נחלת דוד בבא מציעא צג

מדבריו דרוצה לפרש דהך אלא הא דתנן דאמר בגמ' קאי אדלעיל וזהו ודאי דבר שאין לו שחר. מיהו אי משום הא לא אריא דשפיר נוכל לקיים דבריו בלא הך מלתא דאלא הא דתנן יהי' קאי אדלעיל מיני' רק דהגמ' קאמר בסתם דלכך לא קאמר אביי כר"א משום דס"ל דאקרי וכתיב לא אמרינן ולפ"ז הוכרח לומר עבז"ל מהכרח מתניתין דמצא גיטי נשים רק דהגמ' לא הוצרכה לפרש דההכרח הוא ממתניתין דמצא גיטי נשים ולהביא המשנה כיון דהוצרך הש"ס להביא המשנה בקושיא דאלא הא דתנן ממילא ידעינן ההכרח דאביי אלא שגם זה דחוק וצ"ע ליישב קושיית התוס' והרבה טרחתי בה ולא עלתה בידי אם לא ע"ד מש"כ רש"א וע"ד מה שכתבתי דהך אלא הא דתנן יהי' קאי אדלמטה ועיין:

שם תוס' ד"ה היינו טעמא כו' ועוד שסבור המלוה שיצא קול משעת כתיבה כו' ועוד שירא המלוה ששמעו הפריעה ואהלוואה שנית לא נכתב השטר עכ"ד לא הבנתי בזה דבריהם דא"כ לקמן דף (יז א') דקאמר מהו דתימא האי מפרע פרעי' כו' קמ"ל דא"כ מלוה גופיה לא שביק ופריך ומאי שנא מהא דתנן מצא שט"ח ואוקימנא בשחייב מודה ומשום שמא כתב ללוות ולא לוה ולא אמרינן דא"כ מלוה גופיה לא שביק כו' ולדבריהם מאי מקשה הגמ' דשאני הכא דירא המלוה שיצא הקול משעת פריעה ואהלוואה שנית לא יצא הקול משא"כ בכתב ללוות ולא לוה דסבור המלוה שיצא הקול משעת כתיבה ודוחק לומר דעדיפא מיניה קמשני דעכ"פ כיון דהמקשה לא נחית להכי והמתרץ ג"כ לא מתרץ הכי א"כ מנ"ל לפלוגי בהכי וצ"ע ותירוצם הראשון דמחלקי בין רווח פשיטי דספרא להפסד פשיטי דספרא הוא נכון ואין להקשות עליו ג"כ דהא חזינן בהאי סוגיא דאפי' לרווח פשיטי דספרא הוי לן למיחש אם לא משום דא"כ מלוה גופיה לא שביק דשאני התם דליכא פסידא ללקוחות ולכך חושש הלוה ג"כ לרווח פשיטי דספרא אבל היכא דאיכא הפסד ללקוחות בהא לא חיישינן לרווח פשיטי דספרא ואמרינן דמשום רווחא לא יפסיד ללקוחות ופשוט:

שם ע"ב בגמ' והא הני תרתי הוא חדא הוא דחד טעם הוא כו' סוגיא זו קשה להולמה כי התוס' בד"ה הני תרתי מילי כו' הקשו קושיא עצומה עיי"ש בדבריהם ותירוצם אינו מובן כלל כמו שהקשה עליהם ברש"א ודברי רש"י ג"כ אינם מובנים לכאורה וברש"א יצא לידון בדבר החדש וכתב שאלולי דברי התוס' היה מפרש בפשיטות דה"ק הגמ' דלהכי הוי חד טעם משום דכיון דסבר ר"א דלא חיישינן לקנוניא ממילא הוצרך ע"כ לומר דר"מ סבר דשטר שאין בו אחריות אינו גובה אפי' בני חרי דאלת"ה מתניתין במאי תוקמי ולכך הגם דאם נתחיל מצד זה ממאי דמוקי ר"א למתניתין באין ח"מ דלר"מ אינו גובה אפילו מבנ"ח לא יצטרך לומר דלקנוניא לא חיישינן וא"כ הוי תרתי מילי וכקושיית התוס' מ"מ כיון דאם נתחיל מאידך גיסא ממאי דאמר לקנוניא לא חיישינן בהכרח צריך לומר דמתניתין מיירי באח"מ ולר"מ אפי' מבנ"ח לא גבי שפיר קרינן ליה חדא דחד טעם הוא **(הגה"ה והנה אין להקשות על דבריו דהא הגמ' אפכא קאמר דמשום דאמר ר"א מחלוקת בשאח"מ מתרץ הכי ולדבריו לכאורה איפכא הל"ל דמשום דאמר ר"א לקנוניא לא חיישינן קמתרץ הכי דיש לומר דהכי כוונת הגמ' דמשום דאר"א מחלוקת בשאח"מ ורצה לומר דמשום דהוכרח לאוקמי מחלקותן בשאח"מ דבח"מ לא מצי לאוקמי משום דס"ל דלא חיישינן לקנוניא ולכך הוכרח לפרש פלוגתייהו באין חייב מודה קמתרץ הכי ר"ל ממילא הוצרך לתרץ דלר"מ אפי' מב"ח לא גבי ודלא כרש"י דמפרש דקמתרץ הכי דקאמר היינו דהוזקק לומר דלקנוניא לא חיישינן רק דקאי אדר"מ דמתוך מאי דהוכרח לאוקמי למתניתין באח"מ הוזקק לומר דלר"מ אפי' מב"ח לא גבי ועיין:

)** אבל לשמואל קשיא בתרתי חדא דלא חייש לקנוניא כר"א ועוד שנית דאפי' לפרעון בלא קנוניא נמי לא חייש דאפי' באח"מ או דליתא קמן נמי לא חייש לפירעון זהו תוכן כונת רש"א עיי"ש ואני בער ולא אבין דבריו כלל דהא גם לשמואל אם נתחיל מאידך גיסא ממאי דס"ל דל"ח לפירעון כלל דאם איתא דפרעי' כו' ממילא לא חיישינן גם לקנוניא דהא קנוניא בלא פרעון לא משכחת לה תדע דהא לא אשכחן לשמואל דאמר לא חיישינן לקנוניא רק דאמר במצא שטר הקנאה דלא חיישינן לפרעון ואפ"ה קאמר הגמ' לעיל בסוגיין ולשמואל דאמר לא חיישינן לפירעון ולקנוניא והיינו ע"כ משום דקנוניא בלא פירעון לא משכחת לה וכיון שכן ע"כ צריך לאוקמי למתניתין באח"מ ולר"מ אפי' מב"ח לא גבי וא"כ גם לשמואל נאמר חדא דחד טעם הוא אלא ע"כ צ"ל דאף דמחמת שהוא סובר דל"ח לפירעון הוא מוכרח לומר דלא חיישינן לקנוניא והוי קושיא חדא. מ"מ כיון דמחמת שהוא סובר דלא חיישינן לקנוניא אינו מוכרח לומר דל"ח לפירעון גרידא בלא קנוניא חשבינן לה לתרתי קושיא משום דמתחלינן מהאי מלתא דל"ח לקנוניא והוי תרתי וא"כ גם לר"א נוכל להקשות בתרתי אם נתחיל ממאי דאוקי למתניתין באח"מ והדרא קושיות התוס' לדוכתי' דלר"א קשיא תרתי ולשמואל יהי' לפ"ז תלתא ואין לומר דכוונת רש"א דהך מלתא גופי' דאמר שמואל דל"ח לפירעון חשיב כתרתי כיון שדבריו הפוכין מדברי הברייתא מהיפוך אל היפוך דהברייתא אמרה דחיישינן לפירעון אפי' בח"מ ואיהו אמר דאפי' באח"מ לא חיישי' לפירעון דלשנא דגמ' דקאמר חדא כר"א ועוד כו' ודאי לא משמע כן רק מלתא דפרעון חשבינן לחדא קושיא אלא שהקושיא היא במכ"ש ואידך קושיא היא אותה הקושיא עצמה דמקשה על ר"א וא"כ דברי רש"א תמוהים:

ולכאורה עלה ברוחי לתרץ קושיית התוס' דלהכי לא מצינן לפרושי למתניתין דפליגי בין בח"מ בין באח"מ דבשלמא באח"מ שפיר מחזירינן לשטרא למלוה לר"מ דאמר אינו גובה בו אפי' מב"ח ולא מהדרינן לי' רק לצור ע"פ צלוחיתו דלוה אי אפשר לאהדורי דהא קאמר להד"מ וכדקמשני הגמ' לעיל משא"כ בח"מ דשפיר הוי הנייר של לוה א"כ למה נהדרי' למלוה ולא ללוה דאי לגבות בו הא לא חזי כלל ואי לצור ע"פ צלוחיתו הא הנייר של לוה וללוה בעינן לאהדורי ולכך לא מצינן לאוקמי למתניתין דפליגי בתרתי בח"מ ובאח"מ דאיך קתני לתרווייהו יחזיר סתמא כיון דבאח"מ יחזיר למלוה ובח"מ יחזיר ללוה וא"כ אין החזרות שווין ואיך כללינהו בחדא ובזה הי' מיושב קושיית התוס' דכיון דמוקי לפלוגתייהו באח"מ הוכרח בע"כ לומר דבח"מ לא פליגי ולקנוניא לא חיישינן ולכך חשיב לחדא קושיא כיון דגם אם נתחיל ממאי דמוקי למתניתין באח"מ מוכרח לומר גם הדבר השני דלקנוניא לא חיישינן משא"כ לשמואל נהי נתחיל מהא דל"ח לפירעון יהי' מוכרח דגם לקנוניא לא חיישינן מ"מ כיון דאם נתחיל מהא דל"ח לקנוניא אינו מוכרח לומר דלפירעון ל"ח לכך חשבינן לה בתרתי. שוב ראיתי שזה אינו דלמה לא נהדרי' למלוה גם בח"מ דנהי דהנייר הוי של לוה מ"מ כיון דהוא מודה דעדיין לא פרעו והמלוה הלוהו בתחילה על שטר כזה א"כ למה לא יחזירו לו שטרו ואף דהוא חספא בעלמא מ"מ כיון שנתרצה המלוה להלוות על שטר כזה למה יגרע כחו עתה שלא להחזיר לו שטרו ואין לומר דנחייבי' ללוה לכתוב לו שטר אחר עם אחריות דגם זה ודאי ליתא דלמה נגרע כוחו של לוה עתה דהא אין כופין ללוה לעשות ממלוה ע"פ מלוה בשטר וכ"ש משטר כזה דגרע אפי' ממלוה ע"פ בעדים [וכמש"כ רש"י] דלא כייפינן לי' לעשות שטר מחדש ובזה נסתר כל מש"כ לכך נראה ליישב ע"פ פשוטו דליכא לפרושי בכוונת משנתינו דפליגי בין בח"מ בין באח"מ דכל כה"ג הו"ל למתניתין לפרושי כן בהדיא דכיון דמצינן לאוקמי למתניתין דלא פליגי רק בחדא בח"מ לחוד כרב אסי או כאביי או באח"מ לחוד כשמואל וכר"א א"כ אי ס"ד דכוונת המשנה דפליגי בתרווייהו ה"ל לפרושי כן בהדיא כיון דאיכא למטעי ולפרושי דלא פליגי רק בחדא דבשלמא אי מוקמינן למתניתין בח"מ לחוד או באח"מ לחוד לא תקשה דה"ל למתניתין לפרושי דאיירי בח"מ כיון דאיכא למטעי ולאוקמי לפלוגתייהו באח"מ וכן להפוך דזה אינו קושיא כלל דמשום דפסיקא לי' למתניתין לסברא פשוטה דלא חיישינן לקנוניא או דגבי מבנ"ח לכ"ע אפי' בשטר שאין בו אחריות לכך לא חששה מתניתין לפרושי דלדידן הוא דמספקא לן אבל למתניתין פסיקא לי' כן עד דלא חששה לפרושי אבל אם נאמר דכוונת המשנה דפליגי בתרתי בין בח"מ בין באח"מ כל כה"ג ודאי ה"ל לפרושי כיון דנוכל לאוקמא ברווחא דלא פליגי רק בחדא ומדלא מפרש כן במתניתין להדיא ש"מ דהאמת כן הוא דלא פליגי רק בחדא ולכך כולהו אמוראי דשקלו וטרו באוקימתא דמתניתין כולהו לא מוקמי לה רק דפליגי בחדא רק דפליגי דמר מוקי לה בח"מ ומר מוקי לה באח"מ אבל אין גם אחד מהם שיאמר דפליגי בתרווייהו ולפ"ז ר"א דמוקי למתניתין דפליגי באח"מ הוכרח לומר דבח"מ כו"ע מודו דיחזיר דלא חיישינן לקנוניא ולכך שפיר קאמר הגמ' חדא דחד טעם הוא ויש להעמיס זה בכוונת רש"י שכ' וכיון דהוצרך לסיים אבל כשחייב מודה ד"ה יחזיר הוזקק לומר דל"ת לקנוניא עכ"ד דבלא"ה אין הבנה לדבריו כלל וכמש"כ הוא נכון ומיושב ועיין בכל זה כי כעת לא מצאתי תירוץ יותר מרווח על קושיית התוס' ולענ"ד יש לומר כן בפשיטות:

דף יד ע"א תוס' ד"ה שעבוד צריך לימלך ותוכן כוונתם להוכיח דמדלא קאמר שמואל בשמעתין ופירי כדאמר לקמן אמליך כו' ופירי ולקמן לא הזכיר שעבוד כדאמר הכא ש"מ דשני מימרות חלוקים הם ולאו בחדא גוונא מיירי דכאן מיירי בלוקח מבע"ח ולקמן מיירי בלוקח מגזלן ומזה יצא להם דין מחודש לשמואל דבלוקח מגזלן מודה שמואל דחוזר על הגזלן אפי' בלא כתב אחריות משום דלא שייך בזה הך טעמא דאמרינן בגמ' עביד אינש דזבין ליומא משום דלא הוי מכירה כלל וכן כתבו עוד לקמן ע"ב ד"ה ושמואל עיי"ש והנה אין להקשות על דבריהם דא"כ לקמן (ט"ו א') דאמרינן במאי אי בבע"ח מי אית לי' פירי ואמאי לא הוכיח הש"ס דע"כ שמואל בלוקח מגזלן איירי מדלא הזכיר שעבוד דיש לומר דעדיפא מיני' קמוכיח. אמנם בעיקר דבריהם לא הבנתי דמאי שייך לפלוגי בעת כתיבת שטר המכירה בין לוקח מגזלן ובין לוקח