נחלת דוד בבא מציעא צח

דף ט"ו ע"א תוס' ד"ה כשעמד בדין תימא א"כ מאי מפני תיקון העולם כו' וי"ל דהוי אמינא כיון שעמד בדין על הקרן יש קול גם לפירות. ודבריהם דחוקים מאוד והרש"א הקשה דגם לרב אשי תקשה קושייתם ושם לא שייך כ"כ מה שתירצו עיי"ש ברש"א מה שתירץ ע"ז ותוכן כוונתו הוא כמבואר בבאורי מהרמ"ש ועיין עוד במהרמ"ש עצמו מה שכתב בזה וכל דבריהם בזה דחוקים ודברי התוס' דחקם לזה ולעד"נ דעיקר קושייתם לק"מ לפמש"כ רש"י במס' גיטין (נא א') ד"ה מפני תיקון העולם לפי שאין כתובים ואם באת לטרוף מלוה ע"פ מלקוחות אין לך אדם לוקח שדה מחבירו כו' עיי"ש הרי מבואר להדיא מדבריו דמה דמלוה ע"פ גופיה לא גבי' ממשעבדי הוא מפני תיקון העולם ובאמת דבריו נכונים ומוכרחים שם בסוגיא דלא מיבעי למ"ד שעבודא דאורייתא א"כ וודאי דמן הדין גם מלוה ע"פ היה לו לגבות ממשעבדי אלא דמפני תיקון העולם לא גבי אלא אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מ"מ לבתר דתקנו דגובה ממשעבדי מפני נעילת דלת א"כ גם במע"פ הוה להם לתקן כן אלא דלא תיקנו בזה מפני תק"ה והא דנקטה המשנה הני דוקא ולא נקיט סתם מע"פ היינו משום דהני לא משכחת לה בשום פעם שיהיו מלוה בשטר דאע"פ שהן כתובים מ"מ הוי כמע"פ וכמש"כ שם רש"י ותוס' בגיטין עיי"ש ובזה נתיישבה קושיית התוס' ופשוט:

שם בגמ' במאי אי בע"ח מי אית לי' פירי הקשה הש"ך בס"ק (כ"ו) לשיטת הרא"ש והטור דס"ל דבאפותיקי גובה גם פירות א"כ מאי פריך הכא אי בבע"ח כו' דלמא חיישינן שמא יטרוף ממנו אפותיקי ולכך כותב לו ופירי וקושיא זו קשה גם לעיל דמקשה ממתניתין דאין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות וקאמר אי בבע"ח אימא רישא אין מוציאין לאכילת פירות וב"ח מי אית לי' פירי הא אפותיקי יש לו פירי ואימא דמיירי באפותיקי וביותר לפמש"כ התוס' ד"ה תריץ דבלא"ה ע"כ מיירי מתניתין באפותיקי ודאי דקשה טובא וכתב עליו באו"ת דקושיא השני' מגמ' דידן לק"מ לפמש"כ התוס' (י"ד א') ד"ה שבח דבלא"ה ע"כ איירי בגזלן מדלא תני שבח אבל קושיא ראשונה דמקשה ממתניתין דאין מוציאין ודאי דקשה טובא וביותר לפי דברי התוס' ד"ה תריץ דמיירי באפותיקי וע"ז תירץ דאף דאפותיקי גובה הפירות לדעת הרא"ש מ"מ אינו גובה רק הפירות שהם עתה בעין אבל אותן שכבר אכל אינו גובה ולשנא דלאכילת פירות משמע גם על הפירות שכבר אכל ולכך אי אפשר לאוקמי אלא בגזלן עיי"ש שהאריך בזה ולענ"ד אין נראה תירוצו כלל חדא דעיקר דיוקו דמדייק מלשנא דלאכילת פירות הוא דקדוק קלוש תדע דהא ע"כ לשיטת רש"י והריטב"א שהבאתי לעיל דגם בגזלן אינו משלם הלוקח הפירות שכבר אכל א"כ ע"כ דאין זה דיוק ועוד כיון דלבעלי שיטה זו הטעם מאי דאפותיקי נוטל יותר מכדי חובו משום דאמר ארעאי אשבת א"כ אין הסברא ברורה לחלק בין גזלן לזה דממ"נ אם בגזלן הדין דמשלם אף הפירות שכבר אכל וכשיטת הרמב"ם גם באפותיקי יהי' הדין כן דהא אומר ארעאי אשבח ומה חילוק יש בין הפירות שהן בעין לאותן שכבר אכל ובעיקר דברי האו"ת שכ' דקושיא הראשונה קשיא טובא וקושיא שני' לק"מ לדעתי אדרבה נהפוך הוא דקושיא שני' וודאי דקשה טובא דמה שכ' האו"ת דבלא"ה ע"כ איירי בגזלן מדלא תני שבח ודאי דאין זה כלום דא"כ ה"ל להגמ' לאוכחי מזה ולא מהא דאי בבע"ח מי אית לי' פירי כיון דאין זה הוכחה כלל ובשלמא בלא דברי האו"ת על התוס' בעצמם לא קשה דאיכא למימר דעדיפא מיני' קא מוכיח וכמשכ"ל בתוס' ד"ה שבת אבל לפי דברי האו"ת ודאי דקשה טובא דאיך שביק הש"ס עיקר ההוכחה ונקיט הוכחא אחרינא שאינה הוכחה כלל אלא ודאי דאין בדבריו כלום וקושיא הראשונה לדעתי לק"מ דאטו קושיא זאת בלבד יש לנו על בעלי שיטה זו דאפותיקי יכול לומר ארעאי אשבח הלא יש לנו חבילות קושיות עליהם קושיית התוס' עצמם וגם מה שהקשינו לעיל מהא דחצי שבח ומהא מתניתא מסייע למר שמואל וע"כ צריך לומר לדבריהם דלא חשו להנך קושייות משום דלא ניחא לי' להגמ' לאוקמי הנך מתניתין באפותיקי מפורש דווקא דכל כה"ג ה"ל לפרושי ומדתני סתמא משמע דמיירי בכל גווני וקושיית התוס' דאמאי לא טריף ב"ח מהנך משועבדי דטריף הלוקח מיתרצא לה בגוונא אחרינא כמשכ"ל כמה דרכים בישוב קושיא זו וא"כ ממילא גם על הרא"ש לק"מ מהא דלעיל ומאוד תמיהני מדברי האו"ת דמלבד שאין תירוצו מספיק כמשכ"ל הנה הוא לא לעזר ולא להועיל כלל כיון דבתירוצו לא מתיישב רק קושיית הש"ך על הרא"ש אבל קושיית התוס' ויתר מה שהקשינו נשאר בקושיא וא"כ במה דניישב אינך קושייות ממילא יתיישבו בזה גם דברי הרא"ש ובאמת הש"ך לא כיון להקשות על הרא"ש לבדו רק על כללת שיטה זו דאפותיקי נוטל יותר מכדי חובו וא"כ כיון דעדיין לא נתיישבו שארי הקושייות לשיטה זו הנה תירוצו לא מעלה ולא מוריד כלל אמנם קושיא שני' שפיר קשיא על הרא"ש לבד. דדין זה דאפותיקי נוטל פירות לא הוזכר בשום אחד מהראשונים בעלי שיטה זו דאפותיקי נוטל יותר מכדי חובו ואפשר דס"ל דאף דאפותיקי אומר ארעאי אשבח מ"מ זה אינו רק בשבח שהוא מחובר לקרקע אבל בפירות שא"צ לקרקע דכתלושים דמו בזה לא שייך לומר ארעאי אשבח אף באפותיקי כיון דסוף סוף מכאן ולהבא הוא גובה אבל על הרא"ש קשיא הך קושיא שני' דהא הב"ח ודאי יש לו לחוש מיני' ולכך אית לי' למיחש דלמא עשאו לשדה זו אפותיקי ולכן כותב נמי פירי ואולי יש לומר דמאי דאמר אי בב"ח לאו בלוקח מב"ח קאמר דע"ז לא נסתפק הגמ' כלל דמדלא הזכיר שעבוד ש"מ דלאו בלוקח מב"ח מיירי וכהוכחת התוס' אלא הא דקאמר אי בב"ח מיירי במלוה עצמו ובשטרי מלוה הוא דצווה לו אמליך וכו' וע"ז מקשה שפיר ב"ח מי אית לי' פירי דהשתא ליכא לאקשויי דלמא באפותיקי דהא אפותיקי נוטל לדעת הרא"ש הפירות בלא כתיבה כלל אפי' ביתר מכדי חובו וא"כ איך קאמר על זה אמליך וכו' אלא לאו בלוקח מגזלן אבל על לוקח מב"ח לא נסתפק הש"ס כלל מחמת הוכחת התוס' מדלא הזכיר שעבוד ומדוקדק עפ"י זה מאי דאמר אי בב"ח ולא קאמר אי בלוקח מב"ח כדאמר אי בלוקח מגזלן. כן הי' אפשר לומר בישוב קושיא שני' אך באמת הוא דחוק מאוד לומר דנסתפק הש"ס אי מיירי בשטרי מלוה או בשטרי מקח ופשטא דשמעתא משמע דזה הי' ידוע דמיירי בשטרי מקח רק דחקירת הגמ' הוא מאיזה חששא הוא כותב כן אי מחששא דב"ח או מחששא דגזלן והך דיוקא דדייקינן מדלא קאמר אי בלוקח מבע"ח אינו כלום דהא גם לעיל אמר כהאי לישנא ושם וודאי דאיירי בלוקח ועוד דעיקר תירוץ זה אינו רק לפי דברי התוס' ד"ה שעבוד וכבר כתבנו לעיל שדברי התוס' עצמם אינם מיושבים בזה לכך דברי הרא"ש אלו צ"ע:

שם שבח אין פירי לא דע דבטעמא דהא מלתא מדוע אינו גובה בע"ח הפירות נחלקו בזה הפוסקים הסמ"ע כתב הטעם משום דהוי כקדם וגבה והש"ך הקשה ע"ז דא"כ להנך פוסקים דס"ל דאם אינם צריכים לקרקע אף שהם מחוברים אינו גובה מהם אמאי הא אכתי לא גבה אותם ועוד הקשה ע"ז באו"ת דא"כ אם לא כתב להלוקח דאיקני יגבה הב"ח פירי וזה לא שמענו והש"ך כתב משום דהוי מטלטלים ולא משתעבדי לבע"ח וע"ז הקשה דא"כ בכתב לו מטלטלי אג"ק יגבה גם הפירות וא"ל דאה"נ דא"כ מאי מקשה בשמעתין ב"ח מי אית לי' פירי דלמא כותב לו כן משום שלא כתב לב"ח מטלטלי אג"ק ואין לומר דחששא רחוקה היא דהא חזינן בב"ב בשמעתא דפרה וטלית דחיישינן להכי ובאו"ת כתב משום שאינו כותב לו הפירי ללוקח ולכך אינו גובה אותו הב"ח וגם זה לא נהירא חדא דלרש"י בגיטין אה"נ דכותב לו ופיריהן ועוד דמ"ש שבח דתיקנו לכתוב ומחמת זה גובה ומ"ש פירי דאינו כותב ויותר נראה דאינו משעבד לבע"ח רק הקרקע וכל מה שמחובר לקרקע אבל דברים התלושים וכן פירות העומדין לתלוש דכתלושין דמי זה לא שעבד לו מעולם וזהו כעין מ"ש הש"ך ומה שהקשה באו"ת דא"כ בכתב לו מטלטלי אג"ק גם זה אינו דאפי' בכתב לו מטלטלי אג"ק אפ"ה הפירות הם מטלטלין של הלוקח דלא שעבדם לו מעולם הלוה דלא שעבד לו רק דבר המחובר לקרקע והוא כעין תירוץ מדברי הש"ך והאו"ת ועיין בזה:

שם כגון שיש לו קרקע כו' כגון שקנו מידו כו' בהאי שינויא מיתרצן נמי קושיא דלעיל דמקשי מברייתא דלאכילת פירות ולשבח קרקעות ולא הוי צריכינן לאוקמי תריץ נמי בבע"ח ולשבש הברייתא וצ"ל דדוחק להגמ' לאוקמי להברייתא בכה"ג דכל כה"ג ה"ל להברייתא לפרושי דאינו גובה השבח רק בכה"ג ולא למסתם סתומי ולמתני סתמא כשהוא גובה את השבח וכל כך נחשב לי' להש"ס לדוחק לאוקמי להברייתא בכה"ג עד דניחא לי' טפי לשבש הברייתא ולומר תריץ נמי בב"ח ולא לאוקמי בכה"ג והגמ' דמשני לקמן כן לעולם בלוקח מגזלן וכגון שיש לו קרקע הוא מצד ההכרח ובזה מיושב מה שהקשו התוס' סוף ד"ה תריץ או יעמיד כו' ואף שזה דחוק קצת מ"מ נראה שכן הוא האמת ועיין:

שם גופא אמר שמואל בע"ח גובה את השבח אמר רבא תדע שכך כותב כו'. עיין תוס' ד"ה תדע שכתבו אלא יש לפרש מדמשלם המוכר ללוקח אין לחוש כל כך אם יגבה הבע"ח ממנו כיון דאין הלוקח מפסיד מזה ודבריהם מבוארים יותר ברא"ש עיי"ש שכ' דמשום שלא תנעל דלת בפני כו' אלמוה רבנן לשעבודי' דב"ח כו' ורבא בא לפרש טעמא דמה ראו חכמים לתקן לב"ח ולהפסיד ללוקח ואמרי דהיינו טעמא משום דברוב פעמים לא מפסיד כיון דהדר עליה דמוכר לכך אלמוה לשעבודיה דב"ח כיון שבא בגבולו והרי"ף פי' דה"ק רבא כיון שכן כותב לו א"כ לאו אדעתיה דלשקול מבע"ח הוא דעביד שבחא רק אדעתא דלשקול ממוכר ולכך אינו נותן בע"ח אפי' ההוצאה ולפי' זה הסכימו הנ"י והרמב"ן גם הש"ך כתב שפי' זה נראה לו עיקר עיי"ש. ומה שהקשו התוס' וא"ת דלמא מיירי בלוקח מגזלן כו' לכאורה אין דבריהם מובנים דבשלמא אם היינו מפרשים כפשוטו כהך אין לפרש שכ' התוס' לעיל מיניה שפיר הוי שייך קושייתם דמאי תדע הוא זה דלמא אינו כותב לו זה רק בשביל חששא דנגזל אבל כיון שהוכיחו דהך תדע אינו אלא נתינת טעם א"כ לכאורה אין מקום לקושייתם דלא יהא דאינו