נחלת דוד בבא מציעא סה

ר"י אינו אלא בסוגיין בכדי שלא נצטרך לדחוק ולומר דקושיית הש"ס דלהו' כע"א אבל בקדושין מפרש ר"י כר"ת ולענ"ד נראה דעיקר הנחתו של ר"י שהניח דמסתמא אינם מחולקים בעיקר נתינת המעות לא איצטריכא ליה אלא לפרש סוגיא דקדושין דכבר כתבנו דפיר"ת שם דחוק מאוד לומר דכל עיקר דיוקו של המקשה הוא מדקתני לזה מכרתי ולא מזה קבלתי מעות ולכך הניח הך סברא דמסתמא אינם חלוקים בנתינת המעות ומעתה גם בקדושין דתני בתוספתא שנים חלוקים על המקח נמי הכי מתפרשא שאינם חלוקים רק על המקח אבל בנתינת המעות מודים מי נתן מעות ולפ"ז דיוקו של המקשה אתי שפיר טובא דמדתני נאמן בעל המקח כו' ש"מ שהוא נאמן אף בהיפך המעות דאילו המעות אנו יודעים מבלעדי המוכר דהא הם גופייהו אינם מחולקים בזה ולכך שפיר פריך דלחזי זוזי כו' ולמה לנו נאמנתו של מוכר כלל דהא אנן סהדי כו' ולפ"ז קושיית הש"ס בקדושין יהיה בין אמקב"י ובין אאין מקב"י דתמיד ניזל בתר המעות דכיון שזה ידוע לנו מהלוקחים א"כ השתא במקב"י דמהימן המוכר כבי תרי ואפ"ה שבקינן להמנותיה דהמוכר ואזלינן בתר המעות א"כ ק"ו באין מקב"י דנאמנתו של מוכר אזדא לה מכ"ש דאית לן למיזל בתר נתינת המעות וא"כ שפיר מתפרשא קושיית הש"ס בין אמקב"י בין אאין מקב"י [ולר"ת ליכא לפרושי רק אמקב"י דכיון דלר"ת על נתינת המעות ג"כ צריכין אנו לאמירת המוכר א"כ באמקב"י דלא מהימן המוכ' תו לא קשיא כלל נחזי זוזי כו' דממאן נחזי מהמוכר הא אינו מהימן משא"כ לפי' ר"י דזה ידוע מהלוקחי' בעצמם א"כ שפיר מתפרשא קושיות הש"ס גם אאמקב"י ודו"ק] ומשני דנקיט מתרווייהו כו' ואם כן הלוקחים מחולקים בזה דזה אומר ממני קיבל מדעתו וחבירו אומר בהיפך ולכך אי אפשר להתברר לנו מתוך נתינת המעות אלא ע"י המוכר והמוכר אינו נאמן אלא במקב"י ולפ"ז גרסינן שם וכן בשמעתין ולא ידוע ורצה לומר שאין ידוע לנו מתוך דברי הלוקחים ולפי זה קושיית הש"ס בשמעתין ובקדושין בחדא גוונא מתפרשי כיון דגם שם קאי גם אאמקב"י וגם בשמעתין קאי אאמקב"י ולפ"ז אזדא לה כל מה שהקשינו לשיטת ר"ת דלשיטת ר"י מיושב הכל ושיטה זו כתבה הרב"י בבד"ה בשם עצמו ולענ"ד דהן הן דברי ר"י ועיין:

ומעתה מה שכ' הרא"ש דהרי"ף ס"ל כשיטת רש"י הן אמת דכשיטת ר"ת לא מצי סבר דהא מדמקשה הרי"ף על הגירסא דולא ידע ש"מ דקושיית הש"ס דשמעתין הוי ניחא לי' ואי ס"ד דסבר כפיר"ת א"כ גם קושיית הש"ס מי ניחא וע"כ דצריכינן לפרושי דפריך דלהוי כע"א וא"כ גם הגירסא דולא ידע ניחא דאי הוי ידע עכ"פ הוי כע"א אלא ע"כ דלא ס"ל כפיר"ת ומזה הוכיח הרא"ש דס"ל כרש"י אבל לפי מה שבארנו שיטת ר"י שפיר מצי סבר הרי"ף כהך שיטתא רק שלהר"י צריך למגרס ולא ידיע והרי"ף הי' בגירסתו ולא ידע ולכך הוי קא קשיא ליה והוצרך לאוקמי דשנים אוחזין לא קאי אמקח וממכר ואדרבה יותר נראה דס"ל כשיטת הר"י דלשיטת רש"י גם אי גרסי' ולא ידע נמי נוכל לפרשה דה"ק לא רמיא עלה למידע כיון שיצא המקח מת"י ולכך אין אנו חוששין לידיעתו וכמו שפי' בעל המאור במס' קידושין עיי"ש אבל אי ס"ל כשיטת ר"י שפיר הוי קשיא לי' על הך גירסא דלא ידע ועיין בזה ועוד דלרש"י לפי מסקנת הרי"ף דמוקי לשמעתין במק"בי דשנים אוחזין אמציאה