נחלת יעקב קלו

אלהים אתה ולא חשכת וכו' כי אפילו הפרישה משחיטת בנו שהוא דבר טבעי לא עשה רק מיראה וכיון שכל הדברים נקראין על שם התכלית ע"כ לא הי' נקרא רק ירא ה' משא"כ איוב היה תם וישר בטבע ולא מחמת יראת ה' רק דברים שטבעו הי' להיפך פורש עצמו מיראת ה' וא"כ הי' לאיוב הרבה דברים שתכליתן לא הי' יראת ה' ולזה אמרו בש"ס אף שנאמר באיוב ירא ה' כמו באברהם אל תשווה אותן יחד כי גדול מה שנאמר באיוב וכל המוסיף גורע כי הי' באיוב הרבה דברים שלא הי' תכליתם יראת ה' לכן קראוהו בהרבה דברים, משא"כ אברהם כי אחד קראתיו כי כל דבריו הי' תכלית יראת השם לכן לא נאמר בו כ"א ירא אלהים בלבד

פרשת בא

כל ערל וכל בן נכר לא יאכל בו במדרש רבה הה"ד יהי לבי תמים בחקיך אמר דוד רבש"ע כשאני עוסק בחקיך לא יהי' רשות ליצה"ר להציץ בי וכו' כוונת דבריהם ז"ל בזה עפ"י אמרם ז"ל ברכות פ"ק לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני כך אמר דוד רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים וכו' וידי מלוכלכות וכו' והוא תמוה. דמה הי' קשה להם אם הי' הקושיא איזה דבר חסידות עשה וכי לא הי' בדוד איזה חסידות אחרים דלא מצאו אלא דבר זה וכי הי' קשה להם דזה כענין גיאות לקרוא לנפשו חסיד א"כ לא תירצו כלום. לכן נראה בכוונת תירוצם שדוד הי' ירא שלא יכשל ח"ו בדין. וביקש מהקב"ה שבדבר שעושה חסידות היינו שאין דרך מלכים בכך והוא עושה לפנים משורת הדין ביקש רחמים שלא יכשל בזה, והיינו דקאמר רבש"ע שמרה נפשי שלא אכשל כי חסיד אני היינו בעת שאני חסיד שאני עושה לפנים משורת הדין שידי מלוכלכות וכו' לטהר אשה לבעלה ולכך אמר לטהר שדבר זה ח"ו הטעות הוא עון גדול. וכן ביקש במה שמתחסד לקום בחצות לילה שלא יחטא באותו זמן. כי אמרו חז"ל בשבת פ"ט בחשבונו של יצחק שאמר דל פלגא דלילתא לזאת ביקש שבאותו זמן לא יחטא ולא יכשל בדבר עבירה ח"ו ולזה אמר ולא עוד שאני נמלך במפיבושת רבי. וראוי שהקב"ה ישמור נפשו שלא יכשל בדבר הלכה וע"ז יתפלל כל חסיד לעת מצוא אליו דבר מצוה. לבל יבא בקרבו מחשבה בלתי רצויה כי בזה נותן כח ויניקה לסט"א כמ"ש המקובלים ז"ל בזה. ומטעם זה אמרה תורה כל ערל וכל בן נכר לא יאכל בו. כי בהיות נפשו מזוהם בערלה ובמעשים שנתנכרו לאבינו שבשמים. ויאכל מהפסח בשר הקודש ומערב רע בטוב ונותן כת לסט"א. וזה מאמר המדרש הה"ד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. אמר דוד רבש"ע בשעה שאני עוסק, בחוקיך לא יהי' רשות ליצה"ר להציץ בי כי אם: ח"ו אכשל ואעשה המצוה שלא כתיקונה מוטב להמנע מעשותה

ולא יהיה בהם נגף בהכותי בארץ מצרים במכילתא. אינו הוה אבל הוה לאחר זמן. הכוונה שידוע שבלילה הזאת אף מי שהגיע זמנו למות בישראל לא היה מת כדי שלא יאמרו גם הם מתים כמונו וזה. שאמרו שרק במצרים אינו הוה, אבל הוה הוא לאחר זמן כשיגיע זמן האדם למות

פרשת בשלח

ה' איש מלחמה ה' שמו. נראה לפרש בהקדים מאמר הכתוב במגלת איכה מי זה אמר ותהי וכו' מפי עליון לא תצא וכו' מה יתאונן אדם חי והוא תמוה ורש"י ז"ל דחק עצמו בזה. ונראה דהנה הרמב"ן ז"ל כתב דהטובות של ישראל באות דוקא על דרך שידוד המזלות וע"י נס ושינוי מדרך הטבע. משא"כ כשבאין רעות וצרות על ישראל אין באין דרך נס ושינוי מדרך הטבע רק דרך המלכים הגוברין זע"ז, וע"כ הא דאמר הכתוב איכה ירדוף אחד אלף כי ה' הסגירם וצורם מכרם היינו כי כל האומות יש להם מזל וחלק ה' עמו וכשהקב"ה מסיר ההשגחה ומוסרם תחת שרי המזלות והמה שונאי ישראל. ושרי המזלות רודפם, ולזה לא נזכר שם ה' על צרות ישראל ועל הטוב יזכר שם ה' כי שם ה' מורה על שהוא מהוה הויות והיינו הויות מחודשות. וידוע כי לשון אמירה הוא לשון רכה ודיבור הוא לשון קשה ולזה א"ש שהכתוב מביא ראי' על השגחת השי"ת על ישראל, שבשעה שמטיב להם נגד האומות ניכר לכל שמעשה השי"ת הוא. ומה' יצא הדבר שנעשה הכל על ידי אותות ומופתים כמ"ש או הנסה אלהים. וזהו שאמר הכתוב מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כלומר שהי' אפשר לספק בו ולומר ה' לא צוה בטובה ההוא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, פי' כי המדקדקים כתבו כי מצינו לפעמים וי"ו משמש בלשון כמו כענין שנאמר ויוכיח לגבר עם אלוה. ובין אדם לרעהו ומשפטו כמו בין אדם לרעהו, וזהו הכוונה באומרו מפי עליון לא תצא הרעות והטובות ירצה הרעות לא יהי' באופן כמו הטובות כמדובר כי הרעות המה בהסתרת השגחה ואינם ניכרים כי מאת ה' היתה. אמנם לא כן הטובות הם באין ברוב ההשגחה ובדרך מפורסם שהכל יודעים ומכירים כי מאת ה' נהיתה הדבר וכמבואר. ואמר רעות בלשון רבים וטוב בלשון יחיד. וגם אמר והרעות והטוב בה' הידוע ההוא