נחלת יעקב קכג

ולפרש זה נראה עפ"י דברינו הנ"ל דכיון שהיצר הרע קשה להפרידו צריך טורח רב להבא לטהר וזהו מאמר חגי במה ששאל הן ישא איש בשר קידש וגו' והכוונה שבא להמשיל להם דרך משל ושאל אותם אם ישא איש בשר קודש ממש ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד וגומר היקדש ויאמרו לא יקדש והשיבו כדין דהא דכתיב וכל אשר יגע בבשרה יקדש. אמרו בש"ס היינו דוקא עד שיבלע בבשרה וגם זה אינו רק בשביל איסור הבליעה וחזר ושאלם אם יגע טמא נפש בכל אלו היטמא. ואמרו יטמא כי בקודש עד רביעי מטמא וע"ז אמר תנו כיון שאתם רואין שהטומאה הוא קלה להדבק משא"כ בקדושה הוא קשה הדיבוק ולכך אמר להם אח"כ כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה'. פי' אל תאמרו שחטא זה קל הוא כי כאשר מתחילין לטמא אותן הן מתטמאין והולכין עד בלתי תכלית וכן כל מעשה ידיהם פי' שמתחילין לטמא עצמן ומתטמאין והולכין ואשר יקריבו שם טמא הוא פי' כי ידוע מה שאמר הנביא ואל תזרעו אל קוצים ופי' האלשיך כי כאשר החוטא עושה טוב לא נתקבל הטוב לפני הקב"ה כי כאשר יתקרב עצמו איש מטונף לפני המלך טמא טמא יקרא לו וידחפו אותו חוץ ולזה אמר ואשר יקריבו טמא הוא כל אשר מקריבין עצמן במצות לפני הקב"ה לא יחשב כי טמא הוא ולזה אמר שימו נא לבבכם מן היום הזה ולמעלה פי' שובו בתשובה מיום הזה ומעלה בטרם שים אבן על אבן בהיכל ה' פי' כי הישראל נקראין היכל ה' המה ועיי' אלשיך שם וידוע שיצה"ר נקרא אבן וכשהונח אבן אחד ממילא הושם אבן על אבן עד שא"א לעשות תשובה. ולכך מהרו להשיב מהיותם בא אל ערימת עשרים וגו' ולזאת חטאך בצדקה פרוק להחזיק לומדי תורה כי רפאים בל יקומו כמבואר (כתובות קי"ב) ע"כ יבחנו המו"מ עושר בשביל שתתעשר ואולי יהי' מו"מ זה טוב

והשיבך ה' באניות בדרך וגו' כל המפרשים תמהו שבתוכחה זו אינו מסיים בדבר טוב. עוד קשה מקודם אמר והפיצך בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ א"כ גם מצרים בכלל ודוחק לומר שאחר שיפזרם ויקבצם אתר כך למצרים דלמה יעשה כזה שיקבץ אותם למצרים. אמנם נראה בכוונתם לפי מה שכתוב בזהר חדש בפ' תבא וז"ל והשיבך ה' מצרים באניות אבטוחתא למעבד ולא תבא ניסין ואתוון דעבד קב"ה במצרים ביומין קדמאין כמה דאת אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ע"ש והיינו כמ"ש המדקדקים דאות הכ"ף המורה על הדמיון דרכה, לפעמים להיות חסירה כמו כי ה' אש אוכלה משפטו כאש אוכלה וחסר כף הדמיון וכן מ"ם השימוש דרכה לפעמים להיות חסירה כמו עד יקום גוי אויביו משפטו מאויביו וכאן ג"כ נראה כאלו כתיב והשיבך ה' במצרים כלומר שאותה השבה מהגליות האחרונים יהי' כמו ההשבה שהי' ממצרים באניות פי'. כי בקונקרדאנציא מבואר כי שורש אנה יפרד לג' ראשים ענין אבל כמו ואנו ואבלו וענין מקרה כמו כי לא יאונה לצדיק כל און וענין ג' שהוא ספינהו באניות דהכא יש נפרש כפי' הב' בלשון מקרה כלומר שיהי' בהיסח הדעת עד שידמה לו כמקרה פתאומית כדאיתא בסנהדרין דף צ"ג דאין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה כלומר שיהי' סיבות וגרמות כאשר הי' במצרים אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה כמו כן יאבדו כל אוביך ה' בגאולה אחרונה ויאמר לך שלא תוסיף עוד לראותה כנאמר כי אעשה כלה בכל הגוים

עוד יש לתרץ מה שלא סיים בתוכחה זו בדבר טוב וגם מ"ש בתוכחה זו עד השמדך ועד אבדך בגוים והנביא צוות (עמוס ט') אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב נאום ה' וגו' ולכן נראה כי ידיע שמשנה תורה הם דברי משה כמאמרם ז"ל משה מפי עצמו אמרם והיינו כמו שפירש בס' יערות דבש שה מדברת מתוך גרונו של משה וכיון שהדיבור הי' מדבר לנוכח הי' הדיבור מדבר לכל יחיד ויחיד ולזה נכתב התוכחה זו הכל בלשון נוכח ויחיד וכיון שהדיבור הי' מדכר לכל יחיד אם יהי' רשע ולא ישמע לקול השי"ת שייך שפיר מאמר עד השמדך כי הרשעים יכלו בוודאי ולא ישאר רק טוב ומש"ה לא סיים בדבר טוב כי כיין שאינו מדבר רק לרשעים והרשעים באמת יכלו בזמן ההוא כדכתיב (ירמי' מ"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה משא"כ בפ' בחקתי שהי' משה שליח מהקב"ה אל כל ישראל. וכיון שהי' מדכר אל הכלל מש"ה לא הי' יכול לומר בלשון עד השמדך ועד אבדך כי הכלל ודאי דלא ישמדו ולא יכלו כי אפילו שבטא גמירי דלא יכלה מכ"ש הכלל ולכך סיים בדבר טוב כי להכלל בוודאי יתהפך הקללות לברכות ויהי' כולו טוב – עוד יש לפרש בדרך אחד כי יש לנו שני הבטחו' א' מה שאמר ישעי' (ס"ה) שהצדי' יראו במפלת הרשעים כדכתיב הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ובשבר רוח תיללו וכן אמר שם (ס"ו) נראה בשמחתכם והם יבושו. הבטחה ב' לצדיקים דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דהיינו שבגאולה העתידה יראנו השי"ת נפלאות כימי יציאת מצרים ומצינו לפעמים פסוק אחד שמדבר לצדיקים ולרשעים וז"ש והשיבך ה' מצרים באניות בדרך פי' כי און הוא לשון כח כמו (הושע) מצאתי און לי וידוע מה שכתבו המדקדקים דאות הכ' המורה על הדמיון דרכה לפעמים להיות חסירה כמו כי אש ה' אוכלה שמשפטו כאש אוכלה וחסר כף הדמיון או מ"ם הדמיון דרכה להיות לפעמים חסירה כמו עד יקום גוי אויביו שמשפטו מאויביו וכאן נמי חסר כ"ף והמ"ם הדמיון מתיבת