נחלת דוד בבא מציעא פג

ואילולי דמסתפינא היה נראה לע"ד לפרושי לסוגיא דידן בפשיטות. דהנה כל עיקר קושיית התוס' שהקשו דלפשוט ממתני' עד שמחמת זה הוצרכו לחלק בין קנין לחזקה [דכבר כתבנו דלקושייתם השניה י"ל דמב' רוכבין פריך] הוא תלוי ומקושר במש"כ התוס' בריש סוגיין דהא דאמר בגמ' מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד דלא קני דמכח סתם מתני' קפריך וכיון שכן קשיא להו שפיר דלפשוט ממתני' דכיון דכבר מוכיח למלתי' ממתני' א"כ מאי קמבעי לי' ברכוב במקום מנהיג ולא קפשיט ממתני' אבל באמת אין דבריהם מוכרחין כ"כ בזה דשפיר נוכל לפרושי דהא דפריך מנהיג לחודי' כו' היינו ע"כ משום דקנין דרכוב אינו אלא מטעם משיכה וא"כ היאך אפשר דרכוב קני ומנהיג לא קני ועיין במהרמ"ש שכ' דאין הלשון מורה ע"ז ובאמת גם אם נאמר דמכח סתם מתני' פריך נמי אין הלשון מיושב כ"כ ועוד דהיא גופא תיקשה דאמאי פריך מכח סתם מתניתין [דזה אינו קושיא כ"כ דאפשר שמואל לית לי' כסתם מתני' ופוסק כר"ש דדווקא על ר"י פרכינן בכל דוכתא והאר"י הלכה כסתם מתני' אבל שמואל לא מצינו שיאמר כן] ולא פריך מיני' וביה כיון דרכוב קני מכל שכן מנהיג דקני אלא ע"כ דבאמת הקושיא הוא מיניה ובי' ודלא כהתוס'] וגם הלשון אינו קשה כל כך כמבואר לכל מעיין ולפי זה קושיית התוס' מעיקרא לק"מ דנוכל לומר דלהכי לא פשיט ר"י ממתניתין משום דהוי סבר דמתני' באמת קשיא ליה לשמואל ולא הוי ידע רב יהודה כלל משנויא דמשני הגמ' הב"ע במנהיג ברגליו ולכך בין אם אמר שמואל רכוב לחודיה כו' ובין אם אמר ברכוב במקום מנהיג בין כך ובין כך הוי מתני' תיובתי' רק דר"י לא שקיל וטרי עדיין בזה להקשות על שמואל ממתניתין דאפשר דשמואל אשכח איזה תנא או ברייתא דס"ל לשמואל כוותיה וכ"מ בכמה דוכתי בש"ס דמשני בכה"ג הוא דאמר כהאי תנא רק דרב יהודה מעיקרא רצה לפשוט איך אמר לו שמואל ולכך פשיט מיושב ממימרא דשמואל גופיה ואח"ז פריך סתמא דגמ' ממתניתין דהיו שנים רוכבים והקושיא קאי באמת בין לר"י ובין אדשמואל גופיה [ודלא כרש"י שפי' דלר"י פריך] דאיך שאמר שמואל בין שאמר רכוב לחודי' כו' ובין שאמר רכוב במקום מנהיג בין כך ובין כך הוי מתניתין תיובתי' משום דממתניתין מוכח דרכוב קני ובמקום מנהיג פלגי כן היה נלפענ"ד לפרש לולי דברי רש"י והתוס' דמעתה נוכל שפיר לפרושי דתפיס בה היינו תפוס ברגליו וגם לא נצטרך לסלק בין קנין לחזקה כמ"ש התוס' וגם לפי שיטת רש"י שכ' לעיל דהאיבעיא היא לענין חזקה נמי נוכל לפרושי כן ולענ"ד נכון מאוד לפרש כן דמהשתא מתיישבת כולה סוגיא בלי שום גמגום ומוטב לנו לסבול קצת דוחק הלשון בריש סוגיין משנצטרך לדחוק עצמינו בכולה סוגיין בשגם כי לענ"ד אין כאן דוחק כלל בלשון והמעיין יבחר ויקרב:

שם רש"י ד"ה רכוב קני וקשיא לרב יהודה דפשיט רכוב מיושב הא דקשיא לי' לר"י אף דרב יהודה פשיט למילתיה ממימרא דשמואל גופיה וא"כ אדשמואל גופיה היה לנו להקשות היינו משום דלשמואל גופיה י"ל דאזלא פורתא מחמתיה דרכוב עדיף טפי מאזלא מחמתיה דיושב משום דע"י רכוב אזלא מחמתי' טפי מע"י יושב [וכן נראה קצת בחוש] אבל לר"י דמדמה להו להדדי פריך שפיר וכבר כתבנו לעיל ביאור דבריו אמאי לא פירש דקשיא אדשמואל וגם כתבנו דיותר נכון לפרש דאדשמואל נמי פריך עיי"ש ופשוט:

שם בגמ' ש"מ רכוב קני. עיין במוהרמ"ש בחילוקו שהקשה דדלמא מתניתין מיירי במו"מ וקני מטעם מוסירה ופלפל הרבה ע"ז ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות ע"פ מש"כ הרש"א לעיל בסוגיין דיחלוקו נמי דאמרן לדמי דבמו"מ אה"נ דליכא לפרש יחלוקו לדמי ורק במציאה הוא דמפרשינן לדמי א"כ בבא דשנים רוכבין כו' דע"כ מיירי לדמי דהא מיניה מוכחינן לעיל דלדמי וכדאמרינן התם בשלמא טהורה כו' א"כ הך בבא ע"כ לא איירי רק במציאה וזה פשוט וברור. מיהו גם לפי שיטת מהרש"ל בסוגיא דלעיל דבמו"מ נמי שייך יחלוקו לדמי נמי יש ליישב הך קושיא דליכא למימר דאיירי במו"מ ומטעם מוסירה דא"כ למה נקיט כלל רכוב לאשמעינן שנים תפוסין במוסירה ולא מבעי לפי פי' התוס' דמפרשי דתפיס בה היינו תפוס במוסירה וע"פ מה שכתבנו לעיל בדעתם דמוסירה גופי' עושה שתי הפעולות יחד הקנין וגם העדיפות א"כ ודאי דהוי מצי למינקט מוסירה לחוד דהא גם במוסירה לחוד איכא הרבותא דמהו דתימא רכוב עדיף כו' [ובמהרמ"ש שפילפל בזה היינו משום דאזיל לשיטתי' דהעדיפות בעינן בדבר אחר מהקנין אבל לפי מה שכתבנו ניחא] אלא אפי' לפי מה שפרשנו דתפוס בה היינו מה שיושב עליה נמי ניחא ע"פ מה שכתבנו לעיל דעיקר קושיית הגמ' הוא מב' רוכבין ובב' רוכבין בלאו הכי נמי ליכא הך רבותא דמהו דתימא כו' מיהו אע"פ שישבנו גם לדברי המהרש"ל מ"מ לפי דברי רש"א מיושב טפי ומכאן ראיה לדבריו ופשוט:

שם בגמ' ואמר לי רב ושמואל דאמרי תרוייהו מוסירה לא קני וצריך לומר דזה הוי ידע רב יהודה בודאי שלא אמר שמואל למילתיה רק במציאה דאל"כ אכתי דלמא א"ל במו"מ וברכוב במקום מנהיג וזה פשוט ולא כתבתיו רק משום שראיתי להמפרשים שנתקשו בזה:

דף ט' בגמ' איכא חד צד דלא קני מפירש"י והתוס' וכן הרא"ש נראה דהא דבחד צד לא קני היינו דלא קני לגמרי ואפילו לחודי' אבל הרמב"ם פי' דהא דלא קנה היינו במקום דאיכא חבריה דקני כי אורחיה אבל כל אחת לבדו ודאי דקני וצ"ע קצת ליישב הגמ' אליביה דמפשטות דלשנא דגמ' משמע כהתוס' והרא"ש גם לענין פסק הלכה פסק הרמב"ם בפשיטות כהך לשנא דהנהגה בגמל לא קנה והיינו משום שכן הוא מדרכו לפסוק כלשנא בתרא בכל דוכתא והך א"ד דהנהגה בגמל נאמר בגמ' באחרונה אבל הרא"ש פסק דהוי ספיקא דדינא ולכך במו"מ לא קנה בשניהם משום דמוקמינן בחזקת מרא קמא ובמציאה ונכסי הגר קנו שניהם משום דכיון דתפס לא מפקינן מיניה ויש בזה מקום עיון ברא"ש ממש"כ בסוגיא דת"כ דתפיסת ספק לא מהני ואכמ"ל ויבואר איה"ש במק"א ועיין:

