נחלת יעקב ק

ראשונה לזה ואח"כ כשראה השי"ת שמתאמץ ללכת ברוב חשקו וחכמתו גזרה שיאמרו הברכות מפי בלעם כענין מלאך רע יענה אמן לזאת נאמר לו אח"כ שילך אתם עפ"י שנתוודע להם לכוחות הטומאה שרצון השי"ת שילך אתם הודיעו לו וכן יאמרו לו שילך אתם ומ"מ חרה אפו בו כי הולך בבחירתו הרעה אף שנאמר לו מקודם שלא יאור העם. ובדרך אחר יש לפרש לא תלך עמהם לא תאור העם בכאן תמהו המפרשים דמתחלה אמר לא תלך עמהם ואח"כ אמר קום לך אתם ולבסוף אמר הכתוב ויחר אף אלהים כי הולך הוא. וכי היה קשה לקב"ה להמית את בלעם או לחרשו או לאלמו. לכן נראה כי בלעם היה מוכרח להיות בעולם כי מבואר שג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם על ידי יסורין הרי שהיסורין המה מוכרחים להיות לישראל למען יבואו אל המתנות. וידוע מה שכתבו הרמב"ם והאלשיך שכל מה שהוא במחשבתו של הקב"ה יוכל הדבר להשתנות מרע לטוב ומטוב לרע אבל כשיוצא מפי הנביא אינו יכול להשתנות וכיון שהרעות אשר הן סיבות הטובות הוכרחו ג"כ להאמר מפי הנביא אמנם מפני שהם בעצמם רע צריך להאמר מפי מלאך הרע. ולזה אמרו במדרש דברים ראוין הברכות להאמר מפי משה והקללות מפי בלעם וכו' ובלק שקוסם היה יותר מבלעם ידע שראוין הקללות להאמר ע"י בלעם ולכך קראו וזרזו והנה הא דבאמת שינה הקב"ה שמשה יאמר הקללות ובלעם הברכות הטעם כי מבואר בזהר שע"י זכות או חטא יכולין להשתנות הדברים שעלו במחשבה מטוב לרע או מרע לטוב ולזה אם היה משה אומר הברכות והיו מתברכין במחשבה ובמעשה והי' קשה מאד להשתנות אף על ידי חטא וכן אם הי' בלעם אומר הקללות והי' מקללם במחשבה ובמעשה והי' ג"כ א"י להשתנות ולכך נאמרו הקללות מפי משה וידוע שלשון הקודש נתהפך מטוב לרע וכן להיפך ומעונג לנגע ולזה נאמרו הקללות מפי משה שאם ישובו נתהפך מקללות לברכות כאשר היה במחשבה והברכות נאמרו מפי בלעם שאם ח"ו יריעו מעשיהם יתהפך הברכות לקללות כפי מחשבתו וכמו שאמרו חז"ל ברכותיו נתהפכו לקללות והנה ודאי א"א שהקב"ה בעצמו דבר אל בלעם שאין הקדושה שורה על הטומאה אך הענין הוא שידוע שכוחות הטומאה שומעין מאחורי הפרגוד ומצינו ג"כ באחאב (מלכים א' כ"ב) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב וגו' ויאמר אני אפתנו וגו' ונתן ה' רוח שקר בפי כל הנביאים ובוודאי אינו לייחס לומר שקר להשי"ת וכתיב דובר שקרים לא יכון וכי רק מחמת שהקב"ה סיבות כל הסיבות מייחסין תמיד המסובב להמסבב ומחמת שהקב"ה מסיר השגחתו הטובה יש כח להשראת כוחות הטומאה שיעשו שלהן מיוחסין העשיי' להקב"ה לכן גבי בלעם כשנאמר לו תחלה לא תלך ולא תאור את העם הוא מחמת ששמעו מאחורי הפרגוד שלא יאור את העם ואז לא היה לו לבלעם לילך כלל כיון שלא יאור אין טעם להליכתן וקרא דלא תאור הוא טעם דלא תלך כלומר ממקום שנאמר לו הנבואה אמר לו שאין לו לילך כיון שלא תאור ובאמת לא השיגו השגה שלימה כי הי' מוכרח לילך רק שלא יאור ואח"כ כששמעו מאחורי הפרגוד כי מוכרח הוא לילך נאמר לו קום לך אתם כיון שהי' הולך במחשבה חזקה לקלל ורצה הקב"ה להחליש מחשבתו ולזה אמר הכתוב ויחר אף אלהים כי הולך הוא כלומר שהליכתו במחשבה חזקה כזו הי' קשה בעיני השי"ת כיון שידע שלבסוף יתהפכו הברכות לקללות כמבואר בסנהדרין ק"ה ע"ב. ואם הי' במחשבה רעה רבה הי' מזיקין הרבה והי' הרעה קשה מאוד ולזה הי' קשה בעיני הקב"ה הליכתו במחשב' רעה כזו ולזה החרידו ה' בדברים המחרידים ע"י האתון להחליש את מחשבתו הרעה אשר חשב

ויודע דעת עליון. בש"ס (ברכות פ"ק) אמרינן השתא דעת בהמתו לא ידע דעת עליון ידע. אלא שהי' יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה וכו' תנא משמי' דר"ה בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשם ומשתחוים לחמה. מיד כועס הקב"ה עיי' במפרשים שנתקשו בזה. ונראה לפרש דהרמב"ם בס' המורה ה כתב דכשהקב"ה עושה פעולה דומה לפעולה הבאה מאתנו ע"י כעס. נאמר עליה דרך השאלה שהוא כועס. דרך משל כשמעניש עוברי רצונו וכשאדם מעניש לחבירו מענשו ע"י כעס הושאל ג"כ שם הכעס לבורא יתעלה מכל חסרון עילוי רב ובהקדים ג"כ מה שאמר הנביא ברש"י במגלת איכה בסוק מאתי לא תצא הרעות והטוב. כי בעצמו מביא הרע לעושי הרע פי' כי כן הטביע הבורא יתעלה בהמזלות שיתנהגו בטוב וההיפוך בהיפוכו כמו שהטביע בארץ כח ההצמחה ע"י זריעה. כן הטביע בהם שיתנהגו אחר רוב העולם. ובנ"ר שמלכי מזרח ומערב משתחוין לחמה באותו פעם מתנהגין המזלות לרע על העולם הושאל עליו לומר שהוא כועס באותה שעה תמיד אך ל"ה אלא רגע אחד כי כן הטביע בהם ע"י ידיעתו הקדומה

לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. והוא תמוה והיא דגוף העצה חסר מ"מ קשה שאין חיבור לדברים אלו, לכן נראה הכוונה דהנה אם לא חטאו הישראל בשיטים עפ"י עצת בלעם היו עולים במעלה למעלה והי' נתקיים הנבואה שניבא בלעם מיד ולזה אמר בלעם שיעץ אתו בעצה אשר מחמת עצה זו בוודאי אותן הנביאות שלישראל לא יעשו דברים אלו עד אחרית הימים מחמת שיחטאו בזנות ואלהיהם של אלו שונא זמה הוא ובוודאי כל הברכות לא יתקיימו עד אחרית הימים: