נחלת דוד בבא מציעא צו

מהקרן ולא גבי כל הקרן ממשעבדי וא"כ נשאר לו באמת לגבות כל השבח מבנ"ח דהחצי שבח שנטל הוא בעד קרנו ובעד השבח עדיין לא נטל מאומה וא"כ מאי מקשה התם ואם איתא חצי שבח מבעי ליה למיתני ומשני אה"נ תני חצי שבח הא שפיר תני כל השבח משום דעדיין לא נטל בעד השבח מידי אלא ודאי דהחצי שבח הנשאר ת"י הוא בעד השבח עצמו ולא מנכינן בשביל זה מהקרן לענין טריפת משעבדי מידי ודלא כהש"ך. ולענין מה שהקשה בגי"ת הנכון בזה כמש"כ באו"ת משום דמן הדין גם השבח היה לו לגבות ממשעבדי אלא דמפני תיקון העולם שלא ידעו לקוחות ליזהר בזה משום דאינו קצוב בשעת מכירה לכך לא טריף ממשעבדי וזה אינו רק בשבח היתר על הקרן אבל כנגד הקרן כולו היה להם עכ"פ ליזהר דמנין ידעו שיהיה שום שבח שיוכל ליטול מזה בעד קרנו דלמא לא יהיה שבח כלל וא"כ היה להם ליזהר כנגד כל הקרן ולכך גובה כל הקרן מהלקוחות בממ"נ עיי"ש והוא נכון ומסתבר:

ואין להקשות ע"ז דא"כ גם השבח כולו הי' לו לגבות ממשעבדי דהא בלא אפותיקי אינו נוטל השבח מהלוקח אם לא במסיק בו שיעור ארעא ושבחא כדמסקינן בסוגיא דלקמן וכיון דהבע"ח מסיק גם כנגד השבח א"כ אילולי השבח שהשביח הלוקח הראשון הי' הבע"ח גובה יתר חובו שכננד השבח מהלקוחות האחרונים כיון שעדיין לא נפרע מחובו בשלימות וא"כ יטעון הלוקח הראשון ללקוחות האחרונים נהי דלא ידעיתון ליזהר כנגד השבח שלי מפני שלא הי' קצוב עכ"פ הי' לכם ליזהר נגד בע"ח הראשון ואם כן מה הזקתי לכם בשבח שלי הלא מבלעדי היה הב"ח טורף מכם ואין לומר דהא ע"כ הברייתא איירי באפותיקי כמו שהוכיחו התוס' דא"כ אמאי לא טריף ב"ח ממשעבדי דטריף הלוקח ובאפותיקי הוא נוטל יותר מחובו לשיטת התוס' לקמן וא"כ שפיר לא ידעו להזהר בשבחו ועוד דבאפותיקי אינו יכול לגבות משדה אחר כלל אפי' אם אותה שדה אינו מספקת לגביית חובו כיון דאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו וא"כ לא היה להם ליזהר מב"ח כלל. דזה אינו דהא ע"כ ליכא לאוקמי להברייתא באפותיקי כמו שהקשו התוס' דא"כ איך פשיט מינה בב"ב דדאקני משתעבד ועוד יש להקשות ע"ז וכמו שיתבאר בדברי התוס' אי"ה באריכות וקושיית התוס' דאמאי לא טריף בעל חוב ממשעבדי דטריף לוקח צריך לשנויי בגווני אחריני כמו שתירצו התוספות בבבא בתרא או באנפי אחרינא הכל כמו שיתבאר בדברי התוס' וכיון שכן הדק"ל דאם כן כל השבח היה לו לגבות ממשעבדי כיון דאי לאו השבח היה הב"ח טורף מהם. וקושיא זו ראיתי הובאה בשם הפ"י ולענד"נ דאין זו קושיא כלל דמ"מ מצו הלקוחות האחרונים למטען בשביל שבחך לא תוכל לטרוף כיון שלא היה קצוב ולא ידענו להזהר ממנו ואי משום דמבלעדו הי' הב"ח גובה מהם מ"מ לא עדיף בזה מפורע חובו של חבירו דקיי"ל דפטור דיוכל לומר הוי מפייסנא לי' וכדומה וכמו כן כאן בשביל שפרע עבורם בשבחו לבע"ח לא יוכל לגבות מהם דהוי כפורע חובו של חבירו או כנתפס על חבירו דקיי"ל ג"כ דפטור ויכולים לומר דהוו מפייסי לי' לבע"ח שלא יטרוף מהם ואפ"ה אין זה סותר למש"כ לעיל בשם האו"ת ליישב קושיית הג"ת דשאני הכא דבא בטענת הב"ח לכך שפיר מצו הלקוחות למטען דהוי מפייסי לבע"ח ולא עדיפא מפורע חובו ש"ח אבל התם בחצי השבח שקיבל הנה הוא בא בטענת עצמו ממ"נ אי לא ידעיתון משבח שלי הי' לכם ליזהר עכ"פ מכל הקרן ואי ידעיתון מהשבח א"כ גם השבח כולו יש לי לגבות ממשעבדי וכיון דהוא בא בטענת עצמו תו לא מצי הלוקח לדחותו דהוי כפורע חובו של חבירו זה ברור ופשוט ועיין:

שם תוס' ד"ה תריץ וא"ת אדרבה לוכח מהכא דדאקני לא משתעבד מדלא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח' רצונם בזה דה"ל להגמ' לאוכחי דשבח לא תליא כלל בדאקני רק כיון ששעבד לו גוף השדה ממילא משועבד לו שבחא אף בלא דאקני אבל דאקני לא משתעבד מדלא טריף כו' וזה פשוט וראיתי מי שנתקשה בזה ובעיני פשוט כמש"כ והא דלא קשיא להו להתוס' דאף אי דאקני לא משתעבד מ"מ תקשה אמאי לא גבה מבנ"ח שגובה מהם השבח דהא מיני' ודאי דמשתעבד כדאמרינן בב"ב מיני' ואפי' מגלימא דעל כתפיה כבר תירץ ע"ז הש"ך בס"ק (י"א) דאיכא לאוקמי בבנ"ח שקנה לאחר הטריפה אבל ממשעבדי דטריף הקרן שפיר קא קשיא להו דליכא למימר דמיירי במשעבדי שמכר לאחר הטריפה דא"כ גם השבח הי' גובה מהם וכדמסקי התוס' בדבריהם וזה פשוט וברור וראיתי במהרמ"ש דלא ניחא לי' בהאי תירוצא משום דאי ס"ד דמיירי מבנ"ח שקנה אחר הטריפה א"כ גם ממשעבדי שאחר הטריפה יכול ג"כ לגבות השבח וא"כ סוף סוף תיקשה אמאי תני ואת השבח מנכסים בנ"ח כיון דגם ממשעבדי מצי טריף בכה"ג דהויין לאחר הטריפה ובעיני לא איריא דעכ"פ קרי להו בנ"ח בערך משעבדי שנמכרו קודם הטריפה שגובה מהם הקרן ולכך קורא אותן בנ"ח משום דכבר הי' יכול לגבותן בשעה שהיו בנ"ח כיון דנמכרו אחר הטריפה ועיקר הרבותא לאשמועינן דאם לא היו בנ"ח לאחר הטריפה רק אותן שכבר נמכרו מקודם אינו גובה מהם השבח אבל הקרן שפיר מצי לגבות מהם ואפי' נמכרו קודם הטריפה ובערך המשעבדי שגובה מהם הקרן קרי גם להנך משעבדי בנ"ח אבל אם נאמר דגם המשעבדי שגובה מהם הקרן מיירי נמי במשעבדי שאחרי הטריפה דווקא בזה שפיר קא קשיא להו להתוס' דאי ס"ד דגם לזה קרינן כאן משעבדי א"כ גם השבח יגבה מהן ומאי שנא לענין קרן דקרינן להו משעבדי ולענין שבח קרינן להו בנ"ח אבל אם משעבדי דגובה מהם הקרן מיירי בנמכרו מקודם הטריפה תו לא קשיא מידי דגם למשעבדי דאחר הטריפה קורא בנ"ח בערך משעבדי דקודם וזה פשוט וברור בכוונת קושייתם:

ובישוב קושיא זו נאמרו כמה דרכים (א) התוס' כאן כתבו דמיירי שזה השדה עשאו אפותיקי לב"ח זה ולכך גובה ממנה ואעפ"י שיש שאר משעבדי והתוס' עצמם חזרו והקשו ע"ז דא"כ איך בעי למפשט מינה בב"ב דדאקני משתעבד ודחיק לדחויי הא מני ר"מ יעמיד כשעשאו אפותיקי כו' ולשיטתם אזלי בהך קושיא דס"ל דאפותיקי נוטל השבח גם במסיק בו שיעור ארעא לחוד ולאו מדין דאקנה הוא נוטל רק משום דטוען ארעאי השביח ומחמת זה נוטל כל השבח מאי דשאר בע"ח אינו נוטל רק חצי שבח ואפותיקי ניטל כולו וכמו שיתבאר שיטתם לקמן אי"ה ע"כ תוכן דבריהם. והנה במהרש"א ומהרמ"ש התעוררו על לשנא דיעמיד שכ' התוס' דנראה מזה דאיכא לפרושי להברייתא בגווני אחרינא רק דקשיא להו אמאי לא מעמידין באפותיקי בכדי שלא להוכיח מזה דדאקני משתעבד הא לפי תירוצם של התוס' לעיל ליכא שום צד לפרש להברייתא כי אם באפותיקי דבלא"ה תיקשי אמאי לא טריף ב"ח מהנך משעבדי דטריף לוקח אלא ע"כ דמיירי באפותיקי וכיון שכן הקושיא חזקה מאוד איך בעי הגמ' למיפשט מיני' דדאקני משתעבד כיון דע"כ מיירי הך ברייתא באפותיקי אם כן לא מוכח מינה מידי לענין דאקני ומה שכתב מהרש"א בזה אינו מחוור:

והנה אם נאמר דכוונת דבריהם בתירוצם קמא דהברייתא מיירי באפותיקי מפורש מלבד כי קושייתם חזקה מאוד ולשנא דיעמיד לא אתי שפיר עוד נוסף לזה יש להקשות דא"כ מאי קאמר התם בב"ב מאי שבח חצי שבח הא אפותיקי נוטל באמת כל השבח כיון דלאו מחמת דאקנה קאתי עלה רק משום דארעאי אשבח ועוד הקשה במהרש"א לפ"ז מאי קאמר לקמן הא מתניתא מסייע למר שמואל וכיון דמיירי ע"כ באפותיקי ליכא מינה שום סייעתא למר שמואל הן אמת כי כל אלה הקושיות אינם חדשות כי כולם נכללו בכלל קושיית התוס' אך קושיית התוס' עצמם הי' להם להקשות ביתר עוז דאיך ס"ד כלל למפשט מזה כיון דע"כ מיירי באפותיקי דמה שהעמידו התוס' קושייתם על המתרץ דדחי ר"מ היא בזה יש לומר דאינו דוחק כ"כ כיון דבלא"ה קמשני שם הגמ' הך תירוצא דהא מני ר"מ היא על קושיות אחרות לכך קמשני כן גם אהך ברייתא וכה"ג מצינו טובא בש"ס אבל על עיקר הפשיטות ודאי דקשה טובא וא"כ הי' להם להתוס' להקשות ביותר אומץ וגם לישנא דיעמיד ודאי דקשה טובא. ועוד קשה דהתוס' בב"ב כתבו להך תירוצא דמיירי באפותיקי ולא הקשו עליו כלום ודוחק לומר דהתוס' שם ס"ל כשיטת רש"י והרז"ה שיתבאר לקמן לכך נראה דהא דכתבו התוס' בתירוצם דמיירי באפותיקי אין כוונתם על אפותיקי מפורש דלא יהא לך פירעון אלא מזו רק על אפותיקי סתם ודין אפותיקי סתם מבואר בר"ן בפ' השולח ובמ"מ וכן הוא בטור סי' קי"ז דאף דהיכא דאית ליה ללוה בנ"ח לא מצי למטרף שדה זו דאפותיקי סתם מיד הלוקח ומצי הלוקח לדחותו לך אצל בנ"ח מ"מ אם מכר כל שדותיו שפיר מצי טריף לשדה זו דאפותיקי מיד הלוקח הראשון ולא מצי לדחותו לך אצל הלקוחות האחרונים דכיון דסוף סוף בעי למטרף ממשעבדי טפי יש לו לטרוף מהך לוקח שקנה אפותיקי שלו אף שהוא לוקח ראשון ויש אחריו לקוחות אחרונים מ"מ לא מצי לדחותו אליהם. ומעתה הדבר פשוט דהך דינא שכתבו התוס' דאפותיקי נוטל יותר מכדי חובו לאו מדין דאקנה רק מטעם ארעאי אשבח זה אינו רק באפותיקי מפורש כמבואר להדיא לקמן בשמעתין הב"ע דאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו דהיינו אפותיקי מפורש וכן הוא להדיא בכל הפוסקים בעלי שיטה זו דדין זה דאפותיקי יכול לומר ארעאי אשבח אינו אלא באפותיקי מפורש אבל אפותיקי סתם אין לו בזה יתרון על שארי בע"ח דאינו טורף השבח רק מחמת דאקנה ולכך אינו נוטל יותר מחצי שבח ולכך שפיר קא בעי למפשט מינה בב"ב דדאקני משתעבד