נחלת דוד בבא מציעא פ

הדבר מוכרח כן תמיד שיאחזו בשוה עד דלא הוצרכה המשנה להשמיענו היאך הוא הדין באין אוחזין בשוה וא"כ ודאי דה"ל להמשנה למתני הך דינא דזה נוטל עמשי"מ וממילא ידעינן דבין אוחזין בשוה בין אין אוחזין בשוה תמיד נוטל עמשי"מ וזה פשוט [וגם בש"ך רמז לזה קצת אלא שדבריו מעורבבים עיי"ש]. גם מה שרצה הש"ך להביא ראי' לשיטת התוס' והרא"ש מדמקשה ולא תני עד מקום שידו מגעת דמשמע אי הוי תני כן הו' ניחא ואמאי הא אכתי תיקשה שבועה זו למה לא ידענא מאי קאמר דבאמת נכלל הכל בקושיית הגמ' דהגמ' מקשה אמאי לא תני במתניתין דינא דברייתא דנוטל עמשי"מ וממילא נכלל בקושיא זו דר"ל ובלא שבועה כמו בברייתא וזה פשוט וברור:

ומעתה אף שנתברר שאין שום ראי' מכרחת לשום א' מהשיטות מ"מ נראה עיקר כהרמב"ם חדא דגם מדברי התוס' נראה שזאת הי' גי' הישנה וגם בה"ג גרס כן ועוד דלשנא דהאי סודרא כמאן דפסיק דמי ניחא טפי להרמב"ם ועוד דסוגיא דלעיל דקאמר אלא כי אתמר ותנא תונא אאידך דר"ח ולפי מה שבארנו שם מתיישבת טפי להרמב"ם ואף שכתבנו לעיל דגם לשיטת התוס' נוכל לפרושי כן מ"מ לשיטת הרמב"ם מתיישבת טפי. וראיתי באו"ת שגם הוא רצה להביא ראי' להרמב"ם מסוגיא דותנא תונא [ולא ידענא אם כיון להפי' שכתבתי לעיל בסוגיא הנ"ל אם לא' דרחוק בעיני שיכוון לזה ולא יכתבנו בביאור] אלא שדחה זה דבאמת לר"ח דהילך חייב הדין כן אבל לר"ש דהילך פטור וקיי"ל כוותי' וא"כ אין כאן ראי' עכ"ד אבל זה אינו דאיך יעלה על הדעת דר"ח ור"ש יפלגו בהכי [ר"ל בפלוגתא דגירסא דפליגי הרמב"ם והתוס'] וא"כ כיון דמדר"ח מוכח כהרמב"ם מאין לנו לומר דר"ש יפלוג עליו בהא מלתא אך כבר כתבתי דעיקר הראי' אינה מכרעת כלל ומ"מ העיקר כהרמב"ם ועיין:

שם בגמ' מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו הא דלא מהימן במינו עי' תוס' כתובות (י"ט א') דכתבו דירא לומר מזוייף יכחישוהו ור"ל פן ימצא עדים לקיים שטרו ונמצא דיהיה מוכחש והרשב"ם במס' ב"ב (ק"ע א') כתב משום דמן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד [ורבנן הוא דאצרכו קיום] משום דלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפין ולכך לא אצרכוהו רבנן קיום אלא היכא דטען מזוייף להדיא אבל דלהימניה בשאר טענות במגו דמזוייף זה לא אמרינן למ"ד דא"צ לקיימו הא דנקטו ר' ורשב"ג פלוגתייהו בכה"ג דשנים אדוקים בשטר ולא פליגי בשטר בעלמא שהוא ת"י המלוה [דהא לכאורה לא שייך כלל כאן פלוגתייהו כיון דבהך מילתא גופיה דשנים אדוקים בשטר לא פליגי כלל ובמקויים לכו"ע יחלוקו ועיקר מחלוקותם הוא במודה בשטר שכתבו כו' א"כ בשטר בעלמא הוי להו לאיפלוגי] צריך לומר דלרבותא דרשב"ג נקטו בכה"ג דאף דאיתרע השטר בנפילה והלוה אדוק ביה אפ"ה אמר רשב"ג דאין צריך לקיימו וכה"ג עביד צריכותא במס' ב"ב (קנ"ד א') גבי פלוגתא דר"מ וחכמים דפליגי נמי בהא מלתא דמודה בשטר כו' עיי"ש וזה פשוט ולענין הלכה פסקינן כמ"ד צריך לקיימו משום דרב נחמן הכי אית ליה בכתובות וקיי"ל כוותיה בדינא ועיין:

