נחלת יעקב קכח

ברצונו. ג' קשה מה שייכות אלו השני קושיות להדדי. וליישב כ"ז נראה דהנה ודאי שהיו הרומים יודעין תחיית המתים מהרבה פסוקים שנדבר מזה כמו שנאמר ורבים מישיני עפר יקיצו אלה לחיי עולם. רק שחשבו כיון שהבטחה עשוי' להשתנות ע"י גרמת החטא דהא יעקב אף שהובטח הי' ירא מחמת גרמת החטא. ולזה נשאל לו שפיר אם יודע מה שעתיד להיות פי' אף בדבר שתלוי בבחירה. כי כבר ידוע מ"ש הרמב"ם שהידיעה והבחירה א"א לאדם להשיג כלל ואם אמת היא שהידיעה אמת אף בדבר שתלוי בבחירה א"כ ע"כ יתקיים דכיון שיודע וודאי אינו מבטיח בשקר וע"כ יתקיים כמ"ש במק"א משא"כ אם נאמר שאין לו ידיעה בדבר התלוי בבחירה י"ל שמא יגרום החטא ויתבטל ההבטחה ולזה אף אחר שאמר לו דלמא וקם העם הזה וזנה. א"ל נקוט מיהא פלגא בידך פי' כיון שעכ"פ יודע אתה שהקב"ה ידע מה שעתיד להיות אף בדבר שתלוי בבחירה ממילא כיין שמוזכר בקרא תחיית המתים שגם הרומים יודעין מהרבה פסוקים המבטיחין לזה שוב אין לו לירא שמא יגרום החטא דכיון שק יודע עתידות ואם הי' יודע שיגרום החטא לא הי' מבטיח וכיון שהבטיח יתקיים. והא דיעקב הי' ירא מבואר אצלינו בסייעתא דשמיא שם במקומו עיי"ש

והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות. בפ"ק דחגיגה אמרינן ר"י כי מטי להאי קרא בכי עבד שרבו ממציא לי רעות רבות וצרות כלום תקנה יש לו. והוא תמוה דהא וודאי יש לו תקנה ע"י תשובה. והנראה בזה בהקדים לפרש מאמר הכתוב (ישעי' א') על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכפי פרש"י תיבת עוד. אין לו פירוש ולכן נראה דעל מה אין פירושו על מה רק כמו שאלה מפני מה כמו על מה עשה ה' ככה על מה אנחנו יושבים וכיוצא בהן הרבה. הכוונה שישעיהו תמה בזה תמי' קיימת דנראה על דרך משל כשהאב מכה בנו על שהולך בדרך לא טובה להדריכו בדרך ישרה מיחסין אותו להאב ליושר גדול ואדרבא למי שאינו מכה בנו שהולך בדרך רע. להדריכו בנתיב היישר מיחסין אותו לעוולה גדולה ולקלין יחשב כמ"ש חושך שבטו שונא בנו. אמנם האב שרואה שבנו אינו הולך בדרך הישר והאב מוליכו לשמד לכפור הכל בה' ותורתו ומוסרו לעכו"ם. ודאי הדבר הזה לעוולה גדולה עד למאוד יחשב לאב דל משני שהולך בדרך לא טוב יביאו לכפור הכל ולהיות גרוע יותר ממה שהי' קודם. וכן אם אפילו הבן רוצה לקרב עצמו להאב ולעשות טוב והאב מרחק אותו השכל ג"כ ממאן בזה ולעוול מיוחס לו. וכן כשלא משגיח עליו למנוע ממנו כשאחרים רוצים להחטיאו יותר השכל ג"כ מחייב שזה הוא עול גדול וקרא כתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. ולפי זה כל מה שמיוחס לעול באב נגד בנו ע"כ א"א לייחס להשי"ת לעשות כן נגד ישראל ולפ"ז הדבר קשה במדת הבורא ית"ש שראינו לפעמים גזירות שמד ועי"ז מוכרחין לעבור על כל עבירות שבתורה וכביכול נראה ח"ו כעול בחיקו יתברך בשלמא כשהקב"ה מענישו בגוף או בממון הוא לטובתו כמ"ש תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בנ"א אבל היסורין שמעבירין ע"ד קונו לבטל מצותיו ית"ש כעין גזירת שמד הוא קשה מאוד במדותיו ית"ש וזהו מאמר חז"ל במ"ק ירמי' כתב ס' קינות אמר מה כתיב בי' א"ל איכה ישבה בדד אמר אנא מלכא א"ל תבכה, א"ל אנא מלכא. א"ל דרכי ציון אבילות. אמר אנא מלכא. היו צריה לראש וגו' כי ה' הוגה. מיד קדר כל האזכרות ושרפן. לכאורה קשה איך שייך לומר אנא מלכא. הא אין מלך בלא עם. ונראה דהנה בירמי' כתיב רגע אדבר על גוי וממלכה לנתוש ולנתוץ וכו' הרי דלפעמים מצינו שהנביא ידבר בשם ה' צבאות להביא הרעה יתבטל כמו שאירע לאנשי נינוה וחשב יהויקים שירמי' מתנבא הגזירה להתרות כדי יו ולזה אמר אנא מלכא. דהיינו שתוכל לעשות כמו שעשה המלך בנינוה שיתבטל הגזירה וכן בכולן. ואולם באומרו כי ה' הונה על רוב פשעיה. והוגה הוא מלשון הגו סיגים מכסף והיינו שכבר סר ה' מהם ומנע מהם דרכי החשיבה. ולזה לא האמין לי ותשבו לנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז. כי איך יתכן לומר כזה על ה' כמו שביארנו למעלה ומש"ה שרפו כס"ת שכתבו מין דצריך לשורפו. וזה הי' קושיות ישעיהו במה שאמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה פי' מפני מה תוכו ביסורין שעי"ז עוד תוסיפו סרה יותר ממה שהרעותם קודם העונש כענין גזירת שמד. והוא תמוה. ואף שאין להרהר אחר מדות יתברך שמו מ"מ בזה במקום שיכולין ולהצדיק דינו בעיני המון עם ודאי ראוי ונכון לעשות כן. לכן נראה שגם בגזירה זה צדיק וישר הוא דהנה הא דמיוחס הדבר שהאב העושה כן לבנו כשמוליכו לשמד לעולה יחשב הוא מטעם כיון דהאב אינו יודע מה שיהי' בסופו. אמנם אם היינו נביאין שלא יצא שוב מדרכו הרעה והרע לא יסור ממנו בשום אופן והי' האב מסיר השגחתו ממנו ומתוך כך יבא ממילא לתרבות רעה ולידי רעות גדולים לא הי' מיוחס לאב לעול כלל במה שאינו משגיח עליו. והטעם לזה כי כל זמן שהאב משגיח על הבן נראה לכל העולם כי הוא אביו ואת אביו הוא מחלל משא"כ כשמסיר השגחתו ממנו ומרחק עצמו ממנו לא נקרא שוב שם אביו עליו ולא מתחלל שם אביו. וכן כשמרחק בשעה שבא הבן לעשות רצונו אין עול בזה כיון שאין לו בו תקוה טוב למאס בפניו עשייתו וזהו ג"כ כוונת