נחלת יעקב קיט

שאחר יוה"כ הא אחר יוה"כ לא נגזר כלל. ועוד קשה לר"י למה צריך לר"ה הא אדם נידון בכל יום לכן נראה דיש שני מיני יסורין יסורי עונשין ויסורין של אהבה כמבואר בברכות פ"ק בהא דאמר ר"י נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה, עיי"ש בהכותב בשם הרמב"ן שדחק עצמו בטיב יסורין של אהבה. וכתב דהיסורין על השוגג מחמת שלא נזהר הוי יסורין של אהבה והנלפענ"ד דיש שני מיני יסורין א) כענין תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, והיינו שבאין לעוררו בתשובה, וזה דומה לאיש שנתעלף ומכין אותו למען יתרפא, וזהו בוודאי יסורין של אהבה כיון שבאין על להבא, ויש ג"כ יסורין של עונשין כמלך שמעניש על חטא שחטא נגדו עד שלפעמים יש יסורין שאפילו תשובה אינו מועיל כמו שאמר עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (ועיי' בפירושי לאיכה אקרא דאני הגבר) וזהו כוונת הש"ס במה שאמרו ההוא לעיונא בעלמא, כי בראש השנה וביום הכפורים נגזר הדין מהיסורין העונשיים, וזהו בכלל משפט כמלך שמייסר ועושה משפט למי שחטא נגדו משא"כ בשאר ימות השנה אין דנין דין משפט עונש כלל, כי השי"ת ברחמיו קבע ימים אלו לעשות משפט בהן היותן ימי רצון כמו שהאב שממתין מלהעניש לבן עד שתהי' האם ג"כ שם למען לא תניחו לכעוס הרבה כמו כן ממתין הקב"ה עם דין העונש עד שיהיו ימי רצון, משא"כ יסורין הבאין לעוררו בתשובה ולא לעשות דין רק כמו שמכין לאיש שנתעלף נקרא עיוני בעלמא כדרך שהרופא משגיח על איש שלא יחלה ואם רואה שעלה בו איזה אבעבוע חותכו תיכף או אם רואה שאכל אכילה גסה נותן לו תיכף דבר המירק אותו מאכל וזה אי אפשר להמתין עד יוה"כ כמו שאי אפשר להמתין לאיש שנתעלף רק תיכף צריך הכאה לעוררו בתשובה כדי לרפאותו. ולפי זה אתי שפיר גם קושיות התוס' דוודאי אין שייך תפלת אחרים רק ביסורי עונשים כדרך שהתפלל משה על העונש שרצה הקב"ה להעניש לישראל אבל מה שמייסרין לאיש בכדי להזכירו לשוב הדומה לאיש שנתעלף לא שייך תפלת אחרים עליו כיון שאי אפשר להתפלל רפאינו בלי השיבנו שאי אפשר לרפואה בלי התשובה, וכמו שלא שייך לבקש להמכה לאיש שנתעלף שתשוב רוחו אליו שלא להכותו, כיון שההכאות הוא לטובתו וגם לא שייך לבקש שהשי"ת יתן לו לב לשוב כי כבר למדינו זה הרב מהרש"א בח"א דלא שייך להתפלל של התשובה רק האדם על עצמו כמאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין לו ואם אתם פותחין פתח כמחט סדקית אני אפתח לכם כפתחו של אולם. אבל האדם על חבירו אין שייך והתפלל בענין תשובה ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי דהיינו שיועיל תפלת אחרים באמצע השנה, בשלמא מה שמתפללין רפאינו בלשון מדברים בעדם אתי שפיר כמו שמתפללין השיבנו שרבים המתחילון התשובה מתפללין השיבנו כמו כן מתפללין רפאינו משא"כ להתפלל על אחרים ודאי לא מצלינן באמצע השנה רק אליבא דר"י וזהו ג"כ הכוונה מה שאמרו תשובה תולה והיסורין ויוה"כ מכפר היינו שהתשובה מגין מהיסורין שאלולי התשובה הי' בא עליו יסורין כדי לעוררו בתשובה משא"כ יסורין עונשים הן נידונים בר"ה ויוה"כ לרבנן ולר"י אפילו יסורים עונשיים בכל יום. והקושיא שקשה לר"י דא"כ מה תוספות יש לר"ה משאר ימים, וקרא כתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, נראה דהנה בר"ה אמרו וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון מאי כבני מרון כבני אימרנא (כבשים שמונין אותן לעשרן) ר"ל אמר כמעלת בית חורון (שהדרך קצר ואין שנים יכולין לצאת) ת ר"י אמר כחיילות של בית דוד (כך היו מונין אותן זה אחר זה בצאתם למלחמה) שאין לזה פירוש מה ענין שלשה המשלים האלו. ולתרץ זה נראה דהצדיקים אין עומדין יחד במשפט עם הרשעים, כדכתיב על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים פי' ידיעה מלשון חיבה וקורבה כמו מודע לאישה, ובוודאי הצדיקים נידונין תחלה. והנה הרמב"ם כתב דמתחלה נידונין כל אחד בפרטות ואח"כ נידונין כל העיר והמדינה וכל העולם. ולזה רימזו אלו המשלים דמתחלה כשבוררין הצדיקים מבין הרשעים ליתן להם שכר ולדונם לקיים כשמעבירין בני העולם ומעבירין אחד אחד בלי שום דין על רשעתו עד שמגיעין לצדיק ליתן לו שכרו ולזה המשילו כמו שמעבירין את הצאן עד שיגיעו להעשירי שיהי' קודש, וה"נ מעבירין כל אנשי העולם עד שמגיעין לצדיק ופוסקין לו שכרו, ואח"כ חוזרין ומונין כל רשע ורשע לדונו בפרטות ואין דנין שנים כאחד רק דנין כל אחד ואחד בכדי שלא יזיק חרון אף של האחד להשני. וממשיל לזה משל כמעביר שוורים אחד אחד בבית חורין שלא ידחוף אחד את חבירו ואח"כ כשדנין את הכלל בדברים שנוגע להכלל ולכלל המשותפין לחטאים במה שאחד יש לו עונש גם על עון חבירו כגון שהסיתו או מחמת שהגביר כח הטומאה ועי"ז גרם חטא לחברו נשקלין ביחד ומי שאין לו שום שותפות בחטא חבירו אינו נשקל ביחד ונשקלין חבורות חבורות ממשיל לחיילות בית דוד שכל חיל וחיל מושגת בפני עצמו מה שצריכין לעשות להם ולפי זה א"ש דאף ר' יוסי לא אמר נידון בכל יום רק האדם בפרטות, אבל הדין של ציבור מה שנשקלין העולם ביחד היאך להתנהג עם העולם בכלל הן לדבר רע ח"ו הן לטוב שצריך לכלל העולם זה לא נידון רק בראש השנה ולפי