נחלת דוד בבא מציעא סח

יכול להעיז ועוד דא"כ בכל מודה במקצת אף דאין לו מיגו אפ"ה יפטר מטעם התקנה כיון דלרש"י ע"כ צריך לדחוק דגם מודה במקצת היה בכלל משום דלא פלוג רבנן בתקנתם וכמש"כ לעיל וא"כ כל מודה במקצת יפטר מפני התקנה ואף דבמב"מ הוא טוען ברי גמור מ"מ מה בכך כיון דגם בטוענו ברי במקצת כי הא דבנו קטן נמי אין לו מיגו ואפ"ה מפטר מפני התקנה כמתני' דפליג על ראב"י אם כן מאי נ"מ איכא בין תבעו ברי גמור לתובעו ברי במקצת ועוד דלרש"י שפי' הא דאינו יכול להעיז היינו משום שעשה לו טובה ולכך בפיקדון נשבע אפילו בכופר הכל משום דלא עשה לו טובה וכמש"כ רש"י במס' ב"ק עיי"ש א"כ לא ידעתי איך יצוייר דלא יהי' לו מיגו במוצא מציאה אם נפרש הא דר' יצחק מיירי בטוענו ברי מתוך טענתו וכמו שפי' בעה"מ שם ועיין במהרמ"ש שם שפירש כן דברי רש"י דהתם אם כן ודאי דאית ליה מיגו גמור ואף לפירוש התוספות שאינו יכול להעיז משום שחבירו מכיר בשקרו ג"כ בכה"ג אית ליה מיגו דהא אי בעי שתק ולא אמר כלום] וא"כ תקשה מ"ט דר' יצחק דמחייבו שבועה הא מדאורייתא בעינן למפטריה משום דאיכא תרתי למעליותא מיגו ומשיב אבידה ואף אם נפרש הא דר' יצחק כמו שפירש המהרש"ל כגון שטוענו ראיתי שהגבהת אבידה שלי אבל לא ראיתי כמה (או שטוען שראה כיס אחד ביד חבירו] ולכך מתוך דכיסין לא מנתחי הוי טענת ברי במקצת גם על השני מ"מ לשיטת רש"י הא גם בזה אית ליה מיגו גמור שהיה יכול לכפור הכל כיון שלא עשה לו טובה ואף בטוענו ברי גמור ראיתי שהגבהת שני כיסין שלי אפ"ה אית ליה מיגו וכיון שכן מ"ט דר"י דמחייבו וגם איך מתוקמא מתניתין דלא פטרתו רק מפני התקנה מיהו לזה יש לומר דאדרבה היא הנותנת כיון דלרש"י אף בכופר בכל מן הדין חייב שבועה במוצא מציאה משום דיכול להעיז כיון דלא עשה לו טובה כמו בפיקדון ולכך במודה במקצת נמי אית לן לחייבו דאל"כ עירומי קמערים כדאמרינן לקמן גבי זה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי עיי"ש ולכך שפיר קתני במתני' דלא מפטר רק מטעם התקנה ומיירי בטוענו ברי במקצת דהיינו ראיתי כיס אחד שלי בידך או ראיתי שהגבהת אבל איני יודע כמה דבכה"ג אילו כפר בכולו חייב שבועה מן הדין כמו כופר הכל דפקדון ולכך גם במודה במקצת נמי לית ליה מיגו משום דעירומי קמערים כו' דאילו בטוענו ברי מתוך טענתו כמו שפירש בעה"מ ודאי דאית ליה מיגו גמור דאי בעי הוי שתיק ולא היה חייב שבועה כלל וכיון שכן מן הדין אית לנו לפוטרו ומכ"ש באינו טוענו ברי כלל דודאי מדאורייתא פטור כמו גבי שוורים דאפי' ר' יצחק מודה דפטור זהו מה שיש ליישב בישוב דבריו עם שהוא ודאי לא כיון לזה אך יתר מה שהקשינו קשיא ועוד דא"כ למאי הוצרך רש"י לפרש בהא דפריך וראב"י לית ליה משיב אבידה דפריך מטעם תקנתא דרבנן הא שפיר הוי מצי לפרושי כהתוס' דמדאורייתא פריך כיון דגם לרש"י היכא דאיכא תרתי למעליותא מיגו ומשיב אבידה הוא פטור מדאורייתא. ובאמת הפ"י עצמו הרגיש בזה וכתב ליישב זה משום דהמקשה ע"כ לא ידע מהא דרבה