נחלת יעקב קיד

משונה והיינו שיש שני מיני צדקות, א' שהיא חיובית דהיינו מעשר דכתיב עשר תעשר, והשני דהיינו עד חומש שאינה חיובית רק נדבה וביותר מחומש איכא איסורא והנה הצדקה שהיא חיובית אין בה כח רק להצילו אם נתחייב באיזה ענין מיתה משונה הצדקה זו מצילו, דאין הפרש בין צדקה חיובית שהוא מ"ע לשאר מצות דאמרו חז"ל אין מצוה מכבה עבירה, ואם נותן יותר מחיוב דהיינו עד חומש מצילתו אפי' מדינה של גיהנם. וע"ז אמר איזהו שמצילתו מדינה של גיהנם ומשני זה שכתוב בה עברה והיינו הכתוב דלא יועיל הון ביום עברה והון נאמר ג"כ על תורה ומצות כמו שדרשו חז"ל, והובא ברש"י על הכתוב ורוע זונות יאבד הון זה הונה של תורה וזה שאמר לא יועיל הין, כלומר כי תורה ומצות אין מצילין מדינה של גיהנם אם עבר עבירה שחייב בה גיהנם כי אין מצוה מכבה עבירה רק צדקה יש לה כח יותר להציל אותו מדינה של גיהנם, וע"כ צדקה שאינה חיובית דהיינו הצדקה שנותן עד חומש, דהצדקה שהיא חיובית לא עדיפא משאר מצות שאינם מצילין מיום עברה, אבל הכתוב השני דאמר לא יועילו אוצרות רשע וע"כ האי אוצרות רשע דקאמר לאו היינו מה שאצר בגניבה וגזילה דע"ז לא שייך לומר לא יועיל והן מזיקין ואת נפש בעליו יקח כמבואר במשלי א' אלא ע"כ האי אוצרות רשע דקאמר היינו שמבקש טצדקי לפטור עצמו ממעשר כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) עכשיו מכניסין דרך גנות וחצירות לפטרו ממעשר, וזה ג"כ נקרא רשע וכן אמרו בפיאה (פ"ז משנה ג') המניח את הכלכלה תחת הגפן בשנה שהוא בוצר הרי הוא גוזל העניים ולכן אמר לא יועילו אוצרות רשע, דהיינו מה שמבקש טצדקי לפטור ממעשר לא יועילו וע"ז אמר צדקה תציל ממות היינו כשנותן צדקה החיובית מצילתו ממות והיינו ממיתה משונה דממיתה טבעית כל אדם לא ינצל וע"ז אמר איזהו צדקה המצלת כלומר באיזהו אופן צריכה להיות נתינת הצדקה, ע"ז אמר דכל צדקה אפילו היא חיובית מחויב להיות שלא יתבייש העני

פרשת שפטים שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שפטים במדרש זהו שאמר הכתוב לך אצל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. נראה כוונת חז"ל בזה כי החכם בא להורות לנו דרך ישר שאין לשבח עצמו במה שהוא איש ישר ולא גזלתי מעולם משום אדם כל שאינך עושה משום מצות רחמנא רק בשביל שטבע שכלך מחייב כי בזה אין אתה יותר טיב מן הנמלים, כי, הלא הנמלה ג"כ נזהרת מאד מן הגזל. ומעולם לא שמענו שיהיה אחד משבח את הנמלים שהם טובים צדיקים שאין גוזלין מאומה משל חביריהם, כי באמת שטות גדול מי שמשבח אותם בזה, כי טבע מוטבע הוא בהם וכמוכרחים הן לכך וההכרח לא ישובח ומכ"ש האדם שלפעמים האנשים שהן מוטבעים בטבע כך הם מתנהגים ביושר משום שיהיו מפורסמים בכל העולם לנאמנים ויהיו אהובים אצל העולם לעשות מו"מ עמהם וא"כ הם גרועים מנמלים שאין להם רק הכרח הטבע ואלו יש להן ג"כ הכרת אחר ואילו הי' זה מה שאין גוזל תכלית הבריאה הי' יכול לברוא כל העולם כטבע הנמלים וגם בזה הן דומין לנמלה כי הנמלה אין גוזל מחבירו, ובאמת כל מאכלם גזל שכל לקיטתה הוא גזל שגוזלת מן הבעלים שיגע בזה מאוד שחרש וקצר ואחר כל הטרדא היא גוזלת אותו וכן מי שאינו עושה עפ"י התורה, אפשר שכל ממונו גזל כפי דין תורה כי הכל של הקב"ה ומי שנוטל עפ"י שכלו ולא עפ"י התורה הוי גזל כיון דרחמנא אסרה לקבל ממון כזה וממון זה דרחמנא הוא ולזה אייתי המדרש האי קרא על פרשה דשופטים ושוטרים לומר לך שצריך לעשות הכל ע"פ התורה אשר יורוך

ועד"ז יתבאר מאמר קהלת אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת את זאת והוא תמוה, א) מה שאמר אל תאמר ומסיים שאלת, ב) שאמר לו אל תאמר שהוא לשון עתיד ומסיים שאלת לשון עבר כאלו כבר שאל, ובהנ"ל נראה לומר בזה ע"ד הצחות כי הנה יש לאדם החוטא התנצלות מה שאין מתנהגים עתה כדרך הראשונים שמקודם היו חכמים גדולים והיו יודעים בחכמתם להורות הדרך הישר אשר היו מוכרחים להודות כי זהו דרך הישר משא"כ עכשיו שאין לנו חכם שיורה עפ"י שכל אשר זהו הדרך הנכון. אבל באמת אינו כן, כי ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, כי בעת שהיו האומות שעבדו, ע"י בחכמה, והיו יודעים לעשות טלמסאות להוריד רוחניות עד שהיו מניעים את ההמון הוכרח הקב"ה להעמיד חכמים ונביאים להשיב טענותם משא"כ עכשיו שאבדה חכמת חכמיו וא"צ חכמה גדולה לסתור לכך בינת נבוניו תסתתר, ומי שחוטא עכשיו אינו כלל מפני שהשכל מטעה אותו רק משום מלאכת הניצוח וזהו שאמר כי לא מחכמה שאלת על זאת ושאלת הוא מלשון שואל ומבקש כלומר כל משאלותיך ובקשתיך לא מחכמה אלא משום מלאכת הניצוח ובזה אין מועיל שום חכם וחכמה ובאמת אין ראוי לאדם כלל לילך אחר שכלו רק לשמוע דעת חכמים, כי החכמה עפ"י הטבע לאו חכמה הוא כענין (משלי ל') ארבעה המה חכמים מחוכמים שממית בידם תתפש והיא בהיכל מלך, והכוונה שרוצה לגנות אותן ההולכים