נחלת יעקב יד

אמרם ז"ל הוי מתחמם לאורן של חכמים והזהר בגחלתן שלא תכוה כשתתחבר לאנשי המעלות אל תתגעגע עלימו ואל תוסיף להתקרב יותר מהצורך כמו שמתחמם באש אם ישב רחוק יהנה בחומו ויקבל תועלת ואם יפשע ויוסף להתקרב ישרף וישוב לו התועלת לנזק. ולזה כיוונו גם כן שיהיה הרב דוגמת מלאך ה' שתתקרב אליו ותתרחק קצת מאימתו אז יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. וכבר שיערנו הבנת מאמר זה בפנים אחרת. עפ"י שנסתבכו הראשונים ז"ל ומכללן בס' המורה פרק י"ג וי"ד ח"ג במה שיראה מפשוטי הכתובים כי הגלגלים נעשו בעבורינו כמו שנאמר והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ואיך יתכן שיהיה הנכבד בעכור הפחות ממנו והישוב הפשוט בזה כי אם הם גדולים ומעולים מאתנו אין זה פחיתות אם נתמנו בעבורינו אחרי כי כן הסכימה רצונו ית"ש בבריאת האדם הנה כל פעולתם לא לנו כ"א לכבודו ית"ש כי כן הוא רצונו ואין לנו מבוא לדעת ענינו כי רצונו היא עצמו יתב"ש. ובענין הזה נאמר גם כן על המלמד חבירו תורה שלא יתכן שהמלמד אשר הוא מעולה מהתלמוד יהיה נעבד להפחות ממנו אם לא שנאמר שהלומד לשמה לקיים רצון הבורא הוא עבדו של הקדוש ב"ה ואינו עובד לפחות ממנו. ואולם בלומד שלא לשמה הרי זה נעבד לפחות ממנו וגם אמרו כל הלומד תורה שלא לשם שמים נוח לו שלא נברא ונעשה לו סמא דמותא. וזהו אומרו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות שכל עבודתו לצורכינו הוא רק לעשות רצון אביו שבשמים תורה יבקשו מפיהו ואם לאו שהוא לומד שלא לשמה אל יבקשו תורה מפיהו כי איך יהיה נעבד לפחות ממנו וגם התורה שלא לשם שמים מזקת ונעשה סמא דמותא. וכעת אני משער בהבנת דבריהם שדימו את הרב למלאך ה' צבאות באופן מתקבל על הלב. בהקדם דברי חז"ל במ"ר, בדוכתי טובא בפסוק למה ה' יחרה אפך בעמך. מהו למה אלא כך אמר משה עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם אתה מזריח החמה והוא הלבנה כו' אמר לו הקדוש ב"ה משה אף אתה טועה בעגל. א"ל א"כ למה יחרה אפך בעמך והמדרש הזה נאמר בכמה מקומות בשינוי לשון קצת וענינו אחד. והוא מבהיל עין רואה, ורואה אני להסיב כוונת חז"ל עד"ז, עפ"י אמרם ז"ל (ברכות ל"ב) כשאמר הקדוש ב"ה למשה לך רד כי שחת עמך תשש כחו של משה ולא היה בו כח לדבר כיון שאמר לו הרף ממני ואשמידם אמר משה הדבר תלוי בי מיד עמד ונתתזק בתפלה. והענין הוא כי משה מובחר היצורים ברוב השגתו בכבוד הבורא יתברך שמו לא ערב לבו לגשת לשאת בעדם רינה ותפלה כאמרם ז"ל במדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת במה תעשה אמרה רשעים תרדף רעה וכל המבקש רחמים בעד המורד במלך הוא כמיקל בכבודו וק"ו בפוגם בכבודו של ממ"ה הקב"ה. ולולא כי הקדוש ב"ה ברוב רחמיו מתאוה לתפלתן של צדיקים ורוצה בתשובה לא היה תקנה לחוטא. וע"כ אמר בתרי אף למשה הרף ממני ואשמידם וכבר כ' המורה ז"ל כי שם הכעס היא שם המושאל אצל הבורא יתב"ש כשעושה פעולה דומה להפעולה הבאה מאתנו בכעס מכונה להבורא יתעלה בשם כעס. והבין משה מזה כי אם היה רוצה לכלות ישראל לא היה צריך להראות פעולה הדומה לכעס כי ברצונו הפשוט היו בטלים ממציאותם אלא שרצונו שיבקש עליהם רחמים ולזה התחכם משה בתפלתו ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה והגדיל החטא עד כי גדול מאוד אשר גם הבא להעתיר בעדם חטאו ישאו על אשר מלאו לבו לבקש בעד הממרים פי ה', ועתה אם תשא חטאתם ברחמים הרי טוב ואם אין כי לא יכופר חטאתם מחני נא מספרך אשר כתבת ואני מקבל העונש ברצוני על' אשר שלחתי יד לבקש בעדם כי חטא מרי הוא ובראותו שלא נתקבלה תפלתו והקדוש ב"ה השיב אשר חטא לי אמחנו מספרי אמר שנית ביד חזקה למה ה' יחרה אפך בעמך (ועיי' בדברי הראב"ע כי ע"כ הכתובים אלו נאמרו אחר אנא חטא העם הזה ואין מוקדם ומאוחר) ועל זה אמרו רז"ל מה למה אתמהה. איך יאמר משה על חטא העגל למה יחרה כאלו בא להקטין חטא הממרה את פי ה' ועל זה אמרו ז"ל בחכמתם כך אמר משה עשו לך סיוע כי לגודל מעלת משה בבואו בלשון מדברת גדולות למה יחרה הרי כאלו הוא יאמר שאין כ"כ עון בעשיית העגל כי הוא המסייע כביכול כי כן סובל משמעות התפלה א"ל הקדוש ב"ה משה אף אתה טועה בעגל ובבקשה זו אני נלכד ברשת חטא העגל ועל זה השיב משה אם כן כי לא היה בדעתך למחול להם למה ה' יחרה אפך והושאל לך שם הכעס היה לך לבטלם ממציאת תיכף אין זה כ"א שרצונך בזה, כמ"ש האלשיך וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי נח כעסו בדיבורו לבד ולא יצטרך לפעול הרעה בפועל וע"י אומרך הרף ממני זאת הניעה את לבבו להתחזק בתפלה. ולא נפלאת הוא להבין בזה מאמרם ז"ל בע"ז י"ז בר"א בן דורדיא שלא הניח זונה שלא בא עליה ואח"כ בבוא אליו התעוררת התשובה ישב בין הרים וגבעות ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאני נבקש עליך נבקש רחמים על עצמינו שנאמר כי ההרים ימושו כו' אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו נבקש כו' אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו יצאה בת קול ראב"ד מזומן לחיי עוה"ב. בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אתת וא"ר לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותו אלא שקורין אותו רבי. והדברים מובנים מעצמם על פי הצעתינו הנזכרת כי הם השיבוהו בחכמה