לחוד קיימי לא יתיישב כ"כ הא דנקיט בשמעתין לישנא דליחזי זוזי ולא קאמר נשאל את המוכר כו' דהא במק"בי המוכר לעולם דכיר אפי' היכא דלית לי' סימנא דזוזי ממאן נקיט וצריך לומר דסירכי' דלשנא דקדושין נקיט והוא דחוק קצת אבל אם נאמר דס"ל להרי"ף כהר"י יתיישב טפי דהמקשה לפום מאי דסבר דמיירי בנקיט מחד ואינם מחולקים בעיקר המעות שפיר פריך דלחזי זוזי ממאן נקיט דהא בתר המעות אית לן למיזל ולא בתר נאמנות המוכר וכמו דהקשה כן גם בקידושין רושין רק דהמתרץ דשני לי' דנקיט מתרווייהו הוצרך להוסיף דמיירי בלא ידע בכדי שלא תיקשי דנהי דנקיט מתרווייהו ותו ליכא ראי' מהמעות מ"מ אכתי תיקשה דניזיל בתר נאמנות המוכר דהא במקב"י נאמן המוכר לכך הוצרך לומר דלא ידע ועיין בזה ומ"מ אין ראיות אלו מכריעות דנימא דדווקא ס"ל כהר"י רק דיותר נוטים לדברי הר"י. העולה מזה דלרש"י וכן להרי"ף לפי מה שהבינו בדבריו הרא"ש והרמב"ן בנקיט מחד לעולם נאמן המוכר בין במקב"י בין באין מקב"י ואפי' לומר בהיפוך מהמעות ובנקיט מתרוויהו במק"בי נאמן ובאמק"בי לא הוי רק כע"א ובטור הוסיף לומר להך שיטתא דאפי' איכא עדים ממי קיבל מדעתו וממי בע"כ אפ"ה נאמן המוכר לומר בהיפך ולהכחיש העדים וזהו באמת תמוה לכאורה וכבר הקשה ע"ז בב"י דמנין לנו לומר כן עיי"ש ובט"ז הגיה דהך דאיכא עדים דכתב הטור אנקיט זוזי מחד מנייהו ורצה לומר דהעדים יודעים ממי קבל המעות אבל אינם יודעים אם קיבל מדעתו או בע"כ דבזה הוא דנאמן לומר שקבל ממנו בע"כ כיון שאינו מכחיש דברי העדים אבל להכחיש דברי העדים לגמרי לא עלה על דעת הטור וזאת הגי' הי' בטור שלפני הד"מ והבין דגם אזה קאי קושיית הב"י ולכך כתב מה שכתב דאילו לגירסתינו בטור אין מקום כלל לדברי הד"מ ובעיקר מה שהגיה הט"ז בטור אינו מוכרח כ"כ דהא הט"ז בעצמו כתב דראיתי מי שהביא ראי' להטור מדברי הרמב"ן כו' ומ"ש הט"ז ע"ז ולא קרב זה אל זה לא ידענא מאי קאמר דמאי נ"מ איכא בין דהעדים מעידים שקיבל מחד מדעתו ומהשני אינם יודעי' ובין אם אומרים שקבל מהשני בע"ב כיון דסוף סוף מוכח מהרמב"ן דהוא נאמן להכחיש העדים א"כ ט"ל דמעידים גם על השני או לא מעידים כיון דהוא נאמן להכחיש העדים בכל גוונא נאמן וגם בספר עצמות יוסף כתב שאילו הי' בדברי הרי"ף גילוי דעת לדין זה היינו יכולין לקרבו אל הדעת כיון דאפי' אם קיבל מדעתו לא קאי עלה רק במי שפרע ומצי הדר בי' א"כ במה שאמר שמכר להשני הרי הדר בי' מזה שקבל ממנו מדעתו אלא שבספר עצמות יוסף הנ"ל לא מצא גילוי לדין זה והיינו שלא ראה דברי הרמב"ן אבל אנו שזכינו לדברי הרמב"ן א"כ אין דינו של הטור רחוק כ"כ עד דניצטרך להגיה בדבריו כמ"ש הט"ז ועיין בזה:

ושיטת ר"ת כבר ביארנוה דבהיפך המעות לעולם אינו נאמן המוכר אף במקב"י ואף שאינו ידוע קבלת המעות גופי' כי אם ע"י המוכר אפ"ה אינו נאמן בהיפך המעות ועל המעות נאמן המוכר כבי תרי בזמן שמקב"י וינתן למי שאומר המוכר שקיבל ממנו המעות [וכבר הקשינו לעיל ע"ז] ובאין מקב"י לעולם אינו נאמן רק כע"א אפילו בנקיט זוזי מחד ושיטת הר"י לענין דינא שווה לשיטת ר"ת אלא דבמה דלשיטת ר"ת אמרינן דאפילו אם אינו ידוע קבלת המעות כ"א ע"י המוכר אפ"ה אינו נאמן לומר בהיפך המעות ולענין קבלת המעות נאמן המוכר ויהבינן לזה שאומר המוכר שקיבל ממנו המעות וזה באמת קשה טובא וכמו שהקשינו לעיל אמנם לשיטת הר"י אין אנו צריכין לזה דנוכל לומר דבכה"ג אינו נאמן המוכר כלל כיון דחזינן דהוא משקר והוי כאילו אין כאן עדות כלל ויחלוקו והא דלא משני בשמעתין כן היינו דמשום דסתמא דמלתא הלוקחים אינם מחולקים בעיקר נתינת המעות וא"כ שפיר אזלינן בתר המעות ועיין בזה או דנוכל לומר דבכה"ג באמת יהבינן למי שאומר המוכר דנתרצה לו לא למי שקבל המעות ממנו ולא אמרינן בהא אנן סהדי כו' כיון דזה גופי' לא ידעינן רק ע"י המוכר וכיון דע"כ צריך למהימני' למוכר מטעם מיגו א"כ לכולה מלתא מהמנינן לי' גם במאי דאמר דנתרצה להשני ועדיין לא נתברר זה אצלי וצ"ע ודברי הרמב"ם בזה סתומים וליכא למיקם כמאן ס"ל ודברי הט"ז בביאור דברי הרי"ף והרמב"ם תמוהים מאוד דנראה מדבריו דשיטת הרמב"ם היא שיטה בפ"ע וס"ל דבמקב"י נאמן אף בהיפך המעות וכרש"י ובאין מקב"י לעולם לא חשיב רק כע"א אפי' בנקיט זוזי מחד וכר"ת ובזה הוא מיישב מה דלא חילק הרמב"ם במקב"י לומר שאינו נאמן בהיפוך אי ס"ל כשיטת ר"ת ואי ס"ל כרש"י ה"ל לבאר דבנקיט זוזי מחד בשל גווני נאמן אפי' באין מקב"י ולדבריו מיושב הכל וגם מיושב בזה מה שהקשה הסמ"ע על הרמ"א עיי"ש היטיב בדבריו והנה באמת דברי הרמב"ם הי' מורה כן אבל לא ידעתי איך יתפרש הגמ' לפ"ז ומה שכתב הט"ז דהוא מפרש הקושיא דלחזי זוזי דרצה לומר דלהוי כע"א כו' עיי"ש בדבריו נוראות נפלאתי דהן אמת דדברי סוגיא דידן נוכל לפרושי כן וזה אינו דבר חדש דהא גם הר"ת מפרש לה כן אבל סוגיא דקדושין אי אפשר לפרושי כן דפריך אאין מקב"י דלהוי נאמן כע"א דאימא דאין ה"נ דהא דתני אינו נאמן היינו דא"נ כבי תרי אבל נאמן כע"א וע"כ דצריך לפרושי דקאי אמקב"י וכר"ת א"כ מוכח דא"נ לומר בהיפך המעות וכר"ת וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דהו"ל להרמב"ם לפרושי הא מלתא וגם אינו מיושב קושיית הסמ"ע וביותר מש"כ הט"ז לפרושי כן דעת הרי"ף הא ודאי ליתא וכמו שכתבנו לעיל דאי ס"ד דהרי"ף מפרש לסוגיא דידן דהקושיא הוא דלהוי כע"א א"כ בפשיטות ניחא הגירסא דולא ידע ומאי קא קשיא לי' עד דהוצרך לומר דשנים אוחזין לא קאי אמו"מ אלא ודאי דאי אפשר לפרושי בדעת הרי"ף אלא או כרש"י או כהר"י וכמש"כ לעיל:

סוף דבר הט"ז בכאן לא ירד לעמקו כלל ועיין היטיב בכל זה ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך שצדקו דברי הש"ך במ"שכ דאם אינו ידוע רק עפ"י המוכר אז נאמן המוכר אפי' בהיפך המעות רק היכא שידוע עפ"י הלוקחי' מי נתן המעות אז יהבינן למי שנתן המעות משום דאנן סהדי כו' ובספר קצה"ח כתב ע"ז ולא אתברר לנו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו דכי היכי דהמוכר נאמן במיגו דאי בעי לא הודה בנתינת המעות הכי נמי להוי נאמן הלוקח השני במיגו דאי בעי לא הודה לחבירו בנתינת המעות ולא דק דוודאי שנא ושנא דבשלמא דכשהלוקח הודה בנתינת המעות דבהא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ אנן סהדי וכו' אבל כשהמוכר אומר בנתינת המעות הנה בזה גופא צריכינן למיגו דהא נאמנות המוכר הוא מטעם מיגו וא"כ ע"כ