נחלת יעקב קלג

והא דכתיב אצל שעיר וזרח ואצל ישמעאל הופיע כי זריחה נאמר על עלות השחר והופיע נאמר על אור גדול מחמת שירושלים ובהמ"ק תחת יד וישמעאל ובנין ירושלים ובהמ"ק אזי יוגמר האור הגדול אשר יופיע ולכך נאמר אצל ישמעאל הופיע, והנה לאשר אחר הגאולה העתידה יתרבה מעלת ישראל ממעלת המלאכים עד שהמלאכים ישאלו לישראל איה מקום כבודו ויכרות ברית חדשה כדכ' (ירמי' ל"א) וכרתי ברית חדשה לא כברית הראשונה וזהו שאמר ואתא מרבבות קודש כלומר שילך מהמלאכים אשר הי' שם שכינת כבודו תמיד ויופיע על ישראל ליתן להם מימינו אש דת

הופיע מהר פארן. פרש"י שחזר על בני עשו וישמעאל שיקבלו את התורה ולא רצו. ונראה כוונת רז"ל בזה שלא החזיר התורה במעשה לכל האומות כ"א במחשבה שהי' משוטט במחשבתו למי ראוי ליתן התורה וראה שא"א ליתן לשום אומה מהאומות רק לישראל. ובזה יובן מה ששאלו סבי דבי אתונא לר' יהושע בן חנניא בפ"ק דבכורות האי גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו לי' מאי חזי לו' דאזיל היכי דמדלי מיני'. שקל סכתא דצה לתתאי לא עאל לעלאי עאל. ונראה ששאלו אותו כיון שאתם הנבחרים מכל האומות מה ראה הקב"ה לילך מקודם להאומות השפלים ואח"כ לכם בעת קבלת התורה כמ"ש מהרש"א בזה. ועל זה רימז להם במאי דשקל סיכתא לומר כי כמו שרוצה לנעוץ סכתא בכותל בו שאין צריך לבחון במעשה רק ישוטט במחשבתו באיזה מקום יעול הסכתא ולאיזה מקום צריכין לו. כן הקב"ה סקר בסקירה אתת כל האומות שאין תועלת בהם וא"י לקבל התורה כ"א ישראל. וסבי דבי אתונא הם באו בחידות ולרמז במלות קצרות הויכוחים שבין חכמי או"ה לחכמי ישראל וריב"ח בחכמתו הבין מה בלבם ויודע מה להשיבם לבל יהי לחרפות בינימו. ועד"ז יתפרשו שם יתר הדברים שנדברו שם, דהדר שאלו לי' גברא דאוזיף וטריף מה חזי דהדר אוזיף, אמר להו גברא דאזיל לאגמא קטל קמא טונא ולא מצי בי' קטל ומנח עלייהו עד דאתרמי' אינש מדלי לי'. והנה בכוונת השאלה נראה ברור כמ"ש מהרש"א ששאלו היאך אפשר מ"ש והכרתי בני ישראל ברית חדשה, כיון שכבר נתן לכם התורה פעם אחת ועברתם עלי' למה יוזיף לכם ברית חדשה לימות המשיח, כיון שכבר עברתם כמה פעמים עיי"ש ואמנם בכוונת תירוצו שכתב המהרש"א לפע"ד דחוק. ונראה לי בכוונתו במה שהשיב להם משל נמרץ דאין הכונה דאזיל לאגמא לקטול קניא לצורך עצים רק בגברא דקטיל קניא לנקות השדה להיות יפה לזריעה וקטיל קמי' טינא דידוע דכל זמן שהקנים מונחים על השדה יותר מעכבין לזריעה דכל זמן שעודן דרך גדילתו אין מעכבין אלא המעט וכשקוטלין אותן ונופלין מעכבין הרבה יותר ולא מצוי בי' שאין לו מקום להניחם שם וכל שקטל מעט מעט ומונח לפניו וכי יפסוק מלקטול יותר הקנים שבשדה הלא בוודאי קוטל כל הקנים שמוצא ומניחם במקום עד דיתרמי לי' אינש ומדלי לי' שיטלו הקנים שקטל מעל השדה והנמשל כך הוא, דהנה ידוע שכל חטא האבות מחוייבין דורות אחרונים לתקן דהא עשרה הרוגי מלכות תיקנו חטא השבטים כידוע. וכמו שאמר המקונן אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ושוב לא קשה מה חזי דהדר איזוף שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה דהנה בשר ודם שאינו יודע עתידות ראוי לחוש לי' שמא יחזור ויטרוף אבל הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע שלעתיד לבא דור האחרון אשר בזכותם יתוקן כל החטאים הראשונים וקטיל קמי' טינא דהיינו החוטאים עד דמתרמי אנשי ומדלי לי' כלומר עד דאתא דור האחרון ויטלו כל החטאים ויכפר להן וינקה הכל. והדר שאלו לי' אימא לן מילי דכדיבי אמר להו האי כודנייתא דילדה והוי תלי לי' פיתקי וכתיב בי' דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי. לי' וכודנייתא מי ילדה אמר להו הי ניהו מילי דכדיבי. והנה מלבד שהדבר הזה הוא תמוה בעצמותו כי למה להם לבקש ממנו שיאמר איזה דבר כזב וכי דבר קשה הוא להוציא מלבו דבר כזב ואף גם הלשון קשה במה שאמרו לו אימא לן דהו"ל לומר אימא מילי דכדיבי. לכן נראה בכוונתם שאמרו לו הלא אתה צריך לברר לנו שאנחנו המדברים כזב וזהו שאמרו אימא לן מילי דבדיאי ברר לנו שיש איזה דבר כזב בדברינו ולכן אמר להם משל נמרץ שע"כ יצטרכו להודות שכזב כל דבריהם כי כמו במשל הזה בכודנייתא אתם מודים ששקר הוא וכמשל הזה כן הדבר הזה שאתם אומרים שאתם תירשו את הארץ. ותקבלו ברית חדשה לעתיד כי ידוע שאף שבדורינו אין ראוי לזה רק מחמת הברית שכרת לאברהם שאמר לזרעך אתן את הארץ ובחוב זה אנחנו באין לירש וידוע שהש"י אמר לאברהם כי ביצחק ולא כל יצחק ולא יקרא זרע רק יעקב. ונמצא קודם שחטאו ישראל לא הי' האומות ראוין להוליד בנים כי אין אבות לעכו"ם והבנים לא נקראו בנים רק כפר בן בקר כמבואר ביבמות. וישמעאל ועשו לא היו נקראין זרע לאבות ומכ"ש שאין ראוי להקרא בניה. וגם אין להם חוב ירושת הארץ על הקב"ה. ואותם דומים לפרידה עקרה כי אין אבות לגוי. והא דתפס לשון פרידה הוא מטעם שכתב המהרש"א שהוא על שם הקרא אשר מצא הימים במדבר ופרש"י שהוא הי' פסול והביא פסולים לעולם שהרביע חמור על הסוס ויצא ממנו פרידה. וא"כ איך יעלה על הדעת שקודם