נחלת יעקב קיז

דהא אף במשה מצינו שהוסיף כמה פעמים מדעתו והי' לו הוכחה דהוסיף מדעתו דאם אדם חטא בהמה מה חטאה וסבר שאם אמת הוא ויתברר הדבר שרות ה' דיבר בו יהרגהו אח"כ כי הוא בידו ומ"מ נענש על שעבר על מצות הנביא אפילו רגע אחד, ולזה אתי שפיר גם כאן דצוה להרוג העיר אשר בא במצור ואסור להשחית עץ מאכל שלא יוקשה להם איך תהרוג אולי עתיד לצאת מהם דבר טוב דהא גבי משה שהרג את המצרי כתיב ויפן כה וכה ופרש"י שראה אולי שאין עתיד לצאת ממנו אחד שיתגייר ואולי יחוסו גם המה ויראו להרגם. אך באמת אין זה חשש כי אין יוצאין להלחם במלחמת הרשות אלא ע"י אורים ותומים וע"פ הקב"ה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות וזהו שאמר כאן כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור כלומר אל תחוס להרגם כי אותו האדם אשר בא מפניך במצור עץ השדה הוא היינו אלין סרק שאין עושה פירות

פרשת כי תצא

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. בסנהדרין (פ' חלק ק"ז) אמר רב יהודה אמר רב ביקש דוד לעבוד ע"ז שנאמר ויהי דוד בא עד הראש וכו' והנה לקראתו חושי הארכי וכו' אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו וכו' אמר מ"ט קנסיבת יפת תאר א"ל יפ"ת רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר וגו' כל הנושא יפ"ת יש לו בן סורר ומורה והמאמר הזה תמוה מאד, דכי בשביל אשר בנו רצה להרגו יעבוד ע"ז, וגם כל הויכוח. שביניהם אין לו המשך כלל. ולפענ"ד נראה ליישב על נכון, דהנה שם ע"ז לא נאמר דוקא על עבודת עכו"ם כמבואר בב"ב ק"י שאמר יהונתן בן גרשום כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ולא יצטרך לבריות והוא א"י מה עבודה זרה עבודה שהוא זרה ממנו עש"ה אלא אפילו אם מאמין על שאר איזה סיבה לומר שע"י סיכה זו ימצא פרנסתו ולומר כחי ועוצם ידי ונקראת עבודה זו עבודה זרה כמו שאמר (איוב ל"א) אם אשמח כי רב חילי וכו' אם אראה אור כי יהל [פי' שיש לי טובה רבה עד שאורו עיני] ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי [כלומר שיאמר כחו ועוצם ידי עשה לי כל הטוב] גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל. וע' מ"ש בפ' וירא לפרש מה שאמרו חז"ל שיש אומה שמאמינים לאבק שברגליהם ואף בשירות שמשרת או עובד עבודה שאינה לפי כבודו יש לקרות לעבודה זו עבודה זרה כלומר שזה מעשיו בעבודה זו ולפי זה לכל אחד יש לו עבודה זרה אחרת. ונמשול לזה משל כי לאיש עני שיכול לפרנס עצמו במלאכת חייט שהוא אומנות נקיי' ועושה מלאכת בורסקי ולזה יש לייחס ולומר עליו שזר מעשיהו כי מלאכה כזו אף לאיש כזה איננה לפי כבודו, ולאיש עשיר אף מלאכת חייטין איננה לפי כבודו כי יכול לפרנס עצמו במלאכה של בוסם ולבן מלך אף מלאכת בושם אינה לפי כבודו כי איננו צריך שום עבודה, כי המלך יכול להספיק לי פרנסתו וכלום חסר וכו'. והנה הבעל עקידה בפ' שופטים כתב בקרא דאל תיראו ואל תחפזו שאמרו חז"ל שזה הכהן מדבר ומשמיע ומי האיש אשר נטע כרם כהן מדבר ושוטר משמיע ומי האיש הירא ורך הלבב שוטר מדבר ושוטר משמיע שיש שלשה כיתות בני אדם יש אשר הקב"ה לבד משגיח עליהן ונותן להם כל צרכם ואינן צריכין לשום סיבה ולשום מלאכה כרשב"י וחביריו והן מאוכלי שולחן המלך ממ"ה הקב"ה ויש בינונים שצריכין לסיבות. אמנם אשרי למי שאומנותי בושם, ואוי לו למי שאומנותו בורסקי, ויש אשר המלך רודף אחריו וכל המלאכות לא יועילו לו עש"ה ולפ"ז נראה דאצל מי שהוא כרשב"י וחביריו שרואה שפרנסתו מזומנת לו ע"פ ניסים מהשי"ת ויעסוק אפילו במלאכת בוסם וימעט בעבודת השי"ת נקראת עבודה זו עבודה זרה שזר מעשהו, כיון שמשולחן גבוה קא זכו, משא"כ לשאר בני תורה שהן צריכין לסיבות אמצעית מ"מ אם יעסקו במלאכה הבזויה המבטלת מתורה ועבודה מלאכה זו נקראת עבודה זרה שזר מעשיהו וע"ז נאמר ומשנאי אהבו מות. ולפ"ז נראה דדוד המלך אשר עליו נאמר ודוד ברבבותיו וכל מלחמותיו הי' ע"פ השגחה וניסים שאינן בדרך הטבע כמו בגליות והכה על שמונה מאות חלל, ומעולם לא הי' צריך דוד לחרב וחנית וכאשר הי' רוצה במלחמות אבשלום סיבות אמצעית, ודבר זה מכנין אותו בשם עבודה זרה כי הוא עבודה שזרה לדוד. וכן כתב המהרש"א בדור אנוש שעבודה זרה שלהם היתה עד"ז שאמרו מגדולת עבד ניכר גדולת רבו עש"ה. וכן הנביא מוכיח את ישראל במה שהשענו על מצרים ושאר מלכים ומכנה אותו בודה זרה, וזהו שאמר מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה כלומר מלך שכמותך אשר כל מלחמותיו הי' שלא בדרך הטבע רק בדרך נס, והשיב לו מלך שכמותי יהרגנו בנו כלומר הרי אני רואה שה' סר השגחתו מעלי שהסית בי בני להרגני, ולכך אני צריך לאמצעית. והשיב לו חושי הארכי מ"ט קנסיבת יפ"ת והי' לך לדרוש סמוכין ותוכן כוונתו בזה, דהנה יש שני עניני עונשין, א' עונש הקב"ה בהשגחה. ב' עונש הבא בהסתר פנים והסימן בזה לידע איזה עונש בא בהשגחה כשרואין שהעונש בא מדה כנגד מדה על החטא, וכמאמר הכתוב כדרכיך אשפוט וידעת כי אני ה' המכה דהיינו אם העונש בא