שם רש"י ד"ה ש"מ רכוב קני וכיון כו' במקום מנהיג פלגי עכ"ל כבר הארכתי לעיל בביאור דברי רש"י אלו ובסוף העליתי כמש"כ בקצה"ח דרש"י מפרש להאיבעיא לענין חזקה והא דכ' רש"י במקום מנהיג פלגי היינו לענין קנין והנה מש"כ דרש"י מפרש להאיבעיא לענין חזקה בזה דבריו ברורים אכן מש"כ דרש"י דכאן מיירי לענין קנין אינו מיושב כ"כ דמשמע מלשון רש"י דבעי בזה למפשט ספיקו דר"י דאל"כ לאיזה צורך כתבו רש"י כלל אלא ע"כ דלמפשט ספיקו דר"י קאתי רש"י וא"כ כיון דהאיבעיא איירי לענין חזקה אף רש"י מיירי לענין חזקה וא"כ אכתי אינו מיושב דברי רש"י לכך נראה עיקר בישוב דברי רש"י כמש"כ לעיל דממתני' מוכיח כן דכיון דהוכיח מכאן דרכוב גרידא בלא מנהיג ברגליו נמי קני א"כ ע"כ מתני' נמי מיירי בלא מנהיג ברגליו ומתניתין ודאי דאיירי לענין חזקה דהא ז"א כולה שלי וז"א כ"ש קתני ואפ"ה בארוא"מ דיחלוקו ש"מ דגם לענין חזקה הוי מוחזקים שניהם בשוה ונפשוט מזה ספיקו דר"י אלא דיש לעיין בזה דמהיכא פשיטא ליה להמקשה בברייתא טפי דאיירי בלא מנהיג ברגליו ממתניתין עד דנאמר דמוכיח מהברייתא למתני'. בלא זה לא קשה משום דכן הוא מדרך הש"ס בכמה דוכתי להקשות מכמה משניות וברייתות זה אחר זה ומשני הכל בשנויא חדא וכבר כתבו בזה התוס' בכמה דוכתי דרוצה המקשה לידע אם יש לתרץ באופן אחר עיין בתוס' שבת דף ה' אבל עתה דנאמר דמוכיח להברייתא ממתני' ודאי דקשה לכאורה מהיכא פסיקא ליה בברייתא טפי מבמתני' אך זה אינו קשה לפי גירסת אי הכי לקני נמי כו' דשפיר הוכיח כן בברייתא מכח קושיית אי הכי אבל במתני' ידע דאיכא לשנויי במנהיג ברגליו ועיין במה שנכתוב לקמן אי"ה בישוב הך גירסא דאי הכי ופשוט שם תוס' ד"ה וניקני נמי אי גרסי' אי הכי ה"פ כו'. ל' התוס' מגומגם מאוד כמבוא' להמעיין ובמהרמ"ש הבין בכוונתם דאי רכוב לחודיה קונה היינו מטעם משיכה משום דאזלא מחמתי' פורתא הוי משיכה רק שהקשה ע"ז כיון דגם אי רכוב לחוד ג"כ הוי משום משיכ' א"כ מ"ש האי משיכה דרכוב ממשיכה דמנהיג ברגליו ואמאי למאי דמשני במנהיג ברגליו הוי קשה לי' דליקני נמי במוסירה ואי איירי ברכוב לחודי' לא הוי קשה לי' כיון דגם רכוב לחודיה הוי מטעם משיכה א"כ מ"ש האי משיכה מהאי משיכה ולדידי זה אינו קושיא כ"כ דשפיר איכא לפלוגי בינייהו דהא כבר כתבו התוס' לקמן בשמעתין דמשוך בהמה כו' דבמשוך קופה לא הוי קמבעי לי' כלל דוודאי קני כיון דמשיכת הקופה והכלים שניהם מסוג אחד שזה בגרירה וזה בגרירה אבל במשוך בהמה קמבעי לי' משום דאין שני המשיכות מסוג אחד דמשיכת הבהמה הוא ע"י מה שמכישה במקל והיא הולכת מאיליו ומשיכת הכלים היא ע"י גרירה דהא אינם הולכים מעצמם וכיון שכן שפיר נוכל לומר דאף אם נפשוט האיבעיא דלקמן ונאמר דמשיכת בהמה מהני לכלים מ"מ זהו דווקא במשיכה שע"י מעשה דהיינו שמנהיג הבהמה ע"י מעשה ע"י הכשה במקל וכדומה דבזה שפיר נוכל לומר דאף דאין שני המשיכות מסוג אחד