נחלת יעקב קטז

צריך התורה לשקול הכל אם הוא עני כזה או כזה ואין דין זה רק למראית עין לכך הוצרך לישראל ג"כ מלך למשפט לפי השעה והענין עד שבדורינו בעוה"ר אין לנו מלך הועמד לנו ראשים שידונו לפי השעה והענין. ולזה הוכרח לבוא אל דוד במשל כי ע"פ דין הקבוע לא הי' יכול לחייב את דוד כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, אך כל זה עול גדול הוא בעיני העריות שהוא מסכן עצמו עבור דוד ויוצא ללחום מלחמותיו, ועתה לקח אשתו ממנו ומחמת זה בא למרוד במלכותו ועי"ז יהרג ועל פי משפט השעה והענין נתחייב בעונש. ולכך הביא המשל הזה הנ"ל אי אתה מודה במשפט שהוא לפי השעה והענין, כן הוא הענין שלך שמשפטך חרוץ עפ"י השעה והענין ולא עפ"י משפט הקבוע וזה הוא ג"כ משפט חטא ישראל היות שהישראל צריכין בכלל למשפט התורה רק לפעמים למשפט המלך בפרט והמה רצו לעקור משפטי התורה בכלל להעמיד הכל על משפט המלך, שהרי אמרו אליו אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך שימה עלינו מלך לשפטינו, ומאסו התורה בכלל לכך תרה אף ה' ויאמר לא אותך מאסו ולכך המשיל להם כמו מי שמבקש מטר לקציר כי בקשת המטר הוא רק לזריעה ולא לקצור כמו כן אתם בקשתם המלך זר המזיק ולא לדבר הצורך, והדברים ברורים:

ובזה יתפרש כוונת הכתוב (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש כי לפעמים חשוב הדבר גזל אף שלפי חק הקבוע אין זה גזל ואם יבא למשפט חק הקבוע יזכה בדין. ואמרו במדרש, שזה הי' מדת סדום, שכל אחד הי' ניטל פחות משוה פרוטה ולא היו יכולין לחייב עפ"י הדין וזה הי' גזל וכן מצינו באבות האומר שלי שלי ושלך שלך זהו מדת סדום, וקרא כתיב כי מלאה הארץ חמס והיינו שהערימו לעשות עפ"י הדין שלא יהיו יכולין לחייבן וזהו שאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי מצינו לפעמים שהעני מחמת שהוא עני נגזל עפ"י הדין וחק הקבוע כמו ששנינו שני אחין אחד אא ואחד עשיר והניח להם מרחץ ובית הבד הרי עשיר אומר לעני קח לך עבדים קח לך זיתים וגוד או אגוד אין העני יכיל לטעון שאין לו מעות לטעון אגוד ונמצא שמשפט זיכה עשיר כי הדיינים מחוייבים לדון ע"פ דין הקבוע ואין מרחמין בדין, אבל הבע"ד מחויב לעשות תמיד ע"פ היושר, ועל כיוצא בזה אמרו לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה וזהו שאמר אל תגזול דל היינו שהדל נגזל במה שהוא דל ואל תדכא עני בשער כי שער הוא מקום המשפט שנאמר ועלתה יבמתו השערה וזהו שאמרו שלא יגזולו את הדל במה שהוא דל ומדכאין אותו במקום המשפט הקבוע וזהו שאמר וקבע את קובעיהם נפש, קבע הוא לשון עושק ואין לו שורש, ולא מצינו עושק בלשון קבועה רק כאן וגם במלאכי היקבע אדם אלהים במה קבענוך. ונראה שזה נאמר על שגזלו בחק הקבוע עד שאין הב"ד יכול לחייבו כמו במעשר ותרומה וזהו שאמר במה קבענוך המעשר והתרומה וכן היקבע אדם אלהים כלומר מי הוא אשר יאמר שילך נגד אלהים דוקא בחק הקבוע, וזה ג"כ נקרא גזל כמ"ש בזרעים המניח את הכלכלה תחת התאנה לפטרו מפרט על זה נאמר אל תסיג גבול עולם הרי מצינו שההולך ע"פ חק הקבוע לפטור עצמו מחוב עניים נקרא גוזל והנה אותן שגזלו תרומות ומעשרות ודאי לא הי' גוזלן בגזל גמור, דא"כ היו הגבאים מהב"ד שביניהם מוציאין מהם, אך שהתחכמו והערימו לפטור עצמם מהדין כמ"ש חז"ל דורות הראשונים היו מכניסין דרך שער לחייבן במעשר ודורות אחרונים מכניסין דרך גגות לפטרו ממעשר והולכין ע"פ חק הקבוע וידוע אם הי' רוצה הקב"ה לדון ע"פ חוק הקבוע לא הי' שום אדם יכיל לעמוד, כי מי יעמוד בדין אם תגמור. וזהו וקבע את קובעיהם נפש, שאם הוא ילך ע"פ חק הקבוע גם הקב"ה ילך עמו ע"פ חק הקבוע וממילא יטיל נפשה

כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. הכתוב הזה הוא תמוה והאלשיך פי' ע"פ מה שפרש"י בפ' בחקתי על פסוק ועץ השדה ישן פריו דהיינו אילן סרק, וזהו כוונת הכתוב אל תתמה מה שהקב"ה מתיר לכבשם עד רדתם שהוא חי ומדבר וא"כ למה יחוס על הצומח יותר מעל המדבר ולזה אמר כי האדם עץ השדה כלומר שהאדם הזה לא תשוב חי ומדבר רק כעץ השדה וכו' יעו"ש ולענ"ד דבר זה הוא רחוק מאוד כי אין שייך להקשות בזה דמי לא יודע דעכו"ם הם מזיקים וגרועים יותר מעץ מאכל. ולזה נראה לענ"ד דביומא (דף כ"ב) וירב בנחל על עסקי נחל וכו' אמר מה בשביל נפש אחת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה בנחל כל הנשמות עאכ"ו. ולכאורה הוא תמוה הרבה דמה ענין לקל וחומר הלז דמדמה לעכו"ם הא שבעה אומות יוכיחו דכתיב בהו לא תחי' כל נשמה, לכן נראה דהטעות של שאול הי' דהנה מצינו בעמון ומואב שהזהיר עלי' הכתוב אל תתגר בם מלחמה דהיינו מטעם שני פרידות יש לי להוציא מהם וראה שאול ברוה"ק שמבני בניו של המן שהוא מזרע אגג אמרו תורה ברבים למד שפיר קל וחומר דהנה הא ד ה תורה להביא עגלה ערופה אף דודאי ההרוג נתחייב מותה כמו שדרשו חז"ל בקרא דכי יפול הנופל ובוודאי דלא נקרא זה שנתחייב הריגה דם נקי אלא ע"כ משום דם זרעותיו אילי עתיד לצאת ממנו דבר טוב, ולכך כיון שראה ברוה"ק שעתיד לצאת מאגג זרע כשר לכך חמל עלי' אף ששמואל אמר דבר בשם ה' מ"מ חשב ששמואל הוסיף זאת מדעתו