ואין טעם לדבריו כלל ועוד במאי שפירש בסוגיא דגיטין דגם למסקנא קאי הך שינויא דהוא דאמר כראב"י לא ידעתי להולמו כלל דהא לרש"י הא דפריך וראב"י לית ליה משיב אבידה מכח מתניתין פריך וכי לית ליה תקנת חכמים וא"כ ע"כ מדמשני עלה דראב"י איירי בתובעו בנו קטן דהיינו שתובעו ברי במקצת ע"כ הכוונה לומר דבכה"ג דאיכא טענת ברי אף במקצת לא תיקנו חז"ל דלפטר והתקנה לא היתה רק באין כאן טענת ברי כלל וא"כ ממ"נ אי ר' יצחק נמי מיירי בטענת ברי במקצת דומיא דראב"י א"כ גם ר' יצחק לא פליג אמתניתין ולפ"ז תקשה לישנא דהוא דאמר כראב"י דמשמע דבאמת ר' יצחק פליג אמתני' רק דאשכח תנא דקאי כוותיה [וכן הבין גם הבעה"מ והראב"ד] ובקצרה ה"ל לשנויי מתניתין דלא טענו בברי ועוד איך מצינו לאוקמי מתניתין באין כאן טענת ברי כלל דא"כ מאי מפני תיקון העולם דתני הא מדאורייתא הוא פטור כיון דאיכא תרתי למעליותא ואם נפרש דגם דלמאי דמשני דראב"י איירי בטוענו קטן אפ"ה צריכינן למימר דראב"י פליג אמתני' משום דמתניתין ע"כ לא מתוקמא רק בטוענו ברי במקצת וא"כ אתיא שפיר הא דמשני דר"י כראב"י ס"ל ופליג אמתניתין אך גם זה קשה טובא דא"כ הא לא משני מידי כיון דסוף סוף פליג ראב"י אמתניתין והמקשה לא הקשה אלא דאיך פליג ראב"י אמתניתין ועלה הא לא קמשני מידי [וגם אם נרצה נפרש בהא דפריך לראב"י דלא כרש"י רק דמדאורייתא פריך כיון דאיכא תרתי למעליותא ויתיישב עכ"פ דברי בפה"מ והראב"ד] וע"ז משני שפיר דמיירי בטוענו קטן דאינו מעיז וא"כ חייב מדאורייתא אך אכתי איכא למידק מיניה דראב"י לא ס"ל כמתניתין דאל"כ שהיה חייב מדאורייתא אכתי מפני התקנה היה לנו לפוטרו דהא מתניתין נמי ע"כ איירי בטוענו ברי במקצת ואפ"ה קפטרינן ליה מפני התקנה וא"כ אתיא שפיר הא דר"י גם לפי המסקנא כראב"י ודלא כמתניתין אך גם זה לא הונח לי דא"כ מאי קאמר הוא דאמר כראב"י הא כרבנן נמי מצי אתיא דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דראב"י אלא משום דבבנו מעיז וא"כ מדאורייתא הוא פטור אבל מנ"ל דפליגי עם ראב"י בתקנה ועוד אמאי לא קאמר בגמ' באמת דרבנן נמי ס"ל דבבנו אינו מעיז כראב"י ואפ"ה פטרוהו מפני התקנה סוף דבר שיטת רש"י לא זכיתי להבין על בורי' וגם שיטת בעה"מ והראב"ד דמס' גיטין שפירשו דשנוייא דהוא דאמר כראב"י קאי גם לפי המסקנא ג"כ לא הבנתי גם לשונו הוא קצת מעורב ומבולבל מפני שלא נתבררו הדברים ברעיוני ולא רשמתי רק אולי אזכה להבינם לעת אחר אי"ה:

מיהו שיטת הפוסקים דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן שפיר נוכל ליישב בסברת הפ"י דהיכא דאיכא תרתי למעליותא גם לדידהו אמרינן מיגו לאפטורי משבועה וסוגיא דגיטין יפרש כפי' התוס' דשם ומה שדחה זה באו"ת מדברי הרמב"ם דהמלוה על המשכון אינו כלום דלו יהא כדבריו דבמשכון כיון דהוי הילך א"כ גם עתה מיקרי מעיז מ"מ אינו קשה דלהמנוהו במיגו דאי בעי כפר בכולה לומר לקוח היא בידי דסוף סוף איכא העזה יותר לומר לקוח הוא בידו ולכפור בכולהו מכפי שהוא טוען עכשיו וכה"ג כתבו התוס' בשמעתין דאף דבכופר הכל נמי שייך אשתמוטי מ"מ איכא העזה יותר בכופר הכל מבכופר חציו ותו ליכא מיגו ועוד דהך סברא גופי' דכיון דהוי הילך תו מקרי מעיז ג"כ אינה ברורה כ"כ ואיכא למימר ברווחא דהרמב"ם לא ס"ל כהך סברא וקושייתו מעיקרא ליתא ועיין בזה כי קצרתי. ושיטת התוס' מבוארת בדבריהם כאן ובמס' גיטין וכתובות ושבועות וב"ק ותוכן דבריהם דהיכא דאית לי' מיגו פטור מדאורייתא דס"ל כשיטת הרא"ש במס' שבועות דמיגו לאפטורי' משבועה אמרי' שפיר ומתניתין דהמוצא מציאה מדלא קמפטר רק מפני תק"ה איירי בטוענו הלה שאז אין כאן מיגו וכמש"כ הר"ן במס' שבועות פ' שבועת הדיינין עיי"ש ונלאתי להאריך בביאור דבריהם כי דבריהם מבוארים בעצמם באריכות רק שגם לפי דבריהם הסוגיא דגיטין דחוק קצת כמבואר לכל מעיין גם לשנא דמשיב אבידה דנקיט הש"ס בכל דוכתא כמו וראב"י ל"ל משיב אבידה ולא קאמר ל"ל מיגו גם לקמן בשמעתין דקאמר סד"א ליהוי כמשיב אבידה הוא דחוק קצת לפי דבריהם דאמאי לא נקיט לישנא דמגו או הפה שאסר כמו דנקיט בכל דוכתא וצ"ע:

שם ע"ב והאי בכולה בעי דלודי כו' רש"י פי' וכ"ת נימא מיגו דחשיד אממונא כו' מה שהקשו התוס' ע"ז דהא לקמן מסקינן דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא כבר יישב יפה במהרמ"ש דס"ל לרבה כאביי תלמידו דשפיר אמרינן מיגו דחשיד כו' רק משום ספק מלוה ישנה משביעינן ליה ורבה קאי אטעמא דקרא והתורה ודאי דאיירי בכל גווני אפי' היכא דמחל לו על כל מלוה ישנה (והיינו כמו שהוא רגילות כמה פעמים שאדם שיש לו איזה סכסוך עם חבירו ואח"ז נתפשרו אז נותנים זה לזה פטורים מכל עניני טו"ת שעברו ביניהם עד היום דלמטה וזהו דבר ההוה ורגיל] ולכך שפיר קא קשיא ליה דנימא מיגו דחשיד ובזה ניחא נמי מה שהקשו המפרשים דאיך ס"ד דרבה לאקשויי דלהימניה במיגו לפי' התוס' או דלהוי כמשיב אבידה לפירש"י הא לפי סברת אביי אין כאן מיגו ואין כאן משיב אבידה דדלמא אין לו ספק מלוה ישנה רק על החצי נמצא דבחצי השני מוכרח להודות ואם נאמר דרבה פליג אאביי תקשה על הרי"ף והרמב"ם שהביאו לפסק הלכה הא דרבה וגם הא דאביי ולפי דבריו ניחא משום דהתורה ודאי דאיירי בכל גווני דמקרא מלא דיבר הכתוב אפי' היכא דמחל לו על כל מלוה ישנה וא"כ שפיר קשיא ליה לרבה דלהימניה במגו או דלהוי כמשיב אבידה ובהיות כן דקושיית התוס' על רש"י לק"מ ודאי דפרש"י מתיישב בשמעתין טפי מפי' התוס' דלפי' התוס' דרבה לא איירי כלל בהך סברא דמגו דחשיד כו' א"כ הא דאמר אבל העדאת עדים דליכא למימר הכי אימא לא [דבזה גם התוס' מפרשי' דהא דוהאי לא הוא משום מיגו דחשיד כו' וכמו שיתבארו דבריהם לקמן אי"ה דהוכרחו לפרש כן] אינו ענין כלל להא דרבה דלעיל דאף דעיקר דברי רבה הוצרך לאתויי דבקצרה לא הוי מצי לשנויי דסד"א דבהעדאת עדים מיגו דחשיד כו' דא"כ תקשה במב"מ נמי נימא מיגו דחשיד ולכך הוצרך לאתויי הא דרבה דמוכח מיניה דבכופר הכל איכא העזה טפי מבכופר חצי ולכך איכא למימר דבכופר