נחלת יעקב קא

פרשת פנחס

שעיר עזים אחד לחטאת וגו'. בפ"ק דשבועות אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר ראש חודש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח והוא תמוה. ונראה הכוונה דהנה בברכות ל"ב אמר ר' יהושע בן חנניא ג' מקראות אלו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, חד דכתיב אשר הרעותי ופרש"י אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר ומבואר במקובלים שע"י מיעוט הירח נולד הרע בעולם וזהו כוונתן כאן שבר"ח יש בו מיעוט הירח ולזה אמר הקב"ה הביאו כפרה על עונותיכן ואני אטול כל העוונות עלי כלומר שאני גרמתי להם שעשו העוונות שבראתי יצה"ר על מיעוט הירח כמ"ש ואשר הרעותי

פרשת מטות

בענין בני גד ובני ראובן הקושיות יתבארו מתוך הפירוש. ונראה דהנה כשיוצאין למלחמה אפשר שיהי' לכוונת כיבוש ולצורך עצמו לשלול שלל או לעזור לאחרים משא"כ כשיוצאין למלחמת מצוה מחויב שלא לכוין רק לקיים מצות השי"ת ולזה אמרו שני דברים שלא הוכשרו בעיני משה. א'. מה שאמרו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום וכו' והיה משמעות דבריהם שיצאו למלחמה לטובת בני ישראל לאשר שהם גבורים ויהי' להם לעזר לכבוש ולזה סיימו לא נשוב אל בתינו עד התנחל כי שמא יצטרכו עוד לעזור ובזה חטאו כי באמת ישראל אין צריכין לעזרת אדם כי ה' לוחם מלחמתם ולא היה צריך להם לאמר רק נלך לקיים מצות הבורא כי מלחמת מצוה הוא. וגם אנחנו מחוייבים לקיים מצות בוראינו יתברך וכשחטאו בלשונם שאמרו גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפנו והנה וודאי היה טפם חביבין להם מבהמתן ועוד סיימו וישב טפינו בערי המבצר ובוודאי שלא היה כוונתם לבנות ערי מבצר לטפם כי לזה צריך משך זמן רב. ולזה נראה שאמרו שלא יבנו רק גדרות צאן וערים לטפינו שאמרו הי' כוונתם על ערי מבצר שהי' שם מכבר וכאשר סיימו דבריהם וישב טפינו בערי המבצר ובאמת לא היו צריכין לכך להכניסם בערי המבצר ובזה חטאו ג"כ כי היוצאין למלחמת מצוה אין צריכין להניח טפם בערי המבצר כי שלותי מצוה אינם ניזוקין וכאשר הובטח להם בעלייתן לרגל לא יחמוד איש את ארצך ולזה השיב משה ושינה בלשוני אם תחלצו לפני השם במלחמה כלומר שחליצתם למלחמה לא יהיה רק לפני השם דהיינו לקיים מצוה הבורא במלחמת מצוה ולא שהישראל צריכין לעזרת אדם ולזה אין אתם צריכין להמתין רק עד אחר שיוריש ה' את אויבינו שאז כלה מצותן ולזה אמר בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם כלומר אין אתם צריכין לערי המבצר רק אף בערים כל דהוא ומה שאמר בנו לכם ערים לאו לבנותן מחדש רק לתקן תיקון בעלמא לצורך הטף באהלים בעלמא יכולין לישב כי אין פקד ומאן דמפחד חטאה הוא. ומה שאמר אם לא תעשון כן כוונתו שאם לא תעשו כן בכוונה זו רק שתחשבו כחכם ועוצם ידיכם לתועלת שתשבו טפכם בערי המבצר דוקא חטאתם לפני ה' היודע מחשבות ולזה השיבו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה טפינו יהיו בערי הגלעד ולא אמרו בערי המבצר ובזה שייך לשון מצוה שעל העשוי בפועל שייך לומר שעשו כאשר יש צווה לעשות וסיימו ג"כ שילכו לפני ה' למלחמה היינו בכוונת קיום מצוה ולא לכוונה אחרת כלל וכיון שאינו רק על המחשבה שייך לשון באשר אדיני דובר שמחשבתן יהי' כאשר משה דובר כל זה כנלעפנ"ד נכון

פרשת מסעי

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם והוא תמוה. ונראה לפרש זה על פי משל. בעשיר מופלג בעשירות גדול שלא היה נחשב אצלו ממון לכלום. והי' לו בן ולא רצה לפרנס אותו משל אביו כי מאן דאכיל דלאו דידי' (בעי) בהית לאסתכלא באפיו רק להתפרנס מדידי' ועבר לסחורה דרך ימים ומדברות ונהרות להרויח. והרוויח הרבה ובבואו סיפר לפני אוהביו כל הקורות שהי' לו בדרך ומהריוח המופלג שהי' לו וראה אותו האוהב ששמחת הריוח הוא גדולה בעיניו כ"כ עד שלא נחשבו יסורי הדרך לכלום כי לולי המסע לא הי' מגיע להריוח הזה. אמנם בבוא האיש וסיפר לפני אביו המאורעות והריוח הי' גונח מאוד על כל אחד היסורין שעברו עליו לחביבות הבן בעיניו והריוח לא הי' נחשב בעיניו לכלום נגד היסורין שהי' לבנו. וזהו שאמר ויכתוב משה על פי ה' מוצאיהם למסעיהם כלומר שאצל הקב"ה הי' קשה מאוד מוצאיהם היינו היסורים שעברו עליהם בהמסעות אף שהרויחו הרבה בכל מסע והגיעו בזה למעלה מ"מ היה קשה מאוד בעיניו היסורים שלהם וסיפר אותן להגדולים שבהן ואמר הכתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם כלומר שהיה הכל כדי להביאם בכל מסע מהמסעות שהי' להם ממעלה למעלה גבוה ממנו לא הי' רק בשביל מוצאיהם דהיינו היסורין כי שלשה מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין לטוב להן: