נחלת יעקב קלד

שחטאנו הייתם כפרידה עקרה שאינה ראיי' להוליד. ועכשיו שחטאנו אנחנו נתן לכם הקב"ה שאתם מולידים בנים. ותרשו החוב בירושת הארץ ודומה ממש לפרידה עקרה שילדה והי' לה שט"ח על אחינו בני ישראל ושאלו אותו אחר כך וכודנייתא מי ילדה. והוא ע"ש הכתוב מי ילד את אלה שכל העולה לגדולה הוי כנולד מחדש וזהו שאמרו לו כיון שאתם מדמין אותנו לעקרה א"כ למה עלינו לגדולה הלא עקרה אינה מולידות השיב להם הי ניהו מילי דבדואי כי שקר וכזב הם ב' דברים כמ"ש המפרשים כי שקר נאמר על דבר שהוא שקר גמור. וכזב נאמר על מי שאינו משקר בדברים רק שעתיד שיופסק ואינו חוק המציאות כמו מים לא אכזב וזהו שאמרו לא איש אל ויכזב ובן אדם כי יתנחם כי לפעמים אם אדם מבטיח לחבירו ואינו עושה הוא על בחינת, ב' דברים. א' שנפסק כוחו כגון שהבטיח להלוות לו ואחר כך ירד מנכסיו. ב' שחוזר ממחשבתו. והנה במלאך אף שאין שייך בו התנחמות מ"מ שייך בו פסיקת כח כמו בשעת חורבן שהחליפו שר של אש למים ושל מים לאש. ובאדם שייך גם כן התנחמות וזהו שאמר לא איש אל ויכזב שהוא נאמר על המלאך ג"כ – ויכזב שיהי' שייך בו ח"ו פסיקת כח, ולא בן אדם ויתנחם שיהי' שייך בו ח"ו התנחמות וזהו שאמר ר' יהושע לסבי דבי אתונא הי ניהו מילי דכדיבי כלומר עתיד הוא שיפסוק – ועיי' מ"ש פ' ויקרא בשאר דברי סבי דבי אתונא

אף חובב עמים כלומר אף שלעתיד כתיב (צפני' ג') אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשר ה' ולעבדו שכם אחד הרי שחיבב ג"כ להעמים שיהפוך אותם לשפה ברורה אך מ"מ יהי' הפרש גדול בין ישראל להאומות שהישראל יתעלו מהם עילוי רב כאשר פרשתי בפרשת יתרו דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו' והטעם לזה שמחמת שהישראל קבלו היסורין מהשי"ת כמ"ש חז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין. וזהו שאמר כאן אף חובב עמים אף שבשעת הגאולה יחבב ג"כ שאר העמים מ"מ כל קדושיו בידיך כל קדושיו היינו ישראל בידיך. כדכתיב (ישעי' מ"ט) על כפים חקותיך ועיין פרש"י שם שהקדושים הם חקוקים בידיך ואמר טעם לזה כי הם תכו לרגליך כלומר שהם תוכו שסבלו יסורין בסיבתך ישא מדברותיך כמ"ש רש"י מקבלין גזרותיך ועדותיך בשמחה

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כלומר התורה אשר צוה לנו משה וזה היה מוריש לנו מלך שכל מלכותו נקרא על ישראל קובע להם זמן אימתי יוכר לנו מלכותו ואמר בהתאסף ראשי עם היינו בשעת הגאולה שיתחברו יחד שבטי ישראל כלומר שהצדיקים יהיו מכל שבטי ישראל כי גמירא דלא כלה שבטא

יחי ראובן ואל ימות דהנה הארכתי כבר במקום אחר שמה שאמרו חז"ל שבשביל שאמר אברהם במה אדע נגזר על ישראל גלות ד' מאות שנה ולכאורה הוא חמוה דהלא בחטאינו הגדולים והרבים גלינו. ולזה נראה דאם לא הי' באברהם שום חטא אפילו קל והי' נקי מכל זוהמא הי' זרעו ג"כ נקיים מכל זוהמא ולא היה חטא בישראל רק מפני שהי' באברהם קצת חטא נחרבה הזוהמא מדור דור עד שרבו חטאינו כ"כ עד שנתחייבנו גלות, ולזה ביקש רחמים על ראובן שהי' בו חטא בלהה והי' ירא שמא יתרבה ח"ו הזוהמא עד שיתרבה חטא זרעו שיגרום שלא יסופר בתוך שאר שבטי ישראל ולזה ביקש שלא ימות היינו שלא יתבטל שבטו מן המנין שאר השבטים ושם מיתה נאמר על ביטול הענין וזהו שאמר מתיו מספר שלא יתבטל מן המנין שאר השבטים

ורצון שוכני סנה תבאתה לראש יוסף. הא דקרא להקב"ה שוכני סנה ולא שוכן שמים או שאר לשון. ונראה בכוונתם כי שם בסנה נגלה לו הקב"ה שרוצה לעלות ישראל מעוני מצרים אל ארץ ישראל ובירך את יוסף שהרצון הזה, יתעלה לראש יוסף דהיינו שיהי' מזרע יוסף המעלה את ישראל מארץ הכנעני דהיינו יהושע שהוא מזרע יוסף: השמטות פרשת בראשית

ואתה תשופנו עקב. בש"ס פ"ק דתענית אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישיך הנחש בלי לחש. לעתיד לבא מתקבצין כל החיות אצל הנחש ואומרין לה ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל. אתה מה הנאה יש לך אמרה להן מה יתרון לבעל הלשון והוא תמוה. דהיאך יתיישב בזה הכתוב דאם ישוך נחש בלי לחש גם הענין חמוה שנתקבצו כל החיות לשאול אצל הנחש. לכן