נחלת יעקב קז

למרע"ה שיעשהו לגוי גדול לא בשביל משפט המעשים הבטיחו לכך לא יתקלקל משא"כ כשחורץ משפט עפ"י המעשים שאז יוכל להשתנות ומאמר ירמי' לחנניא הי' גם כן עז"ה כי מאתר שעפ"י המעשים ראוין הם למשפט החורבן כי עובדי ע"ז היו רק שעתה מבטיחם שלא עפ"י משפט המעשים כי הישראל לא הטיבו מעשיהם בעת ההוא שיושב להם הכלים שגלו אלא בוודאי שהבטחה בעלמא אתה מבטיחם ואז מחויב שיקוים דברו ובזה נ"ל לפרש מאמר שבסוף מכות שאמר ר"ע כל זמן שלא נתקיים נבואתו של אורי' הייתי מתיירא שלא יקויים נבואת זכרי' אשר הוא תמוה מאוד ובדרך תה א"ש מאוד בעזה"י שמקודם הייתי יכול לומר שנבואת אורי' הי' עפ"י משפט המעשים כאשר אמר. לכן בגללכם ובנבואת זכרי' היה חזרה מנבואת אורי' שהטיבו מעשיהם באותו עת שאורי' לא אמר רק על משפט המעשים ובשעה שניבא זכרי' הטיבו מעשיהם וחזר מנבואת אורי' וא"כ אפשר שהרשיעו שוב אחר נבואת זכרי' וחזר בו וכמו שאמר (ירמי' י"ח) רגע אדבר ורגע אדבר אבל כשראה שנבואת אורי' עדיין קיימת אפי' אחר נבואת זכרי' והוא ממש כמו שניבא ולא נתבטלה בשום פעם ע"כ לא עשו תשובה ולא נתקנו מעונות הראשונים דאין סברא לומר שעשו תשובה ונתכפרו בשעה שניבא זכרי' ואח"כ חזרו והרשיעו ונחייבו ממש באותן עונשים שנתחייבו בשעת נביאות אורי' דהא משפטי השי"ת הה מדה כנגד מדה ממש דזה אין סברא כלל וע"כ צ"ל דנבואת זכרי' לא הי' עפ"י משפט המעשים רק הבטחה שלאחר זמן יהי' כך וההבטחה לא ישתנה כמ"ש לעיל ובוודאי יטיבו מעשיהם ויזכו לנבואת זכרי' ואף שהבחירה חפשית מ"מ הבטחה גופי' מוליד שפע טוב עד שמעורר לבבם להיטב מעשיהם ואם לא עכשיו יתקיים באיזה זמן אח"כ וזהו כוונת ישעי' כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישיב וכו' ותיבת ישיב הוא מלשון השקט והנחה כמו בשובה ונחת תושען (ועיי' בקונקרדאנציע בשרש שב) כלומר כמו שהגשם נותן כח והכנה בארץ ליתן זרע להזורע כמו כן נותן דיבור של הקב"ה שפע בעולם לעורר לבבם ולהכינם לכל טוב. ולפ"ז יתיישב נמי הסתירה מירמי' כ"ח לירמי' י"ח די"ל דהטוב שבא על ידי הבטחה שלא עפ"י משפט המעשים ודאי שאינו נשתנה משא"כ לרע וודאי שאין שייך ברע לשון הבטחה ובוודאי הי' הדיבור עפ"י משפט המעשים לכך יכול להשתנות לטוב. משא"כ דיבור לטוב כשידוע שאינו עפ"י משפט המעשים כי בחנניא בן עזור ע"כ הבטחה הוא ובוודאי לא ישתנה

ואתפלל אל ה' וגו'. בש"ס (ברכות ל"ב) אמרינן כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנ"ל ממשה שנאמר ואתפלל ה' וכתיב בתרי' וישמע ה' וכו' והא אחר ר"ח כל המאריך בתפלתו סוף בא לידי כאב לב לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה. הא דמאריך ולא מעיין בה עיי' פרש"י שם והקשו התוס' שם הא עיון תפלה חשיב לי' התנא מה' דברים שאוכלין פירות בעוה"ז והקרן קיימת וכו' ולענ"ד נראה דמעיין דהכא היינו שמעיין איזה צרכיו צריך לבקש ואיזה דבר טוב לו ובאמת אין אדם יודע מה טוב לו ואין להתפלל רק תפלתו הסדורה מאנשי כה"ג או להתפלל סתם והטוב בעיניך עשה. כי הקב"ה יודע מה טוב לאדם ואז אינו בא לידי מחלת לב כי כל מה שמגיע אליו הכל מקבל מאהבה ואומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד והרי יוכל לחשוב שנתמלא בקשתו כי אפשר דבר זה טוב לפניו משא"כ כשחושב מה טוב לפניו וכשאין מגיע לו מחשבתו יש לו מחלת לב. וכן שמעתי לפרש בסדר תפלות שלנו מי בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו חסד, דלכאורה קשה דמי בעליונים וכו' אין בו שייכות הקדמה לבקשה אבינו שבשמים ולזאת נראה שמקדים לומר שאפי' בעליונים אינו יודע מה טוב לפניו שיבקש מה שיעשה לו, ולכך אין לנו לבקש רק אבינו שבשמים עשה עמנו חסד והיינו דקאמר דמאריך ומעיין פי' שמבקש הרבה צרכו ומעיין איזה צרכיו צריך לבקש ומרבה בקשת צרכיו מה שחושב איזה צרכיו שהן טובין לפניו לפי דעתו וזה בוודאי מביאו לידי מחלת לב, ועיון תפלה דמעליותא הוא כשמעיין לפני מי הוא עומד וכי אין בידו לקרב הטוב ולהרחיק הרע והכל הוא רק ביד השי"ת וזהו מעליותא הוא

זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב. בש"ס (שבת ל') אמרינן ודקאמר שלמה משבח אני את המתים שכבר מתו שכשחטאו ישראל במדבר עמד משר בכמה תפלות ותחנונים לפניו הקב"ה ולא נענה וכשאמר זכור לאברהם ליצחק וליעקב מיד נענה. דבר אחר מנהגו של מלך בשר ודם כשגוזר גזירה ספק מקיימין אותה. ספק אין מקיימין וכו' דבר אחר כדרב יהודא וכו' המאמר הזה תמוה מאוד. א' מה דאייתי ראי' ממשה נגד מלך בו"ד וכי מה ענין גזירת משה מפי הקב"ה נגד גזירת מלך בו"ד. וגם מה ענין זה למקרא דושבח אני את המתים מן החיים דמשתעי בצדיקים וגם מה שהביא ראי' ממשה ושלמה נגד אברהם ודוד. דודאי דוד היה גדול משלמה. לכן נראה שבא לתרץ לשון המקרא שקשה מאד דאמר המתים שכבר מתו. בוודאי כשהן מתים כבר מתו והחיים מן חיים ולמה אמר שהן חיים עודנה לזה מביא ראי' ממשה נגד אברהם וכמו שפרש"י שבא להורות שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שהרי משה הי' הנבחר מכל הנולד עד שהי' ראוי ליתן תורה על ידו יותר מעל