נחלת יעקב קלה

נראה דהוא דרך מליצה דהנה כל החיות והשרצים והמזיקין אשר ישנם בעולם אינם באים רק מחמת החטאים שיש בעולם שהחטאים משרישין כח הטומאה בעולם. ועי"ז נתעורר כח הדין ומזה באים המזיקין בעולם כענין אמרם ז"ל בברכות ג' משמורת ראשונה חמור נוער. שניה כלבים צועקים. שלישית תינוק יונק ואשה מספרת עם בעלה. הכוונה ע"ד שאמרנו שבלילה גובר הדין ועי"ז באים דברים המזיקין ואולם ברוב רחמי השי"ת בסוף הלילה מסתלקין ובשעה זו באה השפעה של כח החסד להמין שבעולם העשיי' שמשתלשל מהכח שלמעלה והי' ידוע להן שבאשמורה ראשונה חמור נוער ובשניה כלבים צועקים והכל מחמת כח הדין הגובר אז בעולם. ועי"ז באין דברים המזיקין ובשחרית מתחיל להתעורר כוחות הרחמים והחסדים ועי"ז אשה מספרת עם בעלה, שהשפעת הרחמים גובר אהבה וריעות. וראיי' לדברינו אלה שלעתיד לבא כתיב וגר זאב עם כבש ופרה ודוב יחדיו וכו' לא יריעו ולא ישחיתו וכו' והנה כמעט כל החטאים באים מרוב תאוה ולזה חקר התנא ואמר בלשון מליצה דאילו החיות שואלין להנחש. בשלמא ארי וזאב מזיקים בשביל תאוה כמו החטאים הבאים בשביל תאוה, משא"כ היזק הנחש שמזיק בלי תאוה איזה ענין חטא ישנו בעולם שיעשה האדם בלא שום תאוה והשיב שהוא מחטא לשון הרע שהוא ג"כ בלי תאוה כי מה יתרון לבעל הלשון וזה פי' הכתוב אם ישוך נחש בלא לחש כי בש"ס אמרו גבי קטורת יבא דבר שבלחש ויכפר על דבר שבלחש מוכת דלשון הרע מקרי דבר שבלחש וזהו שאמר אם ישוך הנחש בלא לחש כלומר וכי היה הנחש נושך אם לא היה לחש דהיינו לשון הרע בעולם. ואמר שהיחס שיש ללשון הרע לנשיכת הנחש משום דגם לבעל הלשון אין יתרון ודמיין להדדי

פרשת וירא

והאלהים נסה את אברהם. ענין הנסיון והאלהים לכאורה לא ניתן להבין כיון שהקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ונראה כי הנסיון בא להראות צדקתו בכדי שמלאך רע בע"כ יענה אמן על כל הטובות שיעשה עמו כי הקב"ה יש לו מדת צדיק שהוא מוצדק מפי כולם, כמאמרם ז"ל שאפי' רשעים מצדיקין דין של מעלה ואומרים יפה דנת. ובזה יובן כוונת אמרם ז"ל פ"ק דחגיגה. ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין לו וניסת כלום תקנה יש לו, כי באברהם בא הנסיון להראות למקטריגים סיבת הטוב שיעשה לי ולזרעו אבל למי שאינו עומד בנסיונו קשה למה ניסהו כיון שהקב"ה ודאי ידע שלא יעמוד בנסיונו. אך זהו ג"כ כוונת הטעם להראות להמקטריגים בנסיון זו על מי שנראה צדיק כמו האחר ואינו ניתן לו הטוב כמו להשני. וניסה אותו להראות שהכל בדין וצדק וזה הי' נסיון של איוב שהי' משוה עצמו לאברהם, ולא היה עומד זכותו לזרעו כמו לאברהם. אף דגדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם. ולכך נתרצה וניסת להמקטרג המסית וזהו שאמר עבד שרבו וכו' כשאין עושין רצונו של מקום שהוא מכונה בשם עבד. ונראה צדיק בין הבריות הקב"ה מביאו לידי נסיון. וזהו שאמר כלום תקנה יש לו כיון שנסיונו הוא להראות רוע לבבו בוודאי ידוע להקב"ה שלא יעמוד בנסיון

כי ירא אלהים אתה. בסוף פ"ק דב"ב אמרינן גדול הנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם. דאלו באברהם נאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ובאיוב נאמר איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. וזה תימה שנאמר ח"ו דאיוב הי' גדול מאברהם והכתוב אומר כי אחד קראתיו ובכל יום הזכרת זכות אברהם בפינו. ובאיוב אמרו שביקש להפוך קערה על פיה. ולזה נראה דכללא הוא בתורתינו הקדישה כל המוסיף גורע ולזה אמרו והנה טוב מאוד זה המות שאין לו פי' כלל, ולזה נראה כי נחזי אנן שכל שהכתוב רוצה להפליג בטוב אמר טוב מאוד. ועל ארץ ישראל אומר טובה הארץ מאוד מאוד. ובהשי"ת אשר הוא עיקר הטוב לא נאמר רק טוב לבד כמ"ש טוב ה' לכל, ולא נאמר טוב מאוד, וע"כ על מי שהוא טוב בשלימות נאמר בו רק טוב ועל שאינו טוב בשלימות נאמר בו טוב מאוד, לומר שהוא טוב הרבה וממילא נשמע שיש בו קצת רעה רק שיש בו הרבה טוב, ולזה כאשר נאמר שראה השי"ת המציאות כי הוא טוב מאוד על זה שיש בו ג"כ קצת רעה וחסרון ולזה אמרו בש"ס כי הוא המות כמאמר בחינות עולם לא מצאתי בו חסרון אלא המות והוא העדר הכרוך בעקב כל חי. וזה כוונתם ג"כ כאן גדול הנאמר באיוב דהבעל עקידה כתב דכל הדברים יש לתאר על שם התכלית. ולזה סתירת זקנים בנין ע"ש התכלית. ומפרש הא דכתיב ועתה בתתך אתנן לכן זונה יקרא שמך, כי יש זונה האוהבת עצם הזנות ויש זונה שאינה עושה הזנות כ"א בשביל האתנן ולזאת לא יקרא זונה רק נכלה. לזאת אמר הכתוב ועתה בתתך אתנן לכן זונה יקרא שמך עכ"ל והנה אברהם אע"ה היה ביטול המציאות וכל מעשיו לא הי' עושה רק בשביל יראת השם. כי ודאי שיש אדם שהוא ישרן גדול בטבע ושונא גזל ואפי' בין העכו"ם ימצא כך אבל אברהם לא היה עושה רק מיראת ה' כי תמיד היה יראת ה' על פניו כמ"ש האר"י ז"ל בהא דעתה ידעתי כי ירא