נחלת יעקב קטו

עפ"י חכמת הטבע שאין בהם ממש כדכתיב מוליך יועצים וכו'. וזהו שאמר ע"ד מליצה כי הרבה בעלי חיים אשר נותן להם הקב"ה חכמה וכיון שחכמתם הוא בטבע אין יכולין להתנהג א"ע בחכמתן ועושים חכמתן ופועלין בהיכל מלך אשר בכל שעה עומדין עליהם לחקור פעולתן ולסותרן ואלו היו עושין בבתים אחרים הי' פעולתן מתקיימת כמו כן אותן ב"א שאין הולכין בדרכי התורה פועלין חכמתן בהיכל מלך עד שנתפשין בחכמתן

שופטים ושוטרים תתן לך וגו' תיבת לך הוא מיותר, ונראה שפירושו כעין שפרש"י בפרשת לך לך להנאתך ולטובתך וכן פרש"י כאן כי מינוי השופטים טובתך היא כמו שאמרו ז"ל כדאי הוא מינוי השופטים להושיבן על אדמתן ובימי משה הי' לטובת משה כמו שפירשו בקרא דאיכה אשא לבדי עיי"ש

כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וגו' ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. לכאורה לא הי' לו לומר רק לא צוך ה' אמנם הכוונה כי הגוים אשר המה תחת המזל ראוי להם לסמוך על מנחש ומכשף היודע משפט הכוכבים ואתה לא כן נתן לך ה' פי' כי לא נתן אותך תחת המזל ומשפטי הכוכבים והמזלות אינם שייכין לך

וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר וגו' אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהי' הדבר ולא יבא וגו'. ברש"י הביא דברי הספרי עתידין אתם לומר איך נדע, ירמי' אומר וכן חנני' בן עזור טובות ה', תמהו בו רבים מה ענין האות הזה כי בוודאי כשיראו שלא יבא הדבר ידעו שהוא שקר ועיקר אמירתן איך נדע היינו קודם שיתברר ועוד אמר לא תגורו ממנו, מי האיש הירא כשראהו ששקר דבר, והרמב"ן כתב לחלק בהא דכתיב בירמי' רגע אדבר, דמשמע שחוזר אפילו בין טוב לרע ומטענת ירמי' עם חנניא בן עזור משמע שמטוב לרע אינו חוזר ומרע לטוב חוזר ותירץ דמדברו בלבבו חוזר בין מטוב ובין מרע אבל כשמבטיח ע"י נביא שליח השם אינו חוזר מטוב אבל מרע חוזר, ולהסביר דבריו נראה דבדברו אל לבו חוזר אף מטובה, והטעם דהקב"ה דן תמיד המדינה והאדם כאשר הוא שם ואם כפי מעשיו של עכשיו הוא טוב עושה בלבו להיטב ואם נשתנה לב ב"א כביכול נשתנה רצונו, אבל כששולח ע"י נביא להודיעו אם כששולח לרע אף אם הרע עומד לחזרה אם ישובו מ"מ שילה שליח להתרות אותם שאם לא ישובו יבא עליהם העונש כזה וכזה כי הם חייבים עונש כזה לפי מעשיהם של משא"כ כששולח להם נביא לבשר להם טובה ההוא מחויב לבא עכ"פ אפילו לא יהיו ראוים הטובה כי אין לומר שעדיין תלוים למה הי' להקב"ה לבשר להם כיון שגם אחר הידיעה יהי' להם הדבר בספק עדיין, ומה תועלת בהידיעה. וכן ההבטחה שהבטיח לאבות על זרעם לא ישתנה אפילו בכולן חייב כדכתיב ואתם אומרים הי' נהי' סגורים בית ישראל וגו' אם לא בחימה שפוכה וגו' לכך לא שייך לבשר טוב ע"י שליח דודאי לא שייך לבשר טוב עליהם עצמם רק על הדבר שיהי' בסמוך כי כל דינו של הקב"ה היא כאשר הוא שם, וא"כ כשאפשר להשתנות ממ"נ אם הן ראוין עכשיו לטובה זו מה"ת לא יבא הטובה תיכף ואם אינם ראוין עדיין למה יבשרם עכשיו דהא הבחירה הוא בידם עדיין ועכשיו אינם עדיין ראוים בשלמא כשמבטיח על זרעם שייך להבטיח אפילו אחר אלף דור ולפ"ז אמר הכתוב על תשובת ירמי' איך נדע שמרמז על ירמי' וחנני' בן עזור, ולא יהי' הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' כלומר כשלא יהי' הדבר תיכף, ודאי נביא שקר הוא כי בשורת הטוב על האדם עצמו מחויב להיות תיכף כי אז ראוין להיטב מאין מעכב שלא תבא תיכף ואף שימצא הרבה פעמים הבטחת טובה לזמן קביע מאוחר היינו כשמפרש הזמן קבוע ואז אפשר שהבטחה זו מה שמחויב הטובה ההוא מכבר מהבטחת אבות משא"כ ההבטחה בסתם שהבטיח לפי מעשיהם שלעכשיו מחויב לבא תיכף כנלפענ"ד

אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי, כבר עמדו בזה כל המפרשים, א) מה ענין לומר בזה ככל הגוים. ב) למה האשים שמואל את ישראל על ששאלו מלך, הא שימת מלך הוא מ"ע בתורה ונראה לפענ"ד ליישב כל זה דהנה כשבא נתן הנביא אל דוד (שמואל ב' י"ב) וא"ל שני אנשים היו בעיר אחד עשיר ואחד עני ולעשיר צאן ובקר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וגו' ולקח את כבשת הרש וגו' ויחר אף דוד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות הוא ואת הכבשה ישלם ארבעתים ויאמר נתן אל דוד אתה הוא האיש הזה כה אמר ה' וגו', דיש לדקדק למה הי' לו להמשיל משל הי' לו לומר תיכף כה אמר ה' אנכי משחתיך למלך מדוע בזית את דבר ה' ולתרץ כל זה נאמר דהנה לכאורה קשה מה צריך לישראל להקמת מלך הלא ה' לוחם מלחמותיהם מאז ומקדם כאשר הי' בימי השופטים ויש להם סנהדרין ששופטין להשופטין, אך באמת צריכין למשפט סנהדרין ולמשפט מלך ועינינו הרואות איך שדוד פסק את הדין על העשיר כי בן מות הוא ואת הכבשה ישלם ארבעתים וכי דין תורה הוא הא קיי"ל דאין מת ומשלם וגם אין דין תשלומי ארבעה וחמשה בגזלן, רק התורה ניתנה בכללות אי אפשר להשגיח על הפרט אף שהשכל מחייב שהגוזל את העשיר כבשה קטנה שאין חשובה אצלו משא"כ לגוזל את העני שאין לו כי אם כבשה קטנה אך זה א"א דא"כ הי'