היינו שהיה חלש מאוד שלפי חולשתו היה נראה לו שודאי מיתתו וקבורתו לא יאחר מקום הקבורה מכנה לבית אפל, אזל גליי' לדרעי' ונפל נהורא פי' כי הצדיקים באים בכת מעשיהם כמו שאומר הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה, והפייטן יסד כי הם בזרוע באו עדיך וזהו כוונתו כאן שגלי' לדרעי' וכו' כלומר שגילה כוחו בתפלתו כמו חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן, ובכח מעשיו ותפלתו נפל נהורא, דהיינו שהתחיל לשוב לאיתנו, וחזיי' דהוי בכי וא"ל מה בכית וכו' אי משום מזוני פי' מחמת שאתה רואה גודל עניותך חושב אתה כי רבו עונותיך, אל תחשוב כן כי הוא רק משום