נחלת דוד בבא מציעא פב

**(דתפוס היינו מה שיושב עליו או במה דתפוס ברגליו ולא הבנתי דבריהם מדוע דחו התוס' פי' זה דמש"כ התוס' דהא לקמן נקיט כהאי לישנא כו' לענ"ד לישנא דגמ' אדרבה איפכא דמדנקיט כאן לשנא דתפוס בה ולקמן לשנא דתפוס במוסירה משמע דתרי מילי נינהו ועוד מדקאמר הגמ' בסתם רכוב עדיף דתפוס בה וכן לקמן מה"ד רכוב עדיף דמנהיג ברגליו ותפוס בה משמע בפשיטות דליכ' כלל רכוב דלא הוי תפוס והיינו ע"כ משום דתפיס ברגליו או במה שיושב עליו דאי משו' דתפוס במוסירה כמש"כ התוס' וא"כ ודאי דמשכחת לה לרכוב בלא תפוס א"כ ה"ל לפרושי דאמרי' ברכוב דהוא תפוס במוסירה ג"כ והכי הל"ל והיכי דמי כנון דתפוס במוסירה ולא לומר בסתם ולשיטת התוס' נוכל ליישב קצת בדוחק ולומר דסתם רכוב הוא תפוס במוסירה ובהכי ניחא מה שהוצרכו התוס' לתרץ קושייתם דלפשוט ממתניתין ולחלק בין קנין לחזקה ולא תירצו דמתני' איירי ברכוב גרוע כמש"כ המהרמ"ש אבל לשיטת רש"י לפי מה שיתבאר דרש"י באמת מתרץ כן לקושיית התוס' דמתניתין איירי ברכוב גרוע שאינו תפוס במוסירה א"כ ודאי דקשיא טובא דהיכי קאמר בסתם רכוב עדיף דתפוס בה הא מתניתין איירי ברכוב שאינו תפוס במוסירה וא"כ ה"ל לר"י לפרושי למילתי' דמיירי ברכוב שהוא תפוס ג"כ במוסירה מיהו גם לשיטת התוס' אינו מיושב כ"כ כיון דסוף סוף משכחת לה לרכוב גרוע וכדתניא בברייתא לקמן אחד רכוב ואחד תפוס במוסירה א"כ אכתי ה"ל לר"י לפרושי כך נלענ"ד עיקר כאותו פירוש שדחו התוס':

)** נמי לאו כלום היא ולא הוי משיכה כלל וכיון דאין כאן קנין א"כ ודאי דתפיסתו במוסירה [או מה שיושב עליו לפי מש"כ בהגה"ה] אינו מעלה ומוריד כלל ואביי השיב לו דדלמא עיקר הקנין דרכוב הוא משום מוסרה וממילא דאפשר דהוא עדיף ממנהיג כיון דהוא מוחזק בגוף הבהמה ולא מבעי אם נפרש כמש"כ בהגה"ה דתפיסתו היא מה דיושב עליו א"כ ודאי דיש עדיפות ברכוב מבלעדי עיקר הקנין שהוא מוסירה לפי סברת אביי אלא אפילו לפי' התוס' דתפיסתו היינו מאי דתפיס במוסירה מ"מ ברווחא נוכל לומר דמוסירה גופיה עושה שתי הפעולות יחד הקנין וגם העדיפות דמה בכך שהוא עושה עיקר הקנין כיון דסוף סוף הוא מוחזק בגוף הבהמה ע"י קנינו שפיר איכא למימר דהוא עדיף טפי מחבירו שאינו מוחזק בגוף הבהמה על ידי קנינו ואדרבה יותר מסתבר לומר דכיון דעל ידי עיקר הקנין גופיה הוי מוחזק בגוף הבהמה עדיף טפי מאילו היה בא לו החזקה מבחוץ שלא ע"י עיקר הקנין:

ומעתה נבאר יותר המשך הסוגיא וההבדל שבין פירש"י לפי' התוס' והוא דהתוספות מפרשים דעיקר אבעייתו של רב יהודה ברכוב במקום מנהיג הוא אם מבטל האחד קנין של חבירו אבל לענין חזקה ודאי דאין האחד מבטל חזקת חבירו כל שהוא קונה בפ"ע אף דלא קני במקום דאיכא קנין דעדיף מיני' מ"מ מוחזק הוי אף במקום קנין דעדיף מיניה והכריחו כן מכח קושייתם בד"ה או דילמא תימא דלפשוט ממתני' כו'. ועוד מוכרחין אנו לומר כן מכח קושייתם בד"ה מהו דתימא שהקשו וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב כו' לישני דקמ"ל דלא תימא רכוב עדיף ותירצו וי"ל דאין צריך להשמיענו זה כו'. והנה תירוצם זה אינו אלא לפי שיטתם דמחלקי בין קנין לחזקה אבל אם לא נחלק בין קנין לחזקה א"כ אין מקום לתירוצם כלל דהא חזינן לרב יהודה דאיבעי ליה אי רכוב מבטל קנין המנהיג אף רכוב דאינו מנהיג ברגליו וא"כ פשיטא דצריך זה להשמיענו לאפוקי מסברת רב יהודה ולא קמשני התוס' מידי אבל לפי שיטתם דמחלקי בין קנין לחזקה שפיר קמשני התוס' דאין צריך זה להשמיענו דלענין קנין הוא דאיבעי לי' לר"י אי רכוב עדיף אבל לענין חזקה אין כאן סברא כלל דרכוב יהיה עדיף ומבטל חזקת המנהיג עד דנאמר דהוצרכה המשנה להשמיענו זה ומכח שני קושיות אלו הוכרחו התוס' לחלק בין קנין לחזקה והנה במאי דכתבו לחלק בין קנין לחזקה בזה דבריהם מתקבלים על הדעת אכן מאי דכתבו בתוס' ד"ה מהו דתימא דלר"מ אין רבותא כלל שאין הרכוב מבטל חזקת המנהיג ולמאי דמוקי כרבנן ובמנהיג ברגליו שפיר הוי רבותא שאינו מבטל המנהיג בזה נראו דבריהם דחוקים דלמה לא יהיה רבותא גם לר"מ. גם במאי דפירשו דתפוס בה היינו דתפוס במוסירה גם בזה נראה פירושם דחוק וכמו שכתבתי בהגה"ה:

לכך היה נראה לענ"ד יותר נכון לפרש על פי דרכם של התוס' דתפוס היינו תפוס ברגליו או מה שיושב עליו ולענין קושייתם בד"ה מה"ד דאמאי לא מוקי כר"מ וקמ"ל דלא תימא רכוב עדיף כדמשני עתה לרבנן נראה לתרץ בפשיטות דמשנים רוכבים קפריך וכמו שהקשה ברש"א דמש"כ מהרש"א לדחות זה כבר השיגו המהרמ"ש ועיין בביאור מהרמ"ש מש"כ בזה והוא נכון דלא שייך כאן לא זו אף זו כלל גם מש"כ במוהרמ"ש לתרץ זה ע"פ דברי הרא"ש דלא תימא קמא עדיף גם זה אינו מוכרח כלל כמבואר לכל מעיין וא"כ שפיר יש לומר ברווחא דמב' רוכבים קפריך ולא נצטרך לתירוצם של התוס' ועפי"ז היה מתפרשת סוגיין ע"פ דרכם של התוס' בלי שום דוחק כלל כנלענ"ד וע' היטב בזה:

ושיטת רש"י הנה המהרמ"ש כתב דס"ל דצירוף שניהם יחד עושין קנין ועיין בביאורי מהרמ"ש באריכות וכבר כתבתי לעיל דזהו דוחק גדול עד כמעט שאי אפשר לאומרו כלל וההכרח שהביאם לפרש כן בדברי רש"י הוא מש"כ רש"י לקמן כיון דרכוב לחודיה קנה כולה במקום מנהיג פלגי גם מה שפי' רש"י דהא דפריך ממתני' לרב יהודה פריך דפשיט רכוב מיושב ולע"ד אין בדברי רש"י אלו שום הכרח לדבר הם דשפיר נוכל לפרושי בדברי רש"י כמו להתוס' דעיקר קנינו של רכוב הוא אזלא מחמתי' לחוד או תפוס במוסירה לחוד לפי ס"ד דאביי והעדיפות הוא מאי דמוחזק בה הכל כמו שביארנו לשיטת התוס' דבזה לא יהיה מחולק רש"י עם התוס' כלל רק דעיקר פלוגתייהו דרש"י עם התוס' הוא במאי דמחלקי התוס' בין קנין לחזקה בזה פליג עלייהו רש"י וס"ל דאין שום חילוק בין קנין לחזקה ומה שהוכרחו התוס' לומר כן מכח קושייתם דלפשוט ממתני' יש לתרץ דמתני' מיירי ברכוב שאינו תפוס במוסירה וכמש"כ מהרמ"ש וקושייתם השניה כבר נתבאר לעיל דיש לתרץ דמשנים רוכבין פריך וכיון שכן אין לנו שום הכרח לחלק בין קנין לחזקה ובזה יתיישבו דברי רש"י דמש"כ וכיון כו' במקום מנהיג פלגי היינו משום כיון דעתה לפי דעת המקשה הוכיח מברייתא דרכוב קני בלא מנהיג ברגליו א"כ ע"כ רכוב דמתני' דתני סתמא ולא פירש בו דאיירי במנהיג ברגליו ע"כ איירי ברכוב גרידא שאינו מנהיג ברגליו דאי ס"ד דאיירי במנהיג ברגליו ה"ל לפרושי דבשלמא אי לא קני כלל רכוב בלא מנהיג ברגליו ניחא דתני סתמא ולא הוצרך לפרושי דממילא ידעינן שאין שום קנין לרכוב בלא מנהיג ברגליו אבל אי רכוב קני גם בלא מנהיג ברגליו א"כ ע"כ רכוב דמתני' דתני סתמא ג"כ איירי באינו מנהיג ברגליו וכיון שכן מוכח ממתני' דבמקום מנהיג פלגי מדתני יחלוקו בא' רכוב וא' מנהיג ולחלק בין קנין לחזקה ג"כ לא ס"ל לרש"י ושפיר כתב רש"י במקום מנהיג פלגי גם מש"כ רש"י דלר"י פריך ג"כ ניחא דלשמואל עצמו לא מצינו למפרך דאיכא למימר דשמואל באמת קאמר ברכוב במקום מנהיג וברכוב דהוא תפוס במוסירה [והיינו ע"פ פי' התוס' דפירשו דתפוס בה היינו תפוס במוסירה] קאמר שמואל דהוא עדיף ממנהיג ומתני' איירי ברכוב שאינו תפוס במוסירה ולכך הוא שווה למנהיג ויחלוקו ועפי"ז דברי רש"י מבוארים מבלי שנצטרך למש"כ המפרשים דצירוף שניהם עושה קנין וגם יתר המשך הסוגיא דחוק מאוד לפי דבריהם ועפ"י מש"כ אין צריך לכל זה ועיין:

שוב התבוננתי בשיטת רש"י וראיתי שאף אם נקבל עלינו לסבול כל הדחוקים הנופלים לפי פי' המפרשים בשיטת רש"י עכ"ז הנה כולם לא ירדו לסוף דעת רש"י והאמת בשיטת רש"י הוא כמש"כ בספר קצה"ח דלפי שיטת רש"י דלעיל דגם בהיו שנים רוכבין שייך הך דינא דהמגביה מציאה א"כ א"א לפרושי לסוגיין דקמיבעי לי' לענין קנין אי מבטל קנין הא' קנין של חבירו דהא ודאי ליתא דכיון דהאחד לא קנה גם חבירו לא מצי קני וכדאמרינן לקמן דאפי' לרמב"ח דאמר המגביה מציאה כו' הני מילי כו' אבל הכא איהו לא קני לאחרינא מקני וכיון דגם בשנים רוכבין או בא' רכוב וא' מנהיג נמי שייך דינא דהמגביה מציאה כו' א"כ אם האחד אינו קונה גם השני לא יקנה לכך אי אפשר לפרושי דלענין קנין קמבעי לי' רק דצריך לפרושי דבעייתו הוא לענין חזקה לחודי' אי מבטל הא' חזקת חבירו אבל לענין קנין פשיטא שאין הא' מבטל קנין חבירו דא"כ גם השני לא יקנה ונמצא דלפ"ז שיטת רש"י הפוכה משיטת התוס' מהקצה אל הקצה ודו"ק. וכן יראה להדיא מלשון רש"י שכ' שניהם באים לפנינו ז"א כולה שלי וז"א כ"ש דמשמע להדיא דלענין חזקה קמיבעי לי' איזה מהן מוחזק יותר כשבאים לפנינו דאל"כ ה"ל לרש"י לפרש שניהם קנו אותה יחד זה ברכיבה כו' והיינו ע"כ מטעמא דכתבנו דלרש"י ליכא לפרושי האיבעיא כלל לענין קנין [והתוס' צ"ל דס"ל כשיטת הריטב"א דלעיל] ומעתה אתי שפיר בפשיטות מש"כ רש"י לקמן וכיון כו' במקום מנהיג פלגי משום דלענין קנין ודאי דאין הא' מבטל קנינו של חבירו כ"כ בקצה"ח אבל אינו מיושב כ"כ ועיין במה שאכתוב בסמוך אי"ה בדברי רש"י ולפ"ז ע"כ דליכא לתרוצי לרש"י הנך תרתי קושיו' דמקשי התוס' אלא כמש"כ לעיל ודו"ק וא"כ אזלא לה כל מה שכתבו המפרשים בביאור דברי רש"י והבן אך אף שזה ודאי נכון וברור בכוונת רש"י עכ"ז שיטה זו דחוקה לע"ד דלפ"ז ע"כ דצריך לפרש תפוס בה כמש"כ התוס' דהיינו תפוס במוסירה דאילו לפמש"כ כאותו הפירוש שדחו התוס' א"כ לא יתיישב קושיית התוס' דלפשוט ממתני' וכבר כתבנו בהגהה דלפירש"י ודאי דדחוק לפרושי כן [יותר ממה שהוא דחוק לשיטת התוס'] עיי"ש: