נחלת דוד בבא מציעא צא

שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר למלוה דאי משום כתב ללות ולא לוה הא שעבד ליה נפשיה ולדבריהם אכתי ניחוש דלמא לא מטא שטרא לידיה עכ"ד עיי"ש ובאמת היא קושיא עצומה מאוד דליכא למימר דשמואל מיירי בשחייב מודה דא"כ ע"כ מוכח דשמואל לא ס"ל כאביי דעדיו בחז"ל דאל"כ מאי איריא שטר הקנאה אפי' בלא הקנאה נמי נהדריה למלוה כיון דעידיו בחז"ל ולפירעון לא חייש שמואל ובשמעתין בעי לאוקמי לשמואל כאביי כדאמרינן הניחא כו' אלא אי סבר כאביי כו' ואין לדחוק ולומר דשמעתין לא בעי לאוקמי לדשמואל גופיה כאביי רק דאליבא דידן קשקיל וטרי הגמ' אם נסבור בהך מלתא כשמואל דלא חיישינן לפירעון ובהך דעידיו בחז"ל נסבור כאביי אם כן איך נוקים למתניתין אבל שמואל גופיה לא סבירא ליה כאביי דעדיו בחתומיו זכין ליה ומיירי בשחייב מודה ותו לא קשיא מידי על הרי"ף. דזה אינו חדא דלשנא דגמ' דקאמר הניחא כו' אלא אי סבר כאביי כו' דחיקא טובא לפרושי כן ועוד דלקמן בשמעתין דקאמר תיובתא דשמואל בתרתי משמע בפשיטות דלשמואל גופי' מוקמינן כאביי ולכך קשיא עלי' בתרתי דאי כרב אסי ס"ל א"כ לא קשיא עליה ולא מידי ולא מיבעי לפי גירסא דידן דגרסי' וכ"ש הכא דלא מודה לוה דחיישינן לפירעון א"כ חזינן להדיא דשמואל איירי באין חייב מודה ואפ"ה בשטרי הקנאה מהדרינן ש"מ דלא בעינן בשטרי הקנאה דלימטא לידי' ודלא כהרי"ף אלא אפי' לפי הנראה מתוס' ד"ה הא קאמר להד"מ ומתוס' ד"ה הני תרתי מילי חדא נינהו דלא גרסי להא מלתא בסוגיין וכמש"כ מהרש"א בשני דבורי התוס' האלו אפ"ה ע"כ מוכח דסוגיא דשמעתין מוקי לפום הך סברא דהשתא לשמואל כאביי דבלא"ה לא קשיא עליו ולא מידי וכיון שכן ע"כ דאיירי באין חייב מודה והדרא ק' לדוכתיה על הרי"ף ור"ח ודוחק לומר דזה הוא ג"כ אליבא דידן אם נסבור בהא מלתא כשמואל דתקשה עלן בתרתי דגמ' לא משמע הכי כלל ועוד אי ס"ד דסתמא דהש"ס קשקיל וטרי כן אליבא דידן א"כ יהי' הסברא נותנת דכאביי בעינן למפסק וגם כשמואל והרי"ף גופי' פסק דלא כאביי ודלא כשמואל מיהו זה י"ל כיון דהש"ס אסיק בתיובתא לדשמואל אי ס"ל כאביי ס"ל להרי"ף דלמסקנא לא קיי"ל כן לא כאביי ולא כשמואל והנה באו"ת העיד שהרבה דחוקים נאמרו בזה בספר ש"מ [וספר ש"מ אינו ת"י לעיין בו] ואין גם אחד מתיישב על הדעת וגם אנכי ראיתי אחד מהן בספר נ"מ סי' ל"ט ס"ק י"ד בשם הר"א והוא דוחק גדול ואין לשון הגמ' והרי"ף סובלו כלל לכך העיקר כדעת האומרים דלא בעינן בשטרי הקנאה מטא לידיה וכן הסכים הש"ך:

ולענין הלכה אי פסקינן כאביי דעדיו בחז"ל אם לאו ג"כ ב' שיטות. הרי"ף פסק כרב אסי דמוקי למתניתין דכותבין שטר ללוה בשטרי הקנאה דווקא ודלא כאביי דאמר עבז"ל והביא ראי' מהא דאמר רבא לקמן ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו כו' ואביי פליג עליו ואמר אפ"ת ליתא לדשמואל כו' ועוד שובר בזמנו טריף אביי לטעמי' דאמר עדיו בחז"ל וכיון דרבא אמר ש"מ איתא לדשמואל א"כ ע"כ לית ליה לרבא הך דעבז"ל וקיי"ל דרבא ואביי הלכה כרבא ועוד ראי' מהא דאמרינן בפ' המפקיד מאימת אכיל פרי כו' עיי"ש. והרא"ש השיג על ראייותיו דמהא דאמר רבא ש"מ איתא לדשמואל התם ע"כ רבה גרסינן כיון שנקבעו דבריו קודם לאביי ומהא דהמפקיד אין ראי' כלל דהא לרבא אפי' מטא אדרכתא לידי' נמי לא אכיל פירי עד דשלימו יומי אכרזתא וכיון שכן אין ראיה דלא ס"ל עבז"ל רק דס"ל דע"י אדרכתא לחוד לא זכי בפירי ולכך העלה דהלכה כאביי משום דקיי"ל מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ואפי' נגד רבותייהו. והנה בהך כללא דכייל הרא"ש דמאביי ורבא הלכה כבתראי אף נגד רבותייהו דברי הרא"ש עצמם סותרים זא"ז בכמה דוכתי וכמו שנרשם על הגליון בש"ס החדשים והעלה הש"ך בזה דהוי ספיקא דדינא ויכול המוחזק לומר קים לי' והנכון כדבריו דוודאי ראיות הרי"ף היטיב אשר השיב עליהן הרא"ש רק כיון דהך כללא דכייל הרא"ש לא אתברר לן ודברי הרא"ש עצמו סותרי' בזה לכך הוי ספיקא דדינא וכמש"כ הש"ך ולענין אי אמרינן לאביי עבז"ל גם בשטר מתנה ומכר ובין כתיבת השטר למסירתו מכר או נתן הקרקע לאחר אי אמרינן גם בזה עבז"ל אם לא וכמו כן אי בעינן בשובר דמטא שטרא לידי' א"ל. מתוך פשטי השמועות לא הי' נראה לחלק בכך וכן כ' רש"י לקמן (כ' א') ד"ה ועוד דגם בשובר בעינן דמטא שטרא לידי' והתוס' שם ד"ה שובר בזמנו טריף כתבו אעפ"י ששטר מכירה נמסר ללקוחות תחילה אינו מועיל וטריף הבעל כדין:

אמנם הרא"ש לקמן הוציא מדיוק לשון הרי"ף מדכתב ועוד שובר בזמנו טריף אע"ג דזבינתה לכתובתה מניסן ועד תשרי כיון דכתבה לי' שובר מניסן זכה הבעל בההיא קרקע דכתובה משעת חתימה ואע"ג דלא מטי לידי' דהוי לי' כמחילה וכשהוא טורף בניסן בדין טריף והבין הרא"ש מדכ' הרי"ף ואע"ג דל"מ לידי' דר"ל דלא מטא לידי' כלל ואפ"ה מהני משום עבז"ל ואף דאמרינן בשמעתין דלאביי בעינן דווקא דמטא לידי' מ"מ בשובר כיון שאינו בא לזכות רק מה שהוא ת"י מכבר לא בעינן מטא לידי' וע"ז הוקשה לו עוד דלמה לי' להרי"ף לפלוגי בהכי אימא דגם בשובר בעינן מטא לידי' ואף דאפשר דעד עכשיו עדיין לא נמסר לידו מ"מ כיון דמיירי שהיא מודה ומצווה ליתנו לידו ממילא יהיה מטא לידו ויזכה בו למפרע משעת חתימה משום דעבז"ל היכא דמטי לידיה לבסוף ומתוך קושיא זו הוכרח לומר דמסתבר ליה להרי"ף דבשטר מכר או מתנה ובין חתימת השטר למסירתו מכר השדה לאחר לא אמרינן תו עבז"ל **(הגה"ה והסברא נראה דבשלמא בשט"ח אין במעשר שעשה במכירת השדה שום סתירה למה שעשה מקודם בכתיבת השט"ח דמעשים בכל יום שאדם לווה מחבירו אפי' בשטר ומוסר לו השטר ואפ"ה מוכר אח"כ שדותיו וסומך ע"ז שבבוא הזמן לפרוע השט"ח יפרע לו ממקום אחר במזומן או במטלטלין והיינו משום שעדיין אין לבע"ח ע"ז רק שעבוד בעלמא אבל גוף השדה היא עדיין של הלווה ובידו למוכרה ולכך אין במעשה המכירה סתירה למעשה כתיבת השט"ח ולהכי לא אמרינן דבטולי' בטלי' להשט"ח במכירה זו ולכך שפיר אמרי' עבז"ל היכא דמטא לידי' לבסוף אבל בשטר מכר או מתנה כיון דאי אפשר למוכרה פעמיים ואם מכירת הראשון קיימת א"כ מכירת השני אינו כלום וא"כ במה שמכר להשני הרי ביטל את השטר הראשון ולכך מסתבר לי' להרי"ף כיון דלא זכה הראשון עד דמטא לידי' ובין כך וכך מכר לאחר א"כ כבר ביטל את הראשון ואחר שהראשון עדיין לא זכה בו א"כ כבר יש בידו לבטלו ומאחר שבטלו תו לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו כן נראה בסברת הרי"ף אליבא דהרא"ש ובזה מיושבים הרבה מקושיות הש"ך ממה שהקשה על הרא"ש בזה ועיין היטב בכל זה:

)** ולכך גם הכא כיון שאחר כתיבת השובר וקודם מסירתו מכרה הכתוב' א"כ במעשה זה שחת' את המעש' הראשון והוא כתיבת השובר וא"כ אי ס"ד דגם בשובר בעינן מטא לידי' א"כ כיון קודם דמטא לידי' עשתה מעשה המבטלת להשובר תו בטל לי' השובר ולא אמרינן תו עבז"ל וא"כ תיקשה דמאי משני אביי ולכך הוכרח הרי"ף לפלוגי דבשובר כיון שהוא זוכה במה שת"י לא בעינן מטא לידיה וממילא זכה בו הבעל תיכף משעת כתיבה ולא מהני תו מה שעשתה אח"כ מעשה הסותרת לזה כן הוא תוכן כוונת הרא"ש בדעת הרי"ף וסיים ע"ז ורש"י לא פירש כן ר"ל דרש"י כתב דגם בשובר בעינן מטא לידי' לבסוף וא"כ ממילא ע"כ לא מחלק בין שטר מכר לשט"ח דאל"כ הדק"ל מה שהקשה הרי"ף דהא שובר לשטר מכר דמי כיון דגם בשובר המעשה האחרונה סותרת למעשה הראשון אלא ש"מ דרש"י פליג אכולה מלתא ולא מחלק כלל בין שטר מכר לשט"ח והטור שהבין דהנך תרתי דינים אינם תלויים זב"ז כלל ולכך פסק בחדא מהן כרש"י דבשטר מכר נמי אמרינן עבז"ל ובחדא מינייהו כהרי"ף והוא דבשובר לא בעינן מטא לידי' זה אינו דכיון דפסקינן כרש"י דלא לפלוגי בין שטר מכר להלוואה א"כ מי הוא המכריחנו לפלוגי בין שובר לשאר שטרות דהרי"ף אליביה דהרא"ש לא אמרה רק מהכרח הקושיא אבל בלא הכרח מנ"ל כן וכבר השיגו כן הש"ך:

ובעיקר דברי הרא"ש כבר תמה ע"ז הש"ך והקשה עליו חבילות חבילות קושיות כמבואר למעיין בדבריו אמנם כולם נתיישבו במה שכתבתי בהגה"ה גם מה שהקשה מהא דכותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו גם זה יש ליישב ע"פ דעת הרמב"ם דלא מצריך בשטר מכר שיהי' שטר אקנייתא והביאו הב"י סי' רל"ח ועיין בנ"מ דמיישב דברי הרמב"ם דבשיטת ר"י הלוי רבו אמרה למלתי' עיי"ש מש"כ ונכון הוא ולפ"ז לא נשארו מכל קושייות הש"ך זולתי מה שהקשה משוברין אמנם קושיא זו לבד ג"כ כדאי לדחות בה דברי הרא"ש כי היא קושיא אלימתא ביותר וכל מה שנאמר בישובה הוא דחוק ורחוק דמה שתירץ באו"ת סס"י ס"ה דבשובר אף דלא בעינן מטא לידי' מ"מ אמירה בעי יפה השיגו בנ"מ סי' ל"ט ס"ק י"ד דכיון דעכ"פ אמירה בעי וכל כמה דלא מחל בע"פ לא זכו לו העדים בחותמיהן א"כ כיון שמכר בנתיים שוב לא מהני אמירה דידי' ומה שרוצה בנ"מ לתרץ דבשובר אף דלא בעינן מטא לידי' מ"מ ע"ד פירעון נכתב וכל כמה דלא פרעו לאו כלום ואם האשה מודה ה"ל כפירעון דהוי כאומר