נחלת יעקב קכד

מצרים ומשפטו כממצרים כלומר שבאותן הכוחות שהי' בימי צאתך מארץ מצרים כמו כן יהי' בגאולה העתידה בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה והיינו שאבדו השר ועמו כמו שכתב האלשיך כמו כן בגאולה העתידה יאבדו כל האומות והשרים שלהם ולא נוסיף לראותם עוד ומ"ש והתמכרתם מדבר על רשעי ישראל כמ"ש ישעי' הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו כי מפלת רשעים שמחה לצדיקים

בשמחה ובטוב לבב מרוב כל היינו שירים מברכת ה' עליו לעבודת ה' כענין אז"ל (עירובין נ"ד) א"ל רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך שאין בשאול תענוג כו' ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול מי יגיד לך בני אדם דומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין. ולכאורה אין לזה הבנה דכיון שהוא אומר שרוצה להניח בניו חוק מה מתרץ במה שאומר הללו נוצצין הלא הוא בעצמו אומר כן כיון שרואה שימות ובניו ישארו רוצה להניח לבניו חק. ורואה אני בכוונה בזה דהנה בצמחי השדה יש שני מינים א' שזורעין וצומחין. וא' שגדל מעצמו והנה אותן שזורעין וצומחים כגון כל מיני תבואה צריך לשייר מאותו המין כדי שיהי' לו מה לזרוע אח"כ כי אם לא ישייר על הזריעה לא יהי' לו בשני' כלום. נמצא שהתבואה השני' יש לה עזר מהתבואה הראשונה משא"כ העשבים הצומחים בעצמם, יכול לכלות הראשונה מכל וכל כי להשני' אין לה עזר מהראשונה וזה שאמרו ז"ל יש לך היטב לך כלומר עשה צדקה ושאר מצות בממונך במה שייטיב לך ולא תאמר אניח לבני חק כי אין לבנים עזר מאבות כי בני אדם דומין לעשבי השדה כלומר לעשבים שאינם נזרעין ואין לאחרונים עזר מראשונים כמו כן אין לבנים עזר מאבות והכל תלוי במזל או בהשגחה: פרשת נצבים

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם וגו' והוא תמוה דהל"ל ראשי שבטיכם ב' כיון דכתיב כל איש ישראל רישא דקרא, אך למותר. ג' תיבת שבטיכם הוא מיותר. ולתרץ נראה דכיון שהכניס בברית אף כל הדורות הבאים והראה למשה דור דור ודורשיו והכניסם כולם בברית וידוע כי הראשים צריכים שבועה אחרת להדריך את העם ולהיות פניהם כלפי העם להדריכם והעם צריכין שבועה שלא יסורו מן הדבר אשר יגידו להם השופטים. והנה בקרא דלא יסור שבט מיהודה פירש"י אלו ראשי גליות שרודין את העם בשבט עיי"ש והיינו מקודם היו בישראל מלכים והי' הישראל הלכו אחר עצת המלכים כמו הגוף שהולך אחר הראש ובבבל הוצרכו לכפי' והיו מכונים הראשים בשם שבט וזהו שאמר הכתוב כיון שהראה לו דור דור ודורשיו לזאת בדור הראשון נקראים המלכים בשם ראשים וראשי גליות שבבבל נקראים בשם שבטים כמ"ש רש"י ז"ל וזהו שאמר ראשיכם שבטיכם זקניכם היינו הסנהדרין או החכמים והשופטים שבכל דור הנקראים זקנים בכל המקרא כדכתיב ועלתה יבמתו השערה לעיני הזקינים, והנה השמש של הב"ד נקרא שוטר כדכתיב שופטים ושוטרים היינו שאין להם כח כ"כ לרדות במקל כמו מי ששבט המושל בידו ואתר כך אמר כל איש ישראל שהם מושבעים לשמוע הרי מי שנתמנה לראש מושבע מהר סיני להדריך את העם

וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה בשבת פ' המוציא יין אמרינן מ"ט גמלא זוטרי גנובתי' משום דאכלה כיסי ומ"ט תורא אריכא גנובתי' משום דדיירי באגמא ובעי לקרקושי בקי והוא תמוה. ונראה דהנה חכמינו ז"ל דברו בזה בחידות נסתרות על אורך הגלות הזה האחרין כי עדן לא מצאנו פדית ורוחה וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה דהנה בבל מכונה בשם גמלא כמ"ש מהרש"א בח"א ותורא נ"ל שהוא על שם שנאמר בפיוט יוצר של יום שני דר"ה כשחושב ארבעה מלכיות שהראה לאברהם וחשוב מלכות האחרון וזה לשון הפייט ותור זה ישמעאל שנמשלו לשוורים והנה גלות בבל לא הי' רק שבעים שנה וגלות האחרון הוא כמה מאות שנה וכשהישראל בגלות נאמר עליהן בתוכחה הוא יהי' לראש ואתה תהי' לזנב. וזהו קושית הגמרא מ"ט גמלא זוטרי גנובתי' דהיינו שגלות בבל הי' הגלות והשפלות על זמן מועט ותורא שהוא מלכות ישמעאל אריכא גנובתי' שהגלות והשפלות של המלכות הוא זמן רב והוא ארוך מאוד, ולזה תירץ של גמלא משום דאכלה כיסי פי' דבש"ס אמרו ראשונים שנתגלו עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם, ופירש"י כי בבית שני שהי' בו ע"ז וג"ע וש"ד וזה הי' עון מגולה שלא הי' יכולין לחפש עליו הוראת היתר ולזה כשנענשו ע"ז בגלות היו מרגישין תיכף בחטא ועשו תשובה. משא"כ אחרונים שהי' כעין שנאת חנם ולא הי' העון מגולה אצלם לשוב על העון. לכן נתארך זמן הגלות וזהו גם כן כוונתו כאן דמ"ט גמלא זוטר גנובתי' פי' שהגלות בבל הי' רק על הזמן קצר הוא משום דאכלה כיסי פי' שעשו עונות גדולים שנמשלו לקוצים והיו מרגישין תיכף לשוב בתשובה משא"כ גלות האחרון שיש עליהם עבירות קטנות שאדם דש בעקביו וזהו שאמרו דבעי לקרקושי בקי דכמו שקשה מאוד לגרש הזבובים כי בעוד שמגרשין זו באה אחרת במקומה. כן אותן עבירות שאדם דש בעקביו מי שהורגל לזלזל בעבירות קלות אף אם ינקה עצמו מאותן שעשה יוכשל בעבירות אחרות שאדם דש בעקביו מחמת שאינו משמר עצמו מעבירות קלות והעבירות קלות מקנין אותנו האומות ע"י העירוב לבין האומות