נחלת דוד בבא מציעא סז

בממון זה לכך אמרינן דיחלוקו אבל בארבא לפי טענותיהם אין לחבירו שום שייכות בממון זה דהא כופר ואומר להד"מ דלא הי' שלך מעולם והיינו דאמרינן התם להאי אית לי' דררא דממונא ולהאי אית לי' דררא דממונא רצה לומר דלשניהם יש אחיזה ושייכות בממון זה אבל הכא ר"ל בארבא אי דמר לא דמר ואד"מ לד"מ רצה לומר דלפי טענותיהם אין לחבירו שום שייכות בממון זה ואין הכוונה שאין החלוקה יל"א דהא באמת בארבא החיל"א רק דלפי טענותיהם אי דמר לא דמר ולפ"ז אין צריך למחוק כלל בב"ב אפי' אות אחת ומעתה מיושב גם סוגיא דידן דסברת המתרץ הוי כי היכי דסברת דרד"מ מועיל לענין שיהא הדין דיחלוקו כדאמרינן בב"ב כמו כן מועיל לענין שיחלוקו בלא שבועה דכיון דלכל אחד יש לו אחיזה ושייכות בממון זה דין הוא דיחלוקו ולכך לא משבעינן להו והמקשה הקשה לו דלענין לפוטרו משבועה אדרבה הסברא הוא בהיפך דכיון דלכל אחד יש לו שייכות בממון זה א"כ טענתו טובה ומחייב שבועה לחבירו כדאמרינן במס' שבועות דהיכא דבטענתו איכא דרד"מ מחייב שבועה לחבירו טפי מהיכא דטוען להד"מ דליכא דרד"מ בטענתו ולפי' יתיישב הק"ו כפשוטו כמו שפי' רש"י דמדררא דממונא נמי עביד ק"ו ומעתה לא תיקשה קושיית התוס' אמאי לא פריך בב"ב האי ק"ו דשאני התם דסברת דרד"מ מתנגדת לסברת חיל"א ולכך לא מצי עביד ק"ו מסברת חיל"א לחוד דאיכא למפרך מה להמחליף שכן דרד"מ ואפשר דסברת דרד"מ עדיפא טפי משא"כ כאן בסוגין דעביד ק"ו מתרוויהו דלענין שבועה סברת דרד"מ נמי מחייבת טפי שבועה מבהיכא דליכא דרד"מ וכדאמרינן בשבועות ומעתה גם סוגיא דכתובות יתפרש כן וכמש"כ התוס' שם בשם ר"ח שהאומר הוא מוחזק בשדה (ור"ל דנמצא דיש לו אחיזה ושייכות בממון זה) אבל העדים אין בידם כלום עכ"ל התוס' שם ד"ה דאיכא והיינו כמו שפירשנו וכבר ידוע שכל דברי ר"ח הן דברי קבלה ועיין בנ"י שהביא ג"כ פי' רשב"ם רק שהוסיף לומר א"נ אפשר שילדה בשעת חליפין ואין לברור של מי הולד וגם בפי' זה הי' מיושבין הרבה מהקושיות שהקשינו לעיל אך לשנא דדרד"מ דמס' שבועות ודכתובות ודאי דאי אפשר לפרושי אלא כהרשב"ם וכמו שכתבנו ובלי ספק דניחא לן טפי לפרושי כולהו דרד"מ דאתמרן בש"ס בחדא גוונא ולכך לא הרחבתי הביאור בפירו' הא"נ שכ' הנ"י דנראה לע"ד כפי' רשב"ם גם הטור הביא פי' הא"נ דכ' הנ"י והשמיט הפי' העקריי והפירוש הברור היא כמו שכתבנו וכן פי' הרשב"ם ועיין:

דף ג' ע"א בגמרא מאי שלא תהא הודאת פיו כו' נראה פשוט דהא דפשיטא לי' להגמ' דמצד הסברא יש לדמות העדאת עדים למודה במקצת אף דלכאורה טפי איכא לדמויי לכופר הכל היינו משום דסברת הגמ' הוי דהא דחייבה התורה שבועה למודה במקצת טפי מבכופר הכל היינו משום דבכופר הכל ליכא שום דררא דממונא בטענתו [ר"ל דלפי טענתו אין לחבירו שום ממשות ושום שייכות ממון אצלו כדאמרינן במס' שבועות הבאתי לעיל הך סוגיא בסוגיא דהתם איכא דררא דממונא למר כו'] משא"כ במודה במקצת דחזינן דיש ממש בטענתו של התובע ויש לו שייכות ממון אצלו דהא קמודה לו במקצתו וא"כ איכא דררא דממונא לכך מחייבתו התורה לשבע ואף דהתם אמרינן דכופר הכל נמי איכא דררא דממונא בטוען פרעתי ודווקא בטוען להד"מ הוא דליכא דרד"מ היינו מדרבנן אבל מדאורייתא כל שכופר הכל בין בטוען להד"מ ובין בטוען פרעתי הכל מיקרי ליכא דרד"מ כיון שעכ"פ בין כך ובין כך אינו מגיע לו מאומה ונמצא שאין שום שייכות ממון אצלו ואין בטענתו שום ממשות ולכך לא חייבתו תורה לשבע אבל במודה במקצת כיון דחזינן דיש ממשות בטענתו לכך מחוייב לשבע ונמצא דלפ"ז הסברא פשוטה דהעדאת עדים נמי למודה במקצת אית לן לדמויינהו דהא גם הכא חזינן דאיכא ממשות בטענתו ואיכא דררא דממונא ולכך מצד הסברא חייב לשבע גם בזה כנ"ל פשוט וברור:

שם בגמרא מפני מה אמרה תורה כו' בסוגיא זו נתקשיתי בה טובא לעמוד על סוף דעת רש"י שפי' ולא חשיב כמשיב אבידה לפוטרו שלא כפר בכולו ולא עלתה בידי דדברי רש"י קשים להולמם דהא הוא עצמו פי' בכל דוכתי דהא דמשיב אבידה פטור אינו אלא מתקנת חכמים ועיין רש"י בכתובות (יח א) ד"ה לראב"י הא תקנתא דרבנן היא כו' ורש"י שבועות (לח ב) ד"ה שהוא כמשיב אבידה כדאמרינן במס' גיטין כו' עיי"ש ורש"י גיטין (נא ב) ד"ה ור"א כו' לית לי' חששא דתיקון העולם דא"כ שביק לה ואזיל כו' עיי"ש וכיון שכן קשה טובא דא"כ מה היה קשה ליה לרבה מפני מה אמרה תורה כו' הא מן התורה גם משיב אבידה חייב שבועה ואם כוונת רבה היא דאף דמה"ת הוא חייב על כל פנים היה לנו למפטרי' מטעם תק"ח אם כן איך יתיישב לשנא דמפני מה אמרה תורה ועוד קשה דלכאורה לא שייך הכא כלל תק"ח לפי מה שפי' רש"י בגיטין דהטעם הוא דא"כ שבק לה ואזיל וזה לא שייך במודה במקצת דבשלמא אם היינו מפרשים הטעם דמפני תיקון העולם הוא שלא ירצה להחזיר כלל בכדי שלא יתחייב שבועה שפיר איכא למימר גם במ"במ הך טעמא אבל לפי מה שפי' רש"י דטעמא דתיקון העולם הוא דלא לשבוק לה וליזיל דנראה מדבריו דזה אין חששא דבשביל שלא ירצה לישבע ימנע ממצות השבת אבידה ויגזול את חבירו דלמה יתיירא מהשבועה כ"כ כיון שהוא נשבע באמת ואטו משום מידת חסידות שאינו רוצה לשבע אפי' באמת יגזול את חבירו ויחזיק בידו החפץ של חבירו רק דהחששא הוא שלא ירצה להגביה כלל אבידת חבירו משום דזה אינו נראה לאינשי לעבירה כ"כ במה שמתעלם כדאמרינן והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו ולכך כל אחד יחזיק עצמו לחסיד שאינו כדאי לו לישבע אפילו באמת ויורה היתר לעצמו שמותר לו להתעלם ולפ"ז לא שייך כלל במודה במקצת הך תקנה וא"כ דברי רש"י בגיטין קשים להולמם ולזה צריך לומר בדוחק דכיון דתיקנו חכמים דמשיב אבידה פטור א"כ לא פלוג רבנן בתקנתם ובכל גווני דהוא משיב אבידה הוא פטור אף דלא שייך בו האי טעמא מ"מ כיון דהוא בכלל משיב אבידה הרי הוא בכלל התקנה וזה דוחק. אך קושיא הראשונה קשיא טובא וראיתי במהרמ"ש במס' גיטין שהרגיש בזה ומחמת זה פירש דלרש"י הא דאמרינן מפני תיקון העולם היינו דאורייתא וכמו דמפרש רבינא התם רישא דמתני' דהנזקין שמין להם בעדית עיי"ש. והנה מלבד שזה דוחק גדול דא"כ אמאי לא קמפרש לה הש"ס בהדיא בסיפא כמו דמפרש רבינא ברישא ועוד דאי ס"ד דסיפא לא מתפרשא בגוונא אחרינא א"כ מאי מקשה ארישא ה"ל למימר ולטעמיך סיפא כו'. הנה נעלם ממנו דברי רש"י בכתובות דפי' להדיא דהוא תקנתא דרבנן ויען כי רש"י בגיטין לא ביאר להדיא הך לישנא דתקנתא דרבנן לזאת עלה על דעתו לפרש כן ובאמת גם לשון רש"י דמס' גיטין נמי אי אפשר לפרושי כדבריו כמבואר למעיין בלשונו רק שלא הוצרך רש"י לבאר כן בהדיא משום דאמתני' דמפני תיקון העולם קיימינן וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' וראיתי בפ"י בחידושיו למס' גיטין וכתובות שכ' דרש"י אית לי' כשיטת הרמב"ם ורבותיו דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן רק זהו במיגו גרידא שאינו מרוויח בטענות המיגו כגון נאנסו במיגו דהחזרתי וכדומה שאינו מרויח כלום בטענת המיגו אבל היכא שהוא מרויח בטענת המיגו כגון מודה במקצת דאי הוי כפר הכל לא היה מתחייב כלום ועתה מתחייב עצמו במקצת בכגון זה הוי מיגו מעליא לפוטרו אפי' משבועה מדאורייתא כיון דאית ביה תרתי למעליותא דאית לי' מיגו וגם הוא כמשיב אבידה ומתניתין דהמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם דמשמע דרק מדרבנן פטרינן לי' מיירי היכא דאינו יכול להעיז כגון שאידך תובעו בברי ראיתי שהגבהת אבידה שלי דתו לית ליה מיגו דהא אינו יכול להעיז ולכפור הכל ולכך מדאורייתא היה חייב שבועה ורק מפני תיקון העולם פטרוהו ואינו מיירי בברי גמור דא"כ דין מציאה שווה לגמרי לכל שארי תביעות [ועיין בסמ"ע סי' רס"ז ס"ק מ"ב] וכן כתב להדיא המהרש"ל במס' גיטין אלא מיירי כגון שטוענו ברי במקצת כי הא דר' יצחק דשני כיסין דגם בכה"ג לית לי' מיגו דאורייתא ואפ"ה אינו נשבע מתקחז"ל ור' יצחק פליג אמתניתין דהמוצא מציאה כו' משום דס"ל כראב"י וגם לפי המסקנא קאי הך שינויא דאמרינן התם הוא דאמר כראב"י משום דראב"י לפי פירש"י איירי בטוענו קטן דאיכא טענת ברי במקצת ואפ"ה מחייב ראב"י לישבע ולא פטרו מפני ה"ה נמצא דראב"י פליג אמתניתין ור"י דאמר כראב"י זהו תורף דבריו. ובזה הונח לו דברי רש"י מכל צד בלי שום גמגום עיי"ש בדבריו ואני שמעתי ולא אבין חדא דמש"כ דמתני' דהמוצא מציאה מיירי היכא דלית לי' מיגו כגון שתובעו ברי במקצת ולכך אינו פטור רק מטעם תק"ח מפני שהוא משיב אבידה זה אינו דנראה מדברי הגמ' בכל דוכתי כיון דלית לי' מיגו גם משיב אבידה לא הוי כיון שאינו משיב ברצונו הטוב רק משום שאינו