נחלת יעקב קכז

שעמו משא"כ פ"ז והשגות רעות לא נמשך לזרעם ואינו מקום לצאצאיו אבל מחטיא להדור שעמו שמסיתם לדעות שאינם אמיתיות ומשרש בהם דיעות ואמונות כוזבות כדאמרינן שאני מינות דמשכי' ולזה יובן היטב פרשה זו

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם למ"ד ללכת הוא למ"ד הגרמה שכתבו המדקדקים כמו ויצר לאמנון להתחלת דהיינו לגרום לו להתחלת. וזה שאמר דאם יש בכם פניה מועטת מאת ה' יכול לגרום לו ולדורו ללכת אחרי אלהים אחרים כי כן דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד ע"ז ואמר עוד פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה כלומר שהתכונות הרעות שיש בקצת מהם עכשיו הוא כפורה ובצאצאיו ובצאצאי צאצאיו יהי' ראש ולענה. ע"ז אמר כי בראש דבריו בללכת לעבוד את אלהים אחרים אין בו כי אם לפרות בני דורו אבל אין בו לפרות ולרבות לבניו אחרי משא"כ בתכונות רעות שנמשך לבניו אחריו כדברי הר"נ הנ"ל ולזה אמר פן כלומר הדבר שיש בכם עכשיו יגרום ללכת אחרי אלהים אחרים או לפרות ולרבות לבניו אחריו ראש ולענה והיה בשמעו את דברי האלה כלומר דזה קאי ארישא דקרא. ומה שאמר פונה היום ללכת וגו' כלומר שהפני' יגרום לבסוף עד שאף ששמעו את דברי האלה יגרום לומר שלום יהי' לי ולזה אמר הכתוב למען ספות הרוה את הצמאה וספות הוא לשון חיבור כמ"ש בחלק המשיא גדולה לקטן או להיפוך. עליו הכתוב אומר למען ספות וגו' ופרש"י ספות מלשון חיבור כמ"ש (ישעי' כ"ס) ספו שנה על שנה. והרוה מכונה לצדיקים כמ"ש (ישעי' נ"ח) והיית כגן רוה דהיינו שהוא שבע משפע של הקב"ה. וצמאה היא כינוי לרשעים כמ"ש ושכן חרירים במדבר וידוע שע"י התשובה הקב"ה סולת ומוחל. אמנם המחטיא רבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וזהו כוונת הכתוב למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר בשביל החיבור שיש לצדיקים עם הרשעים עד שהוא מכונים כולם בשם גוף אחד כמ"ש הבעל עקידה כי כמו בחולי הגוף כשנחלה אבר אחד הוא מחלה לכל הגוף כמו כן כשמטמא עצמו מזיק לכל ישראל שמגביר כוחות הטומאה כמש"ל. לזה אמר שבשביל החיבור שיש לצדיקים עם הרשעים לכן לא יאבה ה' סלוח לו דהיינו שלא יספיק בידו לעשות תשובה בשביל שהחטיא את הרבים כי אין לך גדול בתגבורת כוחות הטומאה כמו ע"ז. ולכך אמר ורבצה בו כל האלה וגו' והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל כי כמו בחולי הגוף כשנחלה אבר אחד שיכול להזיק כל הגוף וצריכין לחתוך אותו אבר מהגוף כמו כן צריכין להבדיל אותו האיש העובד ע"ז מכלל ישראל ולהרביץ בו כל האלה עד שימחה מתחת השמים ואמר הדור האחרון וגו' וא"ו והנכרי משמש כמו כן כמ"ש המדקדקים שהוא"ו משמש לפעמים בלשון כמו וכמו (איוב) לגבר עם אלהים ובין אדם לרעהו כמו כן כוונת הכתוב כאן ומוסב על שורש פורה ראש ולענה כלומר שיגרום השורש פורה של עכשיו שיאמר הדור האחרון בניכם הבאים אחריכם כמו הנכרי מארץ רחוקה כלומר כמו הנכרי אשר לא שמע ולא ראה את כל הדברים האלה. היינו החסדים והנפלאות שעשה הקב"ה עם ישראל ויתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם ולסיבה זו וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה וגו' ואמרו כל הגוים וכו' כלומר שכל כך יגדל העונש עד שכל הגוים יכירו כי עונש כזה א"א לבוא רק על אשר עזבו את ברית אלהיהם ועבדו ע"ז. ומסיים הנסתרות לה' אלהינו היינו אותן העונשים העתידות א"א להתנבאות עליהם. כי הבחירה הוא חפשית רק לה' אלהינו הוא ידוע. והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר שלא תחישו שלא יגדל העונש כל כך עד שישכח התורה בכללה לזה אמר כי ידוע לנו יתבטל התורה מאתנו עד עולם מפי זרעינו וזרע זרעינו וכמ"ש לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו'

פרשת וילך

האנשים והנשים והטף. בש"ס פ"ק דחגיגה אמרינן. אנשים באו ללמוד. נשים לשמוע. עף למה באין. כדי ליתן שכר למביאיהן. קשה להבין שיהא מצוה שאין בה שום תועלת כ"א לקבל שכר. לכן נראה דודאי יש טעם למצוה זו אף שהטעם אינו ידוע דהרבה מצות יש שאין טעמם ידוע רק שהקושיא היא שאין צריך לצוות על הטף. כיון דהאנשים ונשים עולין לארץ ודאי לא ינוחו הטף בביתם דמי יטריח לזון הטף בביתם וממילא יקחו עמהם הטף כשילכו ולזה משני לכן אמרה התורה בלשון מצוה על הטף כדי שיקחו הטף מסוג המצוה ויקבלו שכר

הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. בסנהדרין פ' חלק שאלו הרומיים אח ר' יהושע בן חנניא. מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות. א"ל תרווייהו מקרא זה הנך שוכב וכו' וקם העם וכו' א"ל דלמא וקם העם הזה וזנה. א"ל נקוט מיהא פלגא בידך שיודע מה שעתיד להיות והוא תמוה מאד. דהאיך אמר תחלה תרווייהו מן המקרא הזה. ואח"כ חזר ואמר רק פלגא. ב' קשה מה שייכות לשאול אם הקב"ה יודע עתידות. כיון שעושה הכל