נחלת יעקב קו

לא מרובכם מכל העמים חשק וגו' כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו' והוא תמוה. דמהיכי תיתי תיסק אדעתי' דמחמת ריבוי חשקו ובחר ה' בהם. ונראה דהנה איתא בש"ס דהקב"ה חזר עם התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה כי לא יכלו לעמוד בלא תרצח וישמעאל בלא תנאף והנה לא מצינו מי שהי' שליח אל האומות רק הכוונה שסובב בשכלו על כל האומות ובכל אומה מצא דבר אחד שלא יהיו יכולין לעמוד בדבר אחד אף שאם הי' משגיח על כולם ביחד הי' אפשר למצוא קיום כל התורה ולכך חילק אותם במחשבתו אבל בישראל השגיח על כללותם. וזהו שאמר לא מרובכם כלומר שבכם מצא הרוב הראויין לקבל ולקיים כל התורה כי אתם המעט מכל העמים. כלומר כנגד כל העמים בכללות אתם המעט רק מאהבת ה' אתכם עושה מכל כלל ובאומות חילק אותן

פרשת עקב

ורם לבבך ושכחת וגו'. בש"ס (שלהי סוטה) אמרינן משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א"ל רב יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא. א"ל רב נחמן לא תתני יראת חטא דאיכא אנא והוא תמוה. היכן ענוותנותן שמשבחין עצמן בזה. והנראה בכוונתם דהא בלא"ה קשה אהא דקאמר משמת רבי בטלה ענווה והלא הי' הרבה תנאים וכי לא הי' בהם עניו כי אם רבי. ולזה נראה בכוונת התנא. ונמשיל לזה משל פעם אחד נסע אחד לקבץ מעות וקרא שמו מוכיח מעיר גדולה בראדי ועמד לדרוש ואמר שאינו יודע כלל ואינו בן תורה מ"מ לא שקר מיליו שהוא מוכיח מבראד בהיות שהי' עשיר גדול בעיר הזאת וירד מנכסיו עד שאין לו לחם ושמלה וכל הרואה רואה שאין העושר קנין לעצמו ואין מוכיח גדול מזה. וברבי הי' ג"כ זה שמרבי יכולין ללמוד שאין במה להתגאות כי ברבי הי' תורה וגדולה במקום אחד. עד שאמרו בב"מ (פ"ה) אהוריירי' דבי רבי הוו עתיר משבור מלכא והי' נשיא בישראל והי' בעל יסורין גדול מאוד ובשעה שהי' יוצא לנקביו אזל קלי' בתלתא מיל ואין אדם מתפעל אלא מרא ת עין וכל מי שראה גדולת רבי ויסורין שלו נשבר לבו בקרבו, והי' רואה שאין לו במה להתנאות לא בעושר ולא בגדולה כי מה בצע בעושר וגדולה מי שיש לו יסורין כאלה וכל אדם מעותד לזה ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם נמצא יסורין של רבי הי' מעורר ענוה בלב כל אדם ולזה אמר ר"י לא תתני ענווה דאיכא אנא כלומר כי ממני ג"כ יכולין ללמוד כל העולם שאין להם במה להתגאות שהי' לו ג"כ תורה וגדולה במקום אחד שהי' נשיא כמ"ש משמת רבה מלך רב יוסף ונעשה בעל יסורין גדול ונעשה סגי נהור וסומא חשוב כמת ועוד שחלה ושכח תלמודו ובכל פעם הזכיר לו אביו וא"ל רבי לא כך שנית לנו ואין לך צער ושפלות רוח גדול מזה. ולזה אמר שממנו ג"כ יכול העולם לקחת ראי' להיות עניו שאין לאדם במה להתגאות. לא ששיבח עצמו ח"ו בעניוות, וכן הוא הפי' של יראת חטא דכל יסורין של רבי הי' על חטא קל שעשה וממילא הי' לכל העולם יראת חטא ולזה אמר רב נחמן לא תתני יראת חטא דאיכא אנא שהי' יודע בעצמו שג"כ נענש על חטא קל, ובזמן הזה ודאי יכולין לומר שרואין כמה עשירים שנפלו לשאול תחתית ואין לך דבר שמחזיר למוטב רק כשהן מדוכין ומעונין ביסורין ורוב טובה הוא דבר המחטיא את ישראל שהרי מרוב זהב עשו את העגל וכל המדות רעות באות מזה מהשפעת רוב הטובה כגאוה ורכילות ולשון הרע באמרם מי אדון לנו כי העניים מחמת שלבבם יריע יש יראת אלהים בליבם ועשיות הרע הוא המביא רע לעולם

ואעשה אותך לגוי גדול. בפ"ק דברכות אמרינן אמר ר' יוחנן בשם ר"י כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו. מנלן ממשה רבינו שנאמר הרף וכו' ואעשה אותך לגוי וכו' אע"ג דבעי משה רחמים עלה דמלתא ובטל הדבר אפ"ה אוקמי' בזרעי' שנאמר בני משה גרשום ואליעזר וכו' ובני רחבי' רבו למעלה ותני רב יוסף למעלה מששים ריבוא והקשו כל המפרשים דהא מקרא מפורש הוא (ירמי' י"ח) שנאמר רגע אדבר על, גוי וממלכה לנתוץ וכו' ורגע אדבר לבנות ולנטוע ונחמתי וכו' וגם מקשין קראי אהדדי מירמי' (כ"ח ט') ולפענ"ד שהוא על פי פשוטו שחילוק גדול יש בין משפטי השם ובין הבטחת השם שבוודאי משפט השם יוכל להשתנות מרגע לרגע דמשפט השם אינו אלא באשר הוא שם. ומקרא מלא גבי ישמעאל כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ד"מ כשאדם חוטא חורץ עליו משפט למיתה ולמחר כששב דהבחירה הוא חפשית נהפך המשפט לחיים וככה יוכל המשפט להתהפך אפילו אלף פעמים כי לפי מעשיו נהפך עליו המשפט מאת ה' ואינו משגיח כלל על המעשים שיעשה אח"כ משא"כ כשהקב"ה מבטיח על זמן שלאחריו שלא ע"פ משפט המעשים כמו שהבטיח לנו ע"י נביאים על ביאת הגואל ובעת ההבטחה לא היינו ראויין כי בתכלית הגרעון היינו כי אדרבא לחורבן הבית היינו ראויין וכאשר הבטיח שיבא לנו הגואל אחר זמן רב זה בוודאי לא ישתנה דממ"נ אם הבטחתו הוא לאשר שיודע שבאחרית הימים נחזור למוטב ידיעתו בוודאי לא ישתנה ואם הבטיח שאף אם ח"ו לא נחזור למוטב יגאלנו ג"כ הבטחתו לא ישתנה וכן כשהבטיח