שם ע"ב ולא חייש ר"י לפירעון והתניא כו' ולא ניחא ליה לאוקמי לברייתא דידן בשטר דהוא תוך זמן פרעון דבכה"ג לא חייש ר"י לפירעון גבי כתובה כדאמר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה היינו משום דברייתא סתמא מתניא נפל ליד דיין כו' ולא מפליג בין שהשטר הוא תוך זמ"פ או לאחר זמ"פ ואין להקשות לפ"ז דא"כ למאי דמשני איפוך ושטר כתובה כולה ר"י אכתי תקשה דהא בברייתא דידן לא מפליג וא"כ אפי' בתוך זמנו חייש ר"י לפרעון למאי דאפכינן ואילו גבי כתובה אר"י עודה תחת בעלה יחזיר לאשה ולא חיישינן לפירעון בתוך זמנו דזה אינה קושיא דשאני תוך זמנו דכתובה לתוך זמנו דשטר דעלמא דשטר דעלמא דודאי יגיע זמן פרעון שלו ויתבענו המלוה לכך היכא דאיתרמי ליה זוזי עביד אינש דפרע גו זמנו ואפי' למ"ד חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מ"מ היכא דנפל לכו"ע חיישינן לכך משא"כ בכתובה דאפשר דלא תבוא לידי גוביינא כלל אם היא תמות קודם וגם שבידו הוא שלא לגרשה וא"כ ממנו לא תתבע ובמה שיהיה אחרי מותו לא איכפת ליה לאינש כ"כ לכך בעודה תחת בעלה לא חייש ר"י לפירעון כלל וזה פשוט וכן כתב בנ"י עיי"ש. ולענין הלכה עיין בנ"י דפסקינן כר"י למאי דאפכינן דחיישינן לפירעון מיהו לענין שתי כתובות פסקינן כרבנן דחיישינן לשתי כתובות משום דרבא הכי ס"ל בסוף פירקין והרמב"ם פסק אפ' בזמן שהבעל מודה נמי לא יחזיר דחיישינן לקנוניא ואין כאן מקום להאריך בזה ואי"ה בסוגיא דשטרי הקנאה יבואר באריכות ועי':

שם בגמ' מחלוקת בששניהם אדוקים בטופס ושניהם אדוקים בתורף אבל אחד אדוק בטופס וא' בתורף זה נוטל טופס כו' ומקשינן וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך א"ל לדמי. ב' שיטו' בזה רש"י פי' דהתורף שוה יותר בשביל הזמן דאילו שם המלוה והלוה והמעות כתובין אף בטופס כדאמרינן שצריך להחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה והוא עיקר כדאמרינן הכל הולך אחר התחתון ואי משום העדים שכתובין תחת הטופס הא אית לי' לר' שמעון בן גמליאל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו והתוס' הקשו על פירושו חדא דאין למדין משטה אחרונה ולכך צריך להחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונ' מפני שאין למדין הימנה כדאמרי' ב"ב וגם במה שפירש דאין שמין בעדים מפני דמודה בשטר כו' ע"ז כתבו שפירושו תימא דאי חשבינן מאן דתפס בעדים כאילו השני יש לו שטר בלא עדים אם כן אפי' לרשב"ג פסול דבלא עידי חתימה כלל גם לרשב"ג פסול ועוד במה עדיף טופס מתורף כמו כן יפסול השטר בלא טופס כמו בלא תורף דבנמחק אפי' שיטה אחת מן השטר הוא פסול. ולענ"ד נראה דכל הנך קושיות לק"מ דמה שהקשו הא אין למדין משט"א כבר תירצו ע"ז בהגהות מיימוני בפי"ד מהל' מלוה אות י"ב דדווקא דבר חדש הוא דאין למדין משט"א אבל אם אינו דבר חדש רק שהוא חזרת דברים דלעיל ודאי דלמדין משט"א אם נסתפק לנו שום דבר במה שלמעלה ומתניתין דכתוב בו מלמעלה דבר אחד ומלמטה ד"א הכל הולך אחר התחתון מתפרשת כפשוטה דקאי על שט"א ודלא כרשב"ם שם שמפרש ובלבד שלא יהא בשט"א אלא דאפילו משט"א נמי למידין כל שאינו דבר חדש אלא חזרת דברים שלמעלה [אלא דצ"ע לפ"ז הא דמסיים שם במתני' א"כ למה כותבין העליון כו' מיהו גם התוס' נתקשו שם גם לפי שיטתם בפירושא דהך מלתא עיי"ש בתוס' שבגמ' השייכים למשנה וא"כ גם לפ"ז נוכל ליישבו ואכמ"ל ועיין] וא"כ לק"מ על פירש"י [ועוד יתבאר לך ביתר ביאור במה שנכתוב בישוב קושיית התוס' האחרות]. ומה שהקשו עוד דהא בלא עדים כלל גם לרשב"ג פסול וגם מה שהקשו דהא כ"כ שוה טופס כמו תורף דהא חסר שיטה אחת פסול נלע"ד דלק"מ דרש"י אינו מדמה זה לשטר בלא עדים או לשטר שחסר בו שיטה אחת רק לשטר שנקרע מקצתו באונס או נמחק או נטשטש באונס מקצת מהשטר דכשידוע מה היה כתוב בו אמרינן במס' ב"ב דמעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם עושים לו קיומו וה"נ דכוותה בכאן. ודאי דהסברא נותנת דלית לן לדמויי לשטר דלית ביה עדים כלל כיון דבאמת אית ביה עדים רק שחבירו תופס מקום העדים בידו ואינו מניח להראותם לפני ב"ד וא"כ לפי טענתו דמיא ממש לנמחק או נקרע מקום השטר ההוא באונס דלית לן לפוסלו כיון דידעינן דהיו בו עדים רק כיון דחבירו אין רוצה להראותם לפני ב"ד א"כ אי אפשר לקיים חתימות העדים והוי כשטר שלא נתקיים וכה"ג אמרינן גם בנמחק דאם כתוב בו והוזקקו לעדותם כו' ואם לאו צריך ראיה על הכתוב בו והיינו משום דהוי כשטר שלא נתקיים עיי"ש במס' ב"ב ובשו"ע חו"מ סי' מ"א ולכך שפיר כתב רש"י כיון דלרשב"ג מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו א"כ לא אכפת לן במאי דאינם יכולים נקיים השטר כיון דלא בעי קיום וא"כ ליכא שום מעלה במאי דתופס העדים. ומעתה נמי לא קשה מה שהקשו דהא חסר שיטה פסול דבאמת לאו לחסר מדמינן לה אלא לנמחק באונס דכשיודעין מה הי' כתוב בו הוא כשר ומעתה נמי גם קושייתם הראשונה שהקשו דהא אין למדין משט"א נמי לא קשה מה שהקשו משום דודאי מי שנקרע או נמחק שטרו באונס מלמעלה ונשאר למטה שלם בכה"ג ודאי ילפינן משט"א דמסתמא כן הי' כתוב מלמעלה וזה קרוב ג"כ לדברי הגמ"יי רק בהרחבת ביאור קצת ומעתה אתיין שפיר גם דברי הירושלמי שהביאו התוס' דתלי הכל במי שתופס העדים משום דהירושלמי אזיל אליבא דהך מ"ד דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולכך תלי הכל בעדים וכן צריך להיות באמת הדין לדידן דקיי"ל להלכה כהך מ"ד כנלע"ד ברור בישוב דברי רש"י ועיין:

ושיטת התוס' והרא"ש מבוארת בדבריהם דכל מידי שהשטר נפסל בו לא שיימינן ביה כלל ולכך לא שיימינן בעדים משום דבלא עדים פסול השטר לגמרי רק בזמן הוא דשיימינן משום דלא מפסל השטר בהכי ונדחקו בביאור דברי הירושלמי ומחוורתא כשיטת רש"י:

והרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי להא דאחד אדוק בטופס כו' וכתב עלה הה"מ דצ"ל דהי' לו איזה גי' אחרת בגמ' ובש"ך רצה ליישב אף לפי' גי' דידן וכבר כתב עליו האו"ת שהוא דוחק ובאמת אין ראוי לכנותו בשם דוחק רק שאי אפשר לאומרו כלל דאיך יעלה על הדעת שיהי' היכא דהתורף מקרב לגבי חד יותר מועיל מאילו הי' אוחז בתורף עד דצריכינן למעוטי האי גם מה שרצה באו"ת ליישבו ע"פ מה שהרכיב