נחלת יעקב קיח

מדה כנגד מדה כדרכיו אנו יודעין כי ה' המכה בהשגחה פרטיית ולזה אמר לו הנך רואה שהקב"ה משגיח עליך שהעונש מדה כנגד מדה שלא סר השגחתו ממך ואת אשר יאהב יוכיח וסר עונך וחטאתך תכופר, ועפ"ז נבין דברי חז"ל (גיטין פרק הניזקין) ר' יהושע הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורין ועמד ר"י ואמר על פתח בית האסורין מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וכו' אמר מובטחני בזה שיהא מורה הוראה בישראל. כבר תמהו בזה הכל מה הכיר בזה התינוק הלא לא השיב לו רק קרא כדכתיב ואפילו אם נאמר שהילד כיוון לאיזה כוונה, מנין הי' יודע ר"י כוונתו, ולהנ"ל א"ש, דהנה העונש הבא בהשגחה הוא מדת הרחמים כענין שנאמר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, וכדרך רופא המחתך בחיתוך בשר. וזה כוונת הכתוב מי נתן למשיסה יעקב, פי' באיזה עונש בא אם ע"י השגחה או ע"י הסתרת פנים, ומשיב הנביא הלא ה' זו חטאנו לו פי' שע"י מדת הרחמים בא. והראי' ע"ז כי זו חטאנו לו כלומר במשקל העונש ממש בזה חטאנו לו, וכיון שמדה כנגד מדה הוא ע"כ מאת ה' בעל הרחמים היתה זאת ופי' זה ניכר מתוך הנגינה כי לפי פירושו תיבת הלא ה' צריך להיות באתנחתא שהוא הפסק מאמר אבל לפי פרש"י שזו חטאנו הוא במקום אשר חטאנו צ"ל תיבת ה' בטעם משרת ולכן כששמע ענין הנגינה מהתינוק שקרא באתנחתא תיבת ה' אמר מובטחני בזה שיהי' מורה הוראה בישראל

כי תדור נדר וגו' והי' בך חטא וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו'. והוא תמוה דמה"ת יעלה על הדעת שיהי' חטא כשלא ידור, דאצטריך קרא לאשמועינן שלא יהי' וגם אמר בכפל מוצא שפתיך תשמור דכבר אמר כי תדור נדר לא תאחר וגו' לכן נראה דקודם אמר דלא יאחר לשלם דכשיאחר לשלם אף שיאחר לשלם מחמת אונס לו יהי' שישלם אח"כ יהי' עליו חטא דאין עליו חטא על מה שלא קיים מחמת אונס רק על תחלת הנדר שהתורה הזהירתו שלא לנדור כמבואר בש"ס (נדרים ט':) כנדרי רשעים וכו' כנדרי כשרים וכו' ומה שאמר הכתוב וכי תחדל לנדור וגו' הכוונה דהנה ידוע שיש דברים שנתפסים במחשבה כדכתיב כל נדיב לב וע"ז אמר הכתוב וכי תחדל לנדור כלומר דכל שלא ידור בפה רק במחשבה אם יהי' אנוס אח"כ ולא ישלם לא יהי' עליו חטא כי אין הקב"ה מעניש על המחשבה כדכתיב למה יקצוף ה' על קולך משמע שאין קוצף רק על הקול ומה שסיים כאשר נדרת נדבה דהנה הר"ן ז"ל בנדרים ט' כתב נדרי כשרים נדבה הוא, וא"כ גוף הנדר שהוא בעת צרה ברצון טוב הוא נדבה כיון דליכא חשש פשיעה ע"ש ובוודאי אם נאנס בקיום הנדר פטור על הנדר כיון שלא הי' בו חטא על, גוף הנדר, שהרי יעקב אבינו נדר ולימד אותנו להיות נודרים בעת צרה מ"מ אמר הכתוב שישמור לעשות דהיינו שיהי' נחפז למהר בקיום הנדר אף מה שנדרת הי' רק נדבה ולא הי' חטא בגוף הנדר מ"מ אולי ח"ו יהי' עונש על האיחור כמו שנענש יעקב אבינו א"כ תהי' נחפז לקיים נדרך

ולנערה לא תעשה דבר, הא דלא כתב זה למעלה גבי בעולת בעל, הוא מטעם דבסנהדרין מבואר דרודף ניתן להצילו בנפשו וזה אינו אלא בנערה המאורסה עיי"ש

כי יפול הנופל ממנו. בגמרא (שבת פרק במה מדליקין) אמר רב יצחק לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים הבא זכות והפטר, אמר מר עוקבא מה קרא כי יפול הנופל ממנו ממנו להביא ראי' והוא תמוה, א' דלמה לו הטעם דאם יחלה הא אפילו בלאו האי טעמא יש לבקש שלא יחלה כי הוא דבר רע ומר למאוד ואפילו אם בוודאי יתרפא ראוי לבקש רחמים שלא יחלה ולא יצטרך להרופא, ב' דאמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות, הא וודאי דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא ובוודאי אף אם עדיין לא הלה אומרים לו הבא זכות והפטר מדינך, ולמה לי' להביא ראי' דלכאורה אין צריך קרא לזה. ולזה נקדים הא דאמר בראש השנה הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו. אמר ר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר"י ורבנן הא כתיב ולרגעים תבחננו האי לעיוני בעלמא. בתוס' שם בד"ה כמאן מצלינן האידנא וא"ת לרבנן מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים ועוד דאמר אדם נידון בר"ה, הא אמר הנכנס לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. ואומר ר"ת דשלא יחלה לא מצלינן אלא לר"י אבל שיתרפא מצלינן לכולי עלמא דמתי יחלה נגזר ומתי יתרפא לא נגזר ואמר בנדרים דמריעי היינו רבנן והיינו שלא יחלה ודבריהם נראין קצת דוחק, דודאי כשנגזר החולי נגזר בכמות ואיכות. ועוד קשה הא דאמר בש"ס האי לעיונא בעלמא דלמה לי' להעיון המוקדם הא בר"ה הכל נסקרין בסקירה אחת והוא צופה ומביט פד סוף כל הדורות בצפי' אחת. ועוד קשה הא בד' חלוקי כפרה שעבר על לא תעשה תשובה תולה להגן מיסורין ויוה"כ מכפר באיזה יסורין הוא תולה אי מיסורין שנגזר ביוה"כ אפילו תשובה אינו מועיל ואי מיסורין