נחלת דוד בבא מציעא צז

ושפיר אמרינן עלה מאי שבח חצי שבח רק דהוקשה להם להתוס' כיון דע"כ באפותיקי מוקמינן ליה מי דחקו להעמיד באפותיקי סתם יעמיד באפותיקי מפורש ולכך קבעו קושייתם על המתרץ דווקא משום דעל המקשן אין קשה כ"כ דכיון דהוי מוקים לה באפותיקי סתם שפיר קפשיט אך על המתרץ קשי' להו דאמאי לא מוקי לה במפורש וכיון שכן הדבר מבואר דאינה קושיא אלימתא כ"כ דאפשר דאפותיקי מפורש לא שכיח כ"כ או הא דמשני ר"מ הוא מחמת שכן הוכרח לשנויי שם לקושייות אחרות וכמשכ"ל ולכך התוס' בב"ב לא חשו לזה וכתבו להך תירוצא בסתמא ולא מקשו עליו כמו שהקשו התוס' בכאן כנ"ל פשוט בכוונתם ועיין. ומ"מ תירוץ זה דחוק דנהי דמה שהקשו התוס' אינה קושיא כ"כ דהך שינויא דהא מני ר"מ הוא נמי הוא שינויא מעליא ובפרט דהוכרח לזה בשינויי קושייות אחרות מ"מ ישאר מה שהקשינו לעיל מחצי שבח. ומה שהקשה המהרש"א מהא מתניתא מסייע למר שמואל ודאי דקשיא ואף שאינה בהכרח כ"כ כמו שעלה על דעתנו לעיל דכיון דאיכא לאוקמי באפותיקי סתם מ"מ קושיית יעמיד באפותיקי מפורש נמי היא קושיא שפירתא ועיין. (ב) עוד תירצו התוס' ע"ז במס' ב"ב וז"ל וא"ת כיון שיש לו נכסים ללוה שיגבה ממנו הלוקח א"כ לא יקח הבע"ח ממנו שיכול לומר לו לוקח הנחתי לך מקום לגבות ממנו וי"ל דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסי אחרים אלא משועבדים ולכך טורף הימנו המשועבדים ולכשיחזור ויקנה נכסים בנ"ח יחזור זה לוקח ויטרוף מבנ"ח ואפי' דאיקני קנה ומכר משתעבד כבר לוקח לב"ח כל שעבודו א"נ מיירי באפותיקי כו'. והנה מלשונם בקושייתם נראה ברור דמקשו גם מבנ"ח אמאי לא יגבה הבע"ח מבנ"ח דגובה מהם השבח ובהבנת תירוצם נחלקו המפרשים דהמהרש"ל מפרש דהכי קמשני התוס' כיון דבשעה שלקח הלוקח שדה זו לא הי' למוכר נכסים אחרים רק זו א"כ בשעה שלקח לקח כל שעבודו ולכך אפי' אם אח"ז קנה המוכר נכסים אחרים ומכרן קודם הטריפה אפ"ה לא מצי הלוקח לדחותו אליהם ולומר לו הנחתי לך מקום כו' כיון דבשעה שלקח לא הניח לו מקום כלל ולפ"ז יהי' המשך לשון התוס' כך דמתחילה תירצו אמאי לא גבי הבע"ח מבנ"ח שגובה מהן השבח וע"ז כתבו וי"ל כגון שאין לו למוכר נכסי' אחרים בנ"ח אלא משועבדים ולכך כו' והא דאמר ואת השבח מבנ"ח היינו לכשיחזור ויקנה אחר הטריפה ואז יטרוף מבנ"ח ור"ל אף אם ימכור אותם אח"כ מ"מ יגבה מהם השבח כיון שהוא כבר קצוב ומ"מ קרי להו בנ"ח בערך המשועבדים הקודמים [וכמש"כ לעיל דצדקו בזה דברי הש"ך ודלא כמהרמ"ש] ובזה נסתלקה הקושיא דאמאי לא גבי מבנ"ח אלא משום דאכתי תיקשה אמאי לא מצי לדחותו אצל המשועבדים שגובה מהם הקרן דהא הם היו ע"כ קודם הטריפה לזה כתבו ואפי' דאיקני כו' כבר לוקח לב"ח כל שעבודו ורצה לומר כיון דבשעה שלקח לא הי' לו שעבוד אחר לא מצי לדחותו מזה ללכת אצל משועבדים שנקנו בתר קנייתו. וכן פי' גם הב"ח אלא שהוסיף עוד לומר דאפי' אם בשעה שלקח כבר היו לו נכסים אחרים מ"מ כיון דבשעה שלוה לא הי' לו אלא שדה זו לכך בשעה הלוואה חל שעבודו על שדה זו והוי כאפותיקי מפורש דלא מצי הלוקח לדחותו ממנה אפי' לאותן שכבר היו בשעת לקיחתו והש"ך בס"ק (יא) הבין דדברי המהרש"ל והב"ח המה דבר אחד עיי"ש במש"כ על הב"ח שזהו דברי המהרש"ל ובאמת לא קרבו זא"ז וכבר הושג מזה בס' קצה"ח מיהו אין זה השגה כ"כ דאין כוונת הש"ך דלגמרי דבריהם אחדים רק שדרך אחד להם בהבנת דברי התוס' ודלא כמהרש"א דוק בלשונו ותשכח מיהו בעיקר דברי הב"ח יותר נראין דברי המהרש"ל דמה בכך שבשעת הלוואה לא הי' לו רק שדה זו מ"מ כיון דבשעת לקיחה כבר היו לו נכסי' אחרים ודאיקני משתעבד א"כ שפיר מצי טעין הלוקח הנחתי לך מקום לגבות אבל דברי המהרש"ל מסתברין שפיר דכיון דבשעת לקיחה לא הי' לו נכסים אחרים תו לא מצי למטען הנחתי לך מקום וכו':

אמנם המהרש"א דרך אחר לו בהבנת התוס' והוא דמש"כ התוס' כגון שאין לו למוכר נ"א אלא משועבדים רצה לומר שאין לו לא בנ"ח ולא משועבדים רק אותן המשועבדים שביד לוקח זה שהוא טורף והא דגובה הקרן ממשועבדים והשבח מב"ח מיירי הכל בקנה לאחר הטריפה והא דכתבו ואפי' כו' ר"ל דלכך לא מצי לדחות אצל הנך משעבדי ובנ"ח שגובה מהן הלוקח משום דכבר לקח הב"ח כל שעבודו ר"ל כבר גבה בטריפתו מהלוקח ואין הדין נותן שיחזור לו וילך אצל הנכסים שנקנו אח"ז ומגיה בתוס' לקח הב"ח במקום לב"ח והנה הש"ך בס"ק הנ"ל הסכים לפי' המהרש"א ולענ"ד מאוד רחקו דבריו בכוונת התוס' חדא דלדבריו הך ואפי' שכתבו התוס' הוא מלתא דפשיטא טובא ולא הי' כדאי להתוס' לבאר זה דמי לא ידע בכל אלה שאין לו להחזיר מה שכבר טרף כדין בשביל הנכסים שנקנו אחר טריפתו עד שהוצרכו התוס' לבאר זאת ועוד דלשון התוס' ודאי דמורה כמהרש"ל כמבואר לכל מבין עם תלמיד ועוד קשה טובא דא"כ אמאי לא חשו התוס' שם בב"ב למה שכ' התוס' דא"כ גם השבח הי' לו לגבות מהנך משעבדי כיון שכבר קצוב ונהי דלמ"ד שאינם כתובים ניחא מ"מ למ"ד שאינם קצובים תיקשה מהברייתא הנ"ל דהא אמוראי איפלגי בהא מלתא דא"כ וא"ק וא"כ איך יהי' ניחא הברייתא למ"ד שא"ק. הן אמת דהש"ך בס"ק (טו) וכתב דאפי' למ"ד שא"ק נמי לא גבי ממשעבדי אפי' אותן שקנו אחרי הטריפה משום לא פלוג והוכיח כן מדברי התוס' ומהרש"א הנ"ל אך לא הבנתי דמאי לא פלוג שייך בזה דבשלמא אי הוי משכחת לה לטריפת השבח בגווני אחרינא דשייך הך טעמא דשא"ק שפיר מסתבר קצת לומר כיון דתיקנו פעם אחד דאינו טורף השבח בשביל שא"ק א"כ לא פלוג רבנן בתקנתם ואפי' היכא דלא שייך הך טעמא דא"ק כמו בנ"ד נמי אינו גובה ממשעבדי אבל כיון דלתירוצם זה לא משכחת בשום אופן שיצטרך הלוקח לגבות שבחו כ"א באופן שנקנה אחר המכירה דאם היו נכסים מוקדמים הי' הבע"ח גובה מהם ולא הי' גובה משבחו וכיון דלא משכחת לה למלתא דא רק אם נקנה אחר המכירה ואז גם השבח קצוב וא"כ אין מקום לעיקר תקנתם ומאי לא פלוג שייך בזה ואין לומר דעיקר התקנה נעשה בשביל אפותיקי דהא אכתי לא אסקו התוס' דעתייהו לזה דאח"כ כתבו א"נ מיירי באפותיקי א"כ באפותיקי בלא"ה מיתרצא קושייתם ולא צריכי לכל זה ויש ליישב ועיין ועוד קשה טובא לדברי הש"ך דלהדיא גרסי' במס' גיטין (נ"א א') ת"ש אר"נ אימתי כו' אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גובה ממש עבדים ולשיטת התוס' שם דר"נ אינו דעת שלישית רק דס"ל קצובים אעפ"י שא"כ א"כ הרי חזינן להדיא בגמ' דבכה"ג טריף ממשעבדי למ"ד שא"ק ודלא כהש"ך ודו"ק וכיון שכן ליתא גם לדברי מהרש"א ועיין ודוחק לומר כיון דמסקינן התם תנאי היא א"כ באמת הך ברייתא אתיא כמ"ד שא"כ ואפ"ה לא תיקשה למ"ד שא"ק דאיהו דאמר כאידך תנא דעכ"פ ה"ל להש"ס לאקשויי מהך ברייתא למ"ד הנ"ל ולשנויי תנאי הוא ועוד דהרמב"ם פסק כמאן דאמר שא"ק וכן כתבו התוס' בכל דוכתא להך טעמא דא"ק לכך נראה עיקר בדברי התוס' כמהרש"ל וכמש"כ לעיל ועיין:

(ג) עוד תירץ ע"ז הה"מ בפכ"א מה' מלוה וז"ל וי"ל דמיירי שלא כתב להב"ח דאיקני ולהלוקח כתב דאיקני והקשה ע"ז הש"ך דא"כ איך גובה השבח בלא דאקני וכבר תירצו ע"ז האו"ת וקצה"ח דשבח שדה שהי' לו בשעת ההלוואה ודאי דהקנה לו ואפי' לא נכתב דאקני ולא אמרינן בדאקני אחריות ט"ס מ"מ בשבח גובה דוודאי הקנה לו המלוה ואפי' לא נכתב ומ"מ הגמ' מוכיח שפיר מזה דדאקני משתעבד דאי ס"ד דלא משתעבד משום דהוי כדשלב"ל א"כ מה בכך שוודאי כיון המוכר להקנותו כיון דלא מצי משתעבד מדינא דהוי כדשלב"ל אבל לפי מאי דקיי"ל דדאקני משתעבד שפיר גובה השבח אפי' בלא כתיבת דאקני עיי"ש שהביאו כן בשם הרמב"ן ולפ"ז אין כאן שום קושיא על הה"מ ואף דנראה שם מדברי הה"מ דלא ס"ל להא דהרמב"ן מ"מ בהך שינוייא ע"כ דסבר כוותי' עיי"ש מש"כ באריכות קצת ודבריהם נכונים. (ד) עוד תירץ שם הה"מ דמיירי שהנכסים שגובה מהן הלוקח הם במדינה אחרת ותי' זה הביאו גם הסמ"ע:

ודע דמה שהקשו התוס' כאן יעמיד באפותיקי יקשה לכל הנך תירוצים שכתבנו דעל כל פנים תיקשה אמאי לא מוקי באפותיקי אלא דלהך תירוצא דמיירי באפותיקי ואפי' לפי מה שפירשנו בו דכוונתם לאפותיקי סתם אפ"ה הקושיא אלימא טפי כיון דע"כ צריך לאוקמי באפותיקי סתם א"כ אמאי לא מוקי באפותיקי מפורש ולאינך שינויי לא קשיא כ"כ דניחא ליה לאוקמי הברייתא בכל גווני ועוד ראוי שתדע כי קושיית הפ"י שהבאתי לעיל בגמ' ג"כ קשה לכל הנך שינויי זולת לתירוץ הה"מ הראשון לא קשיא ולא מידי אך כבר כתבנו לעיל דקושיית הפ"י בלא"ה אינה קושיא כלל וגם קושיית יעמיד באפותיקי נמי אין קשה כ"כ ועיין היטב בכל זה ודו